התובע, מידי יום ביומו, נמצא במקום עבודה שבו פועלים מכשירי חשמל רועשים ומכונות רועשות (מסורים חשמליים מקצועות, השחזות של מסגריה ורעש של אוויר דחוס שיוצא בלחץ). קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סביבת עבודה עם רעש: 1. התובע לוקה בשמיעתו ותביעתו להכיר בו כנכה מעבודה נדחתה על ידי הנתבע. במהלך הדיון, הסכימה ב"כ הנתבע שימונה מומחה רפואי שידרש לקשר הסיבתי הרפואי בין הליקוי ממנו הוא סובל לבין עבודתו. ביום 05.02.98, ניתנה החלטה לפיה נתבקש דר' א. ברקו, המומחה של בית הדין, לתת חוות דעתו בתביעה הנדונה. בית הדין קבע בהחלטתו הנ"ל כדלקמן : (1) התובע עבד מאז 1968, וברציפות וגם היום, בקמ"ג (הקריה למחקר גרעיני). (2) התובע ממלא תפקיד של איש מקצוע טכני, קשור למחלקת פלסטיקה. (3) התובע, מידי יום ביומו, נמצא במקום עבודה שבו פועלים מכשירי חשמל רועשים ומכונות רועשות (מסורים חשמליים מקצועות, השחזות של מסגריה ורעש של אוויר דחוס שיוצא בלחץ). (4) תחנת העבודה של התובע נמצא בסמוך למסגריה ונגריה שבהן רמת רעש גבוהה. (5) התובע חשוף לרעש שרמתו, לפחות ברוב תקופת עבודתו כמשך חמש שנים היה והינו מעל 85 דציבלים. (6) לתובע סופקו אמצעי מיגון (אזניות), אך הוא כמעט ולא עושה שימוש בהם. (7) התובע סובל מירידה בשמיעה, כעולה ממסמכי בדיקות אוזניים שצורפו לתצהיר. (8) התובע סובל גם מצפצופים באוזניים ובעיקר באוזן ימין. 2. חוות דעתו הראשונית של ד"ר ברקו נתקבלה בבית הדין ביום 03.06.98. בחוות דעתו זו, מציין דר' ברקו כי הוא מתייחס לארבע בדיקות שמיעה שנעשו לתובע בשנת 90 ועד שנת 96. ביחס לשלוש מתוך ארבע הבדיקות אומר הוא שהם אינן אופייניות לפגיעה מרעש וביחס לאחת מהן, הוא מציין כי היא יכולה להיות אופיינית לפגיעת רעש (ההדגשות כאן ולהלן שלי א.א.). מאחר והתובע היה חשוף לפני הבדיקה הראשונה (שנעשתה בשנת 90) לרעש במשך 22 שנה, ומאחר והוא התלונן גם על סחרחורות ואף על חוסר שיווי משקל, תופעות שאינן שייכות לחשיפה לרעש, ציין המומחה כי יש לו ספקות רבים בדבר הקשר בין חשיפה לרעש לליקויי השמיעה והטנטון עליהם התלונן התובע. הוא מציין כי הסחרחורת וחוסר שיווי המשקל יכולים להיות חלק מתמונה קלינית רחבה יותר הכוללת גם את ליקויי השמיעה. לכן ביקש לצורך השלמת חוות דעתו, שיערכו מספר בדיקות נוספות: בדיקת שמיעה עדכנית, בדיקת BERA, בדיקת BERA לסף, בדיקת ENG, C.T מוח. 3. ביום 10.06.98, ניתנה החלטה לפיה על התובע לערוך הבדיקות הנדרשות ולהעבירן למומחה. התובע השלים חלק מהבדיקות אלה הועברו למומחה. ביום 19.01.99 נתקבלה חוות דעת חלקית של המומחה המתייחסת לבדיקות שנמסרו לו. בסופה הוא כותב כך: שלא בוצעו כל הבדיקות הנדרשות. הבדיקה הקלינית לא ברורה דיה . קיימת אפשרות שליקוי השמיעה נגרם על ידי חשיפה לרעש מצד שני שאר בדיקות השמיעה ( רובן), אינן תומכות בירידה בשמיעה שמקורה בחשיפה לרעש וכך גם לגבי הסחרחורות. בשלב זה, בהעדר כל הבדיקות הנדרשות, כותב המומחה כי קיימת סבירות שווה שליקוי השמיעה נגרם על ידי חשיפה לרעש או על ידי תהליך תחלואתי אחר. 4. התובע נדרש איפוא לערוך את הבדיקות הרפואיות החסרות ולהגיש את תוצאותיהם למומחה . בסופו של דבר הוא עשה כן וביום 02.11.99, נתקבלה חוות דעתו המסכמת השלמה של המומחה, לאחר שהיו בפניו כל הבדיקות שביקש וכך נכתב בחוות הדעת: "למר פריאנטה ליקוי שמיעה שונה מבדיקה לבדיקה. ברוב הבדיקות, ליקוי השמיעה אינו תואם ליקוי שמחשיפה לרעש ובחלקן קיימת גם מעורבות אוזן תיכונה. יתר על כן, 2 בדיקות ENG מראות פתלוגיה ברורה, וזאת, יחד עם תלונותיו על סחרחורות מדברות בעד מחלת אוזניים הכוללת סחרחורת. ליקוי שמיעה וטנטון, סימפטומים שאינם תואמים יחד ליקוי שמיעה וטינטון שמחשיפה לרעש. כך שאם בחוות דעת אחרונה מה- 10.1.99 עוד ציינתי שקיימת סבירות שווה שליקוי השמיעה והטינטון נגרמים ע"י חשיפה לרעש או ע"י תהליך תחלואתי רגיל, הרי לאור הנתונים החדשים הסבירות שמדובר רק בתהליך תחלואי רגיל עולה לאין ערוך על הסבירות שמדובר במחלה שמחשיפה לרעש. ". 5. ביום 02.11.99 ניתנה החלטה לפיה הצדדים רשאים לפנות בשאלות הבהרה ואם לא יעשו כן עליהם להגיש סיכומים. ביום 15.02.00 נתקבלו סיכומי ב"כ התובע וביום 22.02.00 נתקבל ו סיכומי ב"כ הנתבע. 6. המסקנה העולה מחוות דעת המומחה שהתובע סובל מליקויי שמיעה כחלק מבעיה קלינית רחבה יותר כאשר הסבירות שמדובר בתהליך תחלואתי רגיל עולה לאין ערוך על הסבירות שמדובר במחלה שמחשיפה לרעש. המומחה, ככל מומחה, מתבקש לתת הערכות על סמך מומחיותו וכאן העריך ( לאחר שנערכו בדיקות שנדרשו לצורך הבהרת התמונה) כי הליקוי מקורו בתהליך תחלואתי רגיל ולא כתוצאה מחשיפה לרעש. במילים אחרות, המומחה העריך כי אין קשר סיבתי רפואי בין עבודתו של התובע והחשיפה לרעש מזיק לבין ליקוי השמיעה ממנו הוא סובל. המומחה מנמק ומפרט מדוע וכיצד הוא מגיע למסקנתו הנ"ל. אנו מאמצים את חוות דעתו לפיה אין קשר סיבתי רפואי בין החשיפה לרעש בעבודתו לבין ליקוי השמיעה והטנטון מהם הוא סובל ולפיכך, יש לדחות את התביעה, באשר לא נמצא כנדרש קשר סיבתי בין הליקוי ממנו הוא לוקה בשמיעתו לבין עבודתו. 7. סוף דבר - התביעה נדחית. מאחר ומדובר בנסיון לממש זכות בתחום הבטחון הסוציאלי, אין צוו להוצאות. סביבת עבודהמטרד רעש