קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עיכוב בקבלת תשובה מהסיוע המשפטי כטעם להארכת מועד: בפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב בתיק דמ (ת"א) 8375/08 (מותב בראשות כב' השופטת נטע רות ונציגי הציבור מר דן זלינגר וגב' בת שבע הולצמן). פסק הדין ניתן ביום 14.1.10 ולטענת המבקשת, הומצא לה ביום 3.2.10 (המבקשת אינה מציינת מתי הומצא פסק הדין לבא-כוחה בבית הדין האזורי, ובשל הסבת מערכות המחשב אין במערכת המנת-נט נתון לגבי מועד המסירה כאמור. בנסיבות אלה ובהעדר ראיה אחרת אהיה מוכן להניח כי אכן כך הוא). מכך עולה, כי המועד האחרון להגשת בקשת רשות הערעור היה ביום 18.2.10. הבקשה להארכת מועד הוגשה ביום 13.4.10. לטענת המבקשת העיכוב נגרם עקב פנייתה ללשכת הסיוע המשפטי על מנת לקבל סיוע בעניין האפשרות להגיש בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי. נטען, כי עקב הלחץ והפניות הרבות עובר לחג הפסח, התעכבה תשובת לשכת הסיוע המשפטי. כמו כן, חל עיכוב בהשגת המסמכים הרלונטיים לטיפול בבקשה באשר בא-כוחה הקודם של המבקשת, אשר יצג אותה מטעם הסיוע המשפטי בבית הדין האזורי, העביר את חומרי התיק לארכיב ונדרש להשיגם מתיק בית הדין. המבקשת צירפה תצהיר לתמיכה בבקשה וציינה כי עשתה כל שביכולתה על מנת לזרז אפשרות הגשת בקשת רשות הערעור. המשיבה התנגדה לבקשה, מנימוקים אלה: לטענת המשיבה, המדובר באיחור של כחודשיים (מיום מתן פסק הדין) ויש ליתן לכך משקל בשים לב לאינטרס ההסתמכות של המשיבה על פסק דינו של בית הדין האזורי. נטען כי יש ליתן משקל לעובדה כי המבקשת לא הגישה בקשת רשות ערעור ללא נימוקים או למצער בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות הערעור בתוך התקופה הקצובה - פעולה אשר היה בה כדי לצמצם את אינטרס ההסתמכות של המשיבה. בקשת המבקשת לוקה בחוסר פירוט באשר למועד בו התקבל האישור לסיוע משפטי; המועד בו מונה למבקשת עורך דין; והמועד בו קיבל בא כוח המבקשת את העתק החומר הקשור לתיק מבית הדין. משפורטו פרטים נוספים בתשובת המבקשת לתגובת המשיבה, נטען על ידי המשיבה כי עדיין לא נמצא הסבר להימנעות המבקשת מלהגיש בקשה להארכת מועד במועד מוקדם יותר. סיכויי הערעור נמוכים בשים לב לקביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי. מדובר בהליך של דיון מהיר, אשר אינו מקנה זכות טבועה להגשת ערעור ועל כן אינטרס סופיות הדיון בו מובהק וחזק יותר. משכך, ולנוכח העיכוב שחל בהגשת הבקשה, אף אם היה מקום לראות בטענות המבקשת טעם מיוחד, הרי שטעם זה פג בשל השתהותה. לא ברור כיצד מתיישב האמור בתצהירה של המבקשת, בבקשתה ובתשובתה לתגובה, ולפיו קיבלה לידיה את פסק הדין ביום 3.2.10, עם נספח א' לתשובת המבקשת לתגובת המשיבה, ממנו עולה כי פנייתה לסיוע המשפטי לצורך הליך הערעור נעשתה כבר ביום 2.2.10, קרי עוד בטרם התקבל על ידה פסק הדין, לשיטתה. על פי תקנה 74 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב- 1991 (להלן- תקנות בית הדין) המועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דין של בית הדין האזורי הוא 15 יום מן היום שבו הומצא למערער פסק הדין. עם זאת, רשאי בית הדין או הרשם להאריך מועד זה "מטעמים מיוחדים שיירשמו" (תקנה 125 לתקנות בית הדין). כבר נפסק כי אין בנמצא, בחוק או בפסיקה, רשימה סגורה של טעמים העולים כדי "טעם מיוחד". ספק אף אם ניתן לגבש נוסחה נוקשה אשר כוחה יפה לכל המקרים. אשר על כן, יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו הוא. על פי ההלכה הנוהגת בבית דין זה יש לפרש את הוראתה של תקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה "מתוך גישה סלחנית ההולמת את יעודו של בית הדין לעבודה". אולם, גישה סלחנית זו של בית הדין תועיל למערער רק אם יעלה בידיו להוכיח כי "הסיבה לעיכוב מקורה לפחות בחלקה, בנסיבות חיצוניות שהן מחוץ לשליטתו". בנסיבות דנן, מקורו של האיחור הינו אמנם בנסיבות אשר עשויות להיות חיצוניות למבקשת, אשר נאלצה להסתייע בשירותי הסיוע המשפטי ולאתר את החומרים לערעור מן התיק, אשר כבר לא היה בידי בא-כוחה הקודם. עם זאת, טוענת המשיבה, כי הבקשה והתצהיר לוקים בחוסר פירוט באשר למועדים הרלוונטיים, המאפשרים לדעת האם אמנם המבקשת פעלה בשקידה הראויה ויש לתלות את האשם לאיחור בנסיבות חיצוניות, או שמא אין פני הדברים כך. לעניין זה כבר נאמר כי "המבקש להראות טעם מיוחד לצידוק האיחור חייב לפחות לפרש את המועדים של האירועים הרלבנטיים ואינו יכול לצפות לכך שעל פי טענה כללית וסתומה שבתצהיר ישיג הארכת מועד". כאן המקום לציין כי המבקשת ריפאה פגם זה בתשובתה לתגובת המשיבה, בה פירטה המועדים הרלוונטים ואף ציינה שקידתה על קידום ענייניה, אשר שלא כטענות המשיבה בתשובתה לתשובה, יש בהן כדי להניח לכאורה את הדעת. דא עקא, שפירוט זה מעלה תמיהה לעניין מועד פנייתה של המבקשת לסיוע המשפטי, לשם הגשת הערעור (ומכאן גם לגבי מועד קבלת פסק דינו של בית הדין האזורי על ידי בא-כוחה הקודם): מתצהירה של המבקשת עלה כי קיבלה לידיה את פסק הדין ביום 3.2.10. אלא שעל פי האמור בנספח א' לתשובת המבקשת לתגובת המשיבה, עולה כי פנייתה לסיוע המשפטי נעשתה, לכל המאוחר, כבר ביום 2.2.10, שכן הנספח אשר הינו מכתב זימון לפגישה בלשכת הסיוע המשפטי מיום 2.2.10 נושא את הכותרת: "בקשתך לסיוע משפטי בעניין דיני עבודה, ערעור". וצויין בו כי "בקשתך לסיוע משפטי הגיעה ללשכתנו ביום: 02/02/2010" (ההדגשה במקור - א.א.). עולה התמיהה - כיצד ידעה המשיבה כי בכוונתה לערער על פסק הדין, עוד בטרם קיבלה אותו לידיה? למבקשת פתרונים. נסיבות אלה מטילות צל כבד על המועדים הנקובים בבקשת המבקשת ובתצהירה, אך כאמור בהעדר ראיות אחרות אניח כפי הנטען על דיד המבקשת. טוענת המשיבה כי היות ומדובר בהליך של דיון מהיר, הרי שיש ליתן משקל גבוה יותר לאינטרס ההסתמכות בגינו מאשר בהליך בו הוקנה זכות ערעור. מנגד יש להביא בחשבון שמדובר בהליך של דיון מהיר שנוהל כתביעה רגילה. כך או כך, לטעמי משקל הכובד במקרה זה מצוי בסיכויי הערעור. הלכה היא שסיכויי הערעור מהווים שיקול מכריע בהליך שעניינו הארכת מועד להגשת ערעור או להגשת בקשת רשות ערעור. במקרים מסויימים עשויים סיכויי הערעור כשלעצמם, בהתאם לנסיבות המקרה גופו, להתגבש לכדי טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד להגשת ערעור או בקשת רשות ערעור. דא עקא, שבנסיבות התיק דנן, עיון בבקשה ובנסיבותיה מעלה כי סיכויי הערעור הם כאלה שאין בהם כדי להצדיק את הפעלת הגישה הסלחנית של בית הדין, גם בכל הנוגע למקרים של עיכוב בשל הסיוע המשפטי. ואסביר: המבקשת תבעה פיצויי פיטורים. בית הדין האזורי קבע כי התובעת אינה זכאית לפיצויי פיטורים משני טעמים חלופים: האחד, התובעת התפטרה ולא פוטרה. מדובר בקביעה עובדתית שערכאת ערעור אינה נוהגת להתערב בה, במיוחד בהליכים של דיון מהיר; השני, גם אם היה נקבע כי התובעת פוטרה, הרי שהתובעת לא השלימה שנת עבודה שכן לפי טענתה (סעיף 10 לכתב התביעה) היא פוטרה ביום 25.5.08 ואילו התובעת החלה לעבוד רק ביום 1.6.07 - פחות משנה. לענין החזקה לפי סעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963, קבע בית הדין האזורי כי בשים לב לנסיבות הענין נסתרת החזקה. גם זו קביעה עובדתית שערכאת ערעור לא נוהגת להתערב בה. בנסיבות אלה, באתי לכלל מסקנה כי בשים לב לסיכויי הערעור ולמידת האיחור, לא ניתן לראות בנימוקי הבקשה לאיחור משום טעם מיוחד להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור, על אף הגישה הסלחנית בה נוהג בית הדין במקרים של עיכוב בשל הסיוע המשפטי. סוף דבר, הבקשה נדחית. לפנים משורת הדין אין צו להוצאות. הארכת מועדסיוע משפטי