קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עונש לקטין על מעשה מגונה: ביום 13.6.01 הודה הנאשם בעובדות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן, ולפיכך נקבע כי ביצע בהיותו קטין את המעשים המיוחסים לו בכתב האישום המתוקן. עתה, עם סיום משפטו, עתרה המאשימה להרשעתו של הנאשם, לאור הודאתו. באת כוח הנאשם הודיעה כי הסנגוריה אינה מתנגדת כי הנאשם יורשע. לפיכך, משהודה הנאשם, כאמור, בכל העובדות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן, הננו מוצאים אותו אשם, ומרשיעים אותו בעבירה של מעשה מגונה, עבירה בניגוד לסעיף 348(א) בנסיבות סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977. נטען בכתב האישום שביום 18.2.2000 בשעות הלילה פגש הנאשם במתלוננת והציע ללוותה בדרכה לביתה. משהגיעו השניים לתוך חצר בית ספר, התיישבו על אחד הספסלים, והנאשם ניסה לשכנע את המתלוננת להיות חברתו. המתלוננת סירבה להצעת הנאשם, ניסתה לקום מהספסל ולעזוב את המקום. הנאשם חסם את דרכה בגופו, משך אותה בחוזקה לעבר הספסל, והחל לנשקה בצווארה, וללטפה בכל חלקי גופה, תוך שהוא אוחז בה בכוח. בהמשך לאמור, הסכימה המתלוננת, והפשילה את מכנסיה ותחתוניה, והתכופפה כדרישת הנאשם. הנאשם חיכך את איבר מינו באיבר מינה של המתלוננת, עד שהגיע לסיפוקו המיני. לאחר שהודה הנאשם בעובדות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן, הוזמן תסקיר אודותיו. מאז ההודאה נדחה הדיון מספר פעמים על מנת לבדוק את תפקודו של הנאשם. בתסקיר האחרון שהוגש, הודיע שירות המבחן, כי הוא ממליץ על העמדת הנאשם תחת פיקוחו עד לסוף יולי 2003 וכן על חיובו של הנאשם בתשלום פיצוי כספי למתלוננת, וחתימתו על התחייבות כספית משמעותית להמנע מביצוע עבירות בעתיד. שירות המבחן המליץ להמנע משליחתו של הנאשם למאסר. בטעוניו לעונש, ציין ב"כ המאשימה את החומרה של העבירה שהנאשם עבר, וביקש כי יוטל עליו עונש מאסר, וכן שיחוייב לפצות את המתלוננת. ב"כ המאשימה הגיש פסיקה שממנה, לטענתו, יש ללמוד גזירה שווה לענייננו. הסנגוריה עתרה לאימוץ המלצות שירות המבחן. לטענת ב"כ הנאשם, הענות לבקשת המאשימה ושליחתו של הנאשם למאסר תקטע את ההליך השיקומי שהנאשם נמצא בעיצומו. כן נטען ע"י ב"כ הנאשם, שלמרות חומרת מעשיו, אין להתעלם מהעובדה כי המתלוננת היתה מבוגרת ממנו בכארבע שנים. מתסקירי שירות המבחן עולה כי הנאשם הינו יליד 26.7.83. את המעשים המיוחסים לו בכתב האישום ביצע בעת שהיה כבן שש עשרה וחצי שנים. הנאשם, אימו ואחיו הצעיר ממנו עלו ארצה בשנת 1997. כחמש שנים לפני עלייתם ארצה נפטר אבי המשפחה. העדר דמותו של האב הותיר חלל עמוק במשפחה. כאשר נולד הנאשם, הועבר לטיפול אצל סבתו, ונפגש עם אימו אחת לכמה ימים. הנאשם שהה בבית סבו ולא הלך לגן. לבית ספר החל ללכת בגיל 6 או 7, ולמד עד לכיתה ז'. כאשר היה הנאשם בגיל 13 לערך, השתלב עוד בארץ מוצאו בלימוד "כולל", והחל לרכוש את השפה העברית. לאחר פטירת האב, עברו גם האם והאח להתגורר אצל הסבתא. בארץ עובדת האם כמנקה בבית ספר. צויין בתסקיר כי נראה שהיא מתקשה להסתגל לתנאי הארץ וליתן מענה לצרכים הרגשיים של ילדיה. המשפחה המורחבת של הנאשם מלוכדת, עם נכונות לעזור. כמו כן, מסייע למשפחה רב העדה הבוכרית בבאר שבע. הנאשם תיאר מסכת חיים קשה בארץ מוצאו, שכללה גילויי אנטישמיות. לאחר עלייתם ארצה, ניסה הנאשם להשתלב במספר מסגרות, אך ללא הצלחה. בעקבות ביצוע העבירה, נעצר הנאשם, ולאחר שחרורו היה תקופת מה במעצר בית בבית דודו, משם, בתחילת 2001, עבר לישיבת "הפקדתי שומרים" בירושלים, שם הוא נמצא עד עצם היום הזה. הממונים על הנאשם בישיבה דיווחו לשירות המבחן על תפקודו התקין של הנאשם בישיבה. צויין בתסקיר שהוגש אודות הנאשם ביום 6.1.02, כי הנאשם עבר בדיקות קוגניטיביות, מהן עלה כי הוא מתפקד בתחום הנמוך של הנורמה. הפסיכולוג שבדק את הנאשם, באוקטובר 2001, ציין כי הוא עסוק בנושאי מין ופרידות. התרשמותו היתה כי כל עוד נמצא הנאשם בישיבה, לא נשקפת ממנו סכנה בתחום המיני. יחד עם זאת, אין הדבר אומר כי הוא מתמודד עם הדחפים המיניים. הפסיכולוג המליץ על השתלבותו של הנאשם בקבוצה טיפולית לעברייני מין. לאחר בדיקתו ע"י הפסיכולוג, עבר הנאשם הערכת מצב בתחום עבריינות המין. ההמלצה היתה כי ישולב בטיפול קבוצתי ופרטני. בדצמבר 2001 שולב הנאשם בקבוצת טיפול לעברייני מין. בתסקיר שהוגש אודותיו ביום 14.4.02, צויין כי הנאשם הופיע לכל המפגשים של הקבוצה, וגילה אחריות רבה ויחס רציני לצורך למלא אחר כל החוקים והכללים של הקבוצה. הנאשם, נאמר בתסקיר, מודה באחריותו לביצוע העבירה, מודה שפגע במתלוננת, אך מפחית בתיאור מידת הכוח שהפעיל נגדה. בד בבד עם השתתפות הנאשם בטיפול קבוצתי, היה הנאשם בקשר פרטני עם קצין מבחן. המלצת שירות המבחן באותו תסקיר היתה כפי שהינה בתסקיר האחרון, כמובא לעיל. בדיון שהתקיים ביום 23.4.02, הוחלט לדחות הדיון עד ליום 5.11.02, בין היתר, על מנת לבחון את המשך תפקודו של הנאשם. לקראת הדיון שהתקיים ביום 5.11.02 הגיש שירות המבחן תסקיר משלים. בתסקיר המשלים נאמר כי הנאשם מילא אחר המשימות שהוטלו עליו בקבוצת הטיפול. כן צויין כי קיימת התקדמות בהבנת הנאשם את הפגיעה שפגע במתלוננת. בין היתר, לנוכח בורותו של הנאשם בתחום המיני, הוחלט שישתתף בקבוצה לטיפול לעברייני מין שנה נוספת. מדריכיו של הנאשם בישיבה דיווחו לשירות המבחן כי הנאשם משקיע מאמצים רבים בתחום התורני, לעיתים נשאר ללמוד עד שעות הלילה המאוחרות. בסיום התסקיר צויין כי המטפלים בקבוצה הטיפולית מעריכים שרמת מסוכנותו של הנאשם פחתה באופן משמעותי, והערכתם היא שלא יחזור לבצע עבירות. שקלנו מהו העונש לו ראוי הנאשם, לנוכח מכלול הנסיבות. מאז נעברה העבירה חלפו מעל לשנתיים וחצי. במהלך תקופה זו, שהיא ארוכה לאדם צעיר, עבר הנאשם תהליכים משמעותיים. הוא השתלב ב"כולל" ובקבוצה טיפולית לעברייני מין. בשני המקומות תפקד לשביעות רצונם המלאה של מדריכיו. כאמור, צויין בתסקיר האחרון, שמדריכיו של הנאשם מעריכים כי לא ישוב לבצע עבירות בתחום המיני. עיינו בפסיקה שהמציא ב"כ המאשימה. לא מצאנו כי יש באותה פסיקה כדי ללמד על רמת הענישה ההולמת את ענייננו. כאמור, בעת שביצע הנאשם את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום, טרם מלאו לו 17 שנים, וטרם הספיק להתערות בארץ. מקובלת עלינו טענת הסניגוריה שהענות לבקשת המאשימה תקטע את ההליך השיקומי שהנאשם עובר מזה כשנה וחצי. לפיכך, לאחר ששקלנו את מכלול הנסיבות - נסיבות ביצוע העבירה ונסיבותיו האישיות של הנאשם - החלטנו לאמץ עקרונית את המלצת שירות המבחן, בשינויים קלים. אשר על כן, הננו דנים את הנאשם ל- 18 חודשים מאסר על תנאי, והתנאי הוא שבמשך שלוש שנים מהיום לא יעבור עבירת מין, פרט לעבירה בניגוד לסעיף 349(א) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977. הננו מעמידים את הנאשם תחת פיקוח שירות המבחן למשך שנה נוספת מהיום - למרות ההמלצה להעמידו אך עד יולי 2003. כמו כן, הננו מחייבים את הנאשם לשלם פיצוי בסך 10,000 ₪ למתלוננת. הפיצוי יופקד לזכות המתלוננת בקופת בית המשפט עד יום 19.12.03. זכות ערעור תוך 45 יום מהיום. משפט פליליקטיניםעבירות מין