משכון יכול להיווצר על דרך של הפקדה (סעיף 4(2) לחוק המשכון, תשכ"ז-1967) או בדרך של רישום (סעיף 4(3) לחוק). במועד עריכת הסכם המכר בין בן אבו למבקשים לא התקיים במשכון לטובת הבנק אף אחד מהתנאים האמורים. הבנק מסתמך על הסיפא לסעיף 4(3) לחוק המשכון שבו נאמר: "(3) בנכסים נדים ובניירות-ערך שלא הופקדו כאמור ובכל מקרה אחר - עם רישום המשכון בהתאם לתקנות שהותקנו לפי חוק זה, אולם כלפי נושה שידע או היה עליו לדעת על המשכון יהיה כוחו של המשכון יפה אף ללא רישום." קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סעיף 4 (3) לחוק המשכון: 1. ביום 29.1.90 רכשו המבקשים דירה בלוד ברחוב אחימאיר 8/8 (מספר הדירה שונה ל-12/8). הדירה נרכשה על ידי המבקשים מרבקה ויעקב בן אבו על פי חוזה הנספח להמרצת הפתיחה. בן אבו רכשו את הדירה מעמידר (המשיבה מס' 2), וזכויותיהם לא נרשמו בלשכת רישום המקרקעין.   לטענת המבקשים רק ב-1993 התברר להם כי לא ניתן להעביר להם את הזכויות בדירה, מאחר שנרשם לטובת בנק ירושלים משכון על זכויותיהם של בן אבו כלפי עמידר (המשיבה מס' 2) שממנה רכשו בן אבו את הדירה.   הבקשה שבפני היא לפסק דין שבו יוצהר שהדירה האמורה היא בבעלות המבקשים כשלבנק המשיב אין בה זכות כלשהי.   2. המבקשים טוענים כי נפרע חובם של בן אבו שלהבטחתו נעשה המשכון.   כן טוענים המבקשים שעד 1993 לא נרשם דבר בעמידר בקשר לשעבוד הזכויות בדירה. כך עולה מדברי זהבה בלום רכזת בכירה לנכסים בעמידר (בע' 5), מאישור שהמציאה עמידר (נספח ב' להמרצת הפתיחה) וכן מהסכמתו של בנק משכן להלוות למבקשים כסף לרכישת הדירה.   3. ב"כ הבנק, בהגינותו, מסכים (סעיף 6 לסיכומיו) כי המבקש מס' 1 אינו קורא עברית וכי התקשה לענות אף לשאלות בשפה המדוברת. אלא שטוען הבנק כי עו"ד יוסף ורון טיפל בהסכם שבין בן אבו למבקשים כעורך הדין של שני הצדדים. באותו הסכם נאמר (בסעיף 10) כי הדירה היתה ממושכנת ובן אבו התחייב לסלק את המשכנתה הרובצת על הדירה (סעיף 16 להסכם).   4. למעשה ב-29.1.90 המועד שבו נעשה ההסכם בין בן אבו לקריחלי לא היה משכון על זכויותיו של בן אבו. בסיכומיו מתאר הבנק (בסעיפים 8-10) את הנסיבות שהביאו לכך שהמשכון לא נרשם. אולם אין לכך חשיבות. לדברי הבנק (סעיף 14 לסיכומים) כאשר התברר לבנק כי חלה תקלה מצערת וכי בן אבו לא רשם משום מה משכון בלשכת רשם המשכונות כפי שחייב היה לעשות, עשה הבנק שימוש ביפוי כח נוטריוני בלתי חוזר שניתן לו בשנת 1985 ורשם בעצמו ב-1993 אצל רשם המשכונות את המשכון על זכויות בן אבו.   5. עו"ד ורון שהעיד בפני הסביר כי ההתייחסות המצויה בהסכם המכר למשכנתה, מקורה בנוסח אחיד של חוזה שבו עשה שימוש, וכי שעה שנעשה ההסכם לא ידע על משכון זכויותיו של בן אבו כלפי עמידר. עיון בחוזה המכר תומך בגרסתו של עו"ד ורון כי אותו חוזה היה בבחינת טופס, שרק בחלקו הותאם לעסקה שבין בן אבו למבקשים. כך למשל בסעיף 10(ב) לחוזה נאמר: "המוכרים מודיעים בזאת כי ידוע להם כי לא יתקבל שיק משכנתא מאת הקונים עד לסילוק ו/או גרירה המשכנתא ו/או ההלוואה ו/או שעבוד הרובצים על הבית." ברור מניסוח לא ניסוח זה כי מנויות בו חלופות שונות המתקיימות בעסקאות מעין אלה ואין כאן ראיה לידיעה על קיום משכנתה. אפילו אקבל את טיעונו של הבנק כי יש לייחס למבקשים את ידיעתו של עו"ד ורון, ששימש כפרקליטם לצורך החוזה, ואפילו אדחה את גרסתו של עו"ד ורון כי מדובר בהתייחסות סתמית למשכנתה בנוסח אחיד של חוזה, לא יהיה בכך כדי להועיל לבנק.   6. משכון יכול להיווצר על דרך של הפקדה (סעיף 4(2) לחוק המשכון, תשכ"ז-1967) או בדרך של רישום (סעיף 4(3) לחוק). במועד עריכת הסכם המכר בין בן אבו למבקשים לא התקיים במשכון לטובת הבנק אף אחד מהתנאים האמורים. הבנק מסתמך על הסיפא לסעיף 4(3) לחוק המשכון שבו נאמר: "(3) בנכסים נדים ובניירות-ערך שלא הופקדו כאמור ובכל מקרה אחר - עם רישום המשכון בהתאם לתקנות שהותקנו לפי חוק זה, אולם כלפי נושה שידע או היה עליו לדעת על המשכון יהיה כוחו של המשכון יפה אף ללא רישום."   לטענת הבנק, יש לייחס את ידיעתו של עו"ד ורון על המשכנתה למבקשים, ולכן תקף השעבוד כלפיהם מכוחו של הסכם, אף שלא נרשם. לשונו של סעיף 4(3) אינה ברורה ומעטה הפסיקה הדנה בו (ויסמן, משכון, פירוש לחוק החוזים בעריכת ג' טדסקי ע' 144-147). נראה לי שבנסיבות הענין שבפני אין ליתן תוקף למשכון כלפי המבקשים.   הסכם המכר מדבר "במשכנתה", ואין הוא מדבר ב"משכון". דבר זה יכול ללמד על ידיעה כללית של רוכש כי יש להניח שעל הנכס נרכש יש משכנתה. אי נקיטה בלשון "משכון" מלמדת שלא היתה ידיעה על המשכון שנוצר לטובת הבנק.   ויסמן בספרו מדבר על כך שהידיעה של הנושה על המשכון מאפשרת לו לברר את פרטיו של המשכון. בענין שבפני ברור שבגלל "תקלה מצערת" שהבנק מודה בה לא ניתן היה לברר פרטים אודות המשכון בעמידר או במקום אחר שבו המידע נגיש. כאמור, אף בנק "משכן" שהלווה כספים למבקשים הוטעה לחשוב שאין הדירה משועבדת. מה עוד שלשון משכנתה שבחוזה היתה מפנה את המתעניין בכיוון שאינו נכון, שכן המשכון לו טוען הבנק אינו קשור בשעבוד מקרקעין.   7. בנוסף לאמור ספק רב הוא אם רישום המשכון ב-1993 על סמך יפוי כח מ-1985 נעשה בתום לב. ראוי היה שלפני השימוש ביפוי כח בן שמונה שנים, יברר הבנק מה אירע לדירה. עצימת עיניים של הבנק ונסיון לתקן את "התקלה" אינה יכולה להקים תום לב מצד הבנק. למיצער ראוי היה להביא לעדות את מי שטיפל בבנק בשעת היווצרות התקלה, שעה שזו נודעה, ושעה שהוחלטו על שימוש ביפוי הכח לאחר שנקפו שנים כה רבות. תחת זאת הובא לעדות פקיד של הבנק שהחל עבודתו שנים רבות לאחר כל אלה.   8. טיעונם של בעלי הדין שונה מהנטען בהמרצת הפתיחה. שם נטען כי חובו של בן אבו לבנק נפרע. בסיכומים לא חזרו המבקשים על טיעון זה. לאור דרכם של בעלי הדין בהליך זה איני רואה צורך לבחון אם היתה חריגה מכתבי הטענות.   9. לפיכך הנני נעתר לבקשה ומצהיר כי בדירה הידועה כחלקה 17 בגוש 4016 ברחוב אחימאיר 8/8 אין למשיב מס' 1 כל זכות או שעבוד.   הנני מחייב את המשיב מס' 1 לשלם למבקשים מס' 1 ו-2 את הוצאות המשפט וכן שכ"ט בסכום של 15,000 ₪ בתוספת מע"מ.   איש מבעלי הדין לא התייצב לשימוע פסק הדין שנקבע על ידי להיום במעמד בעלי הדין.  משכון