המפתח לבחינת הסמכות העניינית מצוי בכתב בית דין אשר פתח את ההליך. כלל זה נכון הן בהליך אזרחי הן בהליך מנהלי. אין הדבר אומר שקיימת חפיפה מלאה בשני המצבים. המפתח אשר פותח את דלתי בית המשפט המנהלי שונה מזה הפותח את דלתי בית המשפט האזרחי. בהליך האזרחי הכלל הקובע הוא מבחן הסעד, ולא מבחן העילה (ראה דברי כב' השופט ש. לוין ברע"א 4669/96 חברת מלונות דן בע"מ נ' שותפות מלון ספורט אילת ואח', וכן סעיף 51 לחוק בתי המשפט). בהליך המנהלי הכלל הקובע הוא מבחן העניין ולא מבחן הסעד או מבחן העילה. לשם הדיוק נרחיב בנושא. כידוע בית משפט לעניינים מנהליים ידון בשלושה סוגי הליך: עתירה, ערעור ותובענה. הסוג הנדרש לענייננו הינו עתירה. סעיף 5 לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים התש"ס - 2000 מגדיר את סמכותו העניינית. התוספת הראשונה מבהירה את הנושאים הראויים לעתירה מנהלית. עיון בתוספת מלמד כי סמכותה העניינית של עתירה מנהלית מחולקת לשני נתיבים. הראשון הינו העניין. כך עולה מהתוספת הראשונה לסעיף 5 לחוק. בהרבה מהנושאים של עתירה מנהלית זהו המבחן הקובע. למשל, "ענייני ארנונה", "ענייני רישוי מוסדות חינוך", "ענייני רישום עמותה", "ענייני תכנון ובנייה", "ענייני שירותי תיירות" ו"מכרזים - ענייני מכרזים של המדינה, רשויות מקומיות..." (תוספת ראשונה, סעיפים 1,2,3,5,6,7,9,10). חזקה על המחוקק ששם את הדגש בדבר הסמכות במקום הראוי, לאור אופיו של ההליך המנהלי בכלל והעתירה המנהלית בפרט. זאת בחוק שנחקק לפני כשלוש שנים. דווקא בהליך המנהלי, המתנהל בפני בית משפט מיוחד, שמטרתו לבחון את סבירות התנהגותה של רשות, נכון שעניין העתירה הוא שיהא המפתח בסוגיית הסמכות העניינית. מבחן זה הינו פחות טכני ויותר מהותי. הנתיב השני הינו תקיפת החלטה, כגון החלטה של מועצה דתית, החלטה של רשות לפי חוק כלי הירייה, והחלטה של רשות בעניין דיור ציבורי. נתיב זה יש לו מין המשותף לסמכות ערכאת הערעור. בהתאם לקבוע בדין ניתן לתקוף החלטות ופסקי דין של בתי משפט, השלום והמחוזי, על ידי הגשת ערעור או בקשה למתן רשות ערעור. כפי שקיימת ביקורת ערעורית על החלטות בית המשפט, קיימת ביקורת מנהלית על סוגים שונים של החלטות הרשות המנהלית, בדרך של עתירה מנהלית. התנאי הוא קיומה של החלטה. יצויין השוני בין עתירה מנהלית, המופנית כנגד החלטה, לבין ערעור מנהלי (ראה תוספת שניה). קל יותר לבחון את סוגיית הסמכות על פי הסעד. אם למשל ראובן תובע את שמעון תביעה כספית בסכום של שני מיליון שקל, הסמכות העניינית מוקנית לבית משפט השלום, בניגוד למצב לו היתה תביעתו בסך של שלושה מיליון שקל. בחינת העניין, להבדיל מהסעד, הינה הליך מורכב יותר. מבחן הסעד המבוקשסמכות ענייניתבית המשפט לעניינים מנהליים