ערעור על 5 אחוז נכות בביטוח לאומי

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על 5 אחוז נכות בביטוח לאומי: לפני ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים, מיום 8.3.04, (להלן - "הועדה לעררים"), אשר קבעה למערער 5% נכות לצמיתות, עקב תאונת עבודה שארעה לו ביום 8.7.02, (להלן: "התאונה"). הרקע העובדתי ביום 30.3.03 נקבעו למערער על ידי ועדה רפואית מדרג ראשון, (להלן: "הועדה הראשונה"), נכות זמנית עקב התאונה, כדלקמן: 30% מיום 1.10.02 ועד 31.12.02. 20% מיום 1.1.03 ועד 31.12.03. ביום 6.4.03 הגיש המשיב ערעור על החלטת הועדה הראשונה, בטענה שתקופת הנכות הזמנית ארוכה מדי. עקב הערעור, כאמור, התכנסה הועדה לעררים והחלטתה לענין נכותו הצמיתה של המערער, בשיעור 5%, היא נשוא פסק דין זה. לטענת המערער, הועדה לעררים חרגה מסמכותה, בכך שלא איפשרה לו לטעון בפניה, בכל הנוגע לקביעת נכותו הצמיתה ולא שלחה לו כל הודעה על קיום דיון בענין נכותו הצמיתה. לדידו, הדיון בפני הועדה לעררים אמור היה להתייחס רק לשאלת תקופת הנכות הזמנית, בהתאם לערר שהוגש, בעוד שבפועל הועדה לעררים פסקה בענין אחר - בענין נכותו הצמיתה. עוד טען המערער, כי הועדה לעררים לא התייחסה כלל למצבו הרפואי החמור כיום ולעובדה שאינו מסוגל לשוב לעבודתו. לטענת ב"כ המשיב, לא נפל כל פגם משפטי בהחלטת הועדה לעררים ולפיכך, יש לדחות את הערעור. יצויין, כי ביום 13.9.04, ביקשה ב"כ המערער לצרף לערעורו חוות דעת מטעמו, של ד"ר גפשטיין, מיום 10.8.04, אשר קבע, כי המערער סובל מ- 28% נכות צמיתה, בגין התאונה, עקב ליקוי בעמוד שדרה צווארי וגבי, (להלן: "חוות הדעת"). לא ניתן להתייחס בערעור שלפני לחוות הדעת, מאחר והיא לא הוצגה בפני הועדה לעררים. חוות הדעת היא מיום 10.8.04 וניתנה כ- 5 חודשים אחרי החלטת הועדה לעררים. בית הדין אמור לבחון את החלטת הועדה לעררים, תוך התייחסות רק למסמכים שהיו בפניה, עובר להחלטתה. הועדה לעררים התכנסה במקרה דנן בשתי ישיבות. בישיבתה הראשונה, מיום 15.9.03, נרשמו בפירוט המסמכים שהובאו לעיונה, לרבות: ממצאי C.T. מ- 26.1.03, E.M.G. מ- 12.12.02 ומיפוי עצמות מ- 12/02. כן צויין במפורש האישור הרפואי מד"ר וינשטיין - רופא תעסוקתי, מ- 27.10.02. הועדה לעררים ציינה בפניה, כי המערער אינו עובד באותה עת. היא רשמה בפרוט את תלונות הנפגע. הועדה לעררים פרטה בפרק "ממצאים ונימוקים" את תוצאות בדיקות ה- C..T , EMG ומיפוי העצמות. היא ביצעה למערער בדיקה קלינית ופרטה את ממצאיה. בפרק "סיכום ומסקנות", ציינה הועדה לעררים, כי מאחר ומכל המסמכים הרפואיים לא ברור מיקומו של השבר בחוליות המערער, היא מבקשת צילום עדכני של "ע"ש גבי מתני AP ולטראל". בישיבתה השניה, מיום 8.3.04, הוצגו בפני הועדה לעררים צילומי הרנטגן שביקשה ולאחר שעיינה בהם, ציינה הועדה לעררים, כי ממצאיה הם: "שבר דחיסה ב- D8" וכי אבחנתה היא: "מצב אחרי שבר דחיסה בחוליה 8D”. לאור כל האמור, סיכמה הועדה לעררים את ממצאיה: "נכותו מ- 18.10.02 עד 31.12.02 - 30% מ- 1.1.03 עד 31.7.03 - 20% מ- 1.8.03 נכותו 5% לפי סעיף 37(8) א' לצמיתות. אין מקום ליישם תקנה 15. הפגיעה אינה מפריעה לעבוד". אין מקום לקבל את טענת המערער, כי הועדה לעררים חרגה מסמכותה, בכך שקבעה לו נכות צמיתה, מבלי שניתנה לו אפשרות לטעון בפניה את טענותיו בנדון. טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם ההלכה שנפסקה בבג"ץ 1082/02, המוסד לביטוח לאומי ואח' נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח', (פסק דין מיום 21.5.03, טרם פורסם), (להלן: "הבג"ץ"). בבג"ץ נקבע מפורשות: "סיכום ביניים: הועדה הרפואית והועדה לעררים, מורכבות שתיהן, מרופאים מומחים ותפקידן לבדוק את מצבו הרפואי של נפגע - העבודה לאשורו. סמכותה של הועדה לעררים אינה סמכות של ביקורת בלבד. עליה לבדוק את הנפגע מחדש, ולשם כך, העמיד לה הדין כלים וסמכויות. קביעתה של הועדה הרפואית מדרג ראשון, כי נכותו של הנפגע אינה יציבה, אין בה כדי לכבול את שיקול דעתה של הועדה לעררים הדנה בערר, וזו האחרונה רשאית לקבוע, על-יסוד בדיקתה ולפי מיטב שיפוטה המקצועי, את מצבו הרפואי של הנפגע, כפי שהוא בעת הופעתו בפניה. היה ומכלול הנתונים העדכניים המצוי בפני הועדה לעררים, מצביע על כך שנכותו של הנפגע הינה נכות יציבה, ממילא עומדת הועדה לעררים על שיעורה של אותה נכות, כפועל יוצא של הבדיקות שקיימה ועל כן, הפרדת הקביעה בדבר עצם קיומה של נכות יציבה מן הקביעה בדבר שיעורה של אותה נכות, הינה במידה רבה הפרדה מלאכותית, ואין היא אלא בבחינת בזבוז מיותר של משאבים מקצועיים - רפואיים, שכבר הושקעו ומוצו על ידי הועדה לעררים, במהלך הדיון בפניה. נראה כי, המסקנה לפיה מוסמכת הועדה לעררים לקבוע הן את קיומה של נכות יציבה והן את דרגתה, כאשר מונח בפניה ערר על קביעתה של הועדה הרפואית בדבר נכות בלתי - יציבה, מסקנה זו אין בה כדי לפגוע בזכות הערעור או הערר של נפגע העבודה", (סעיפים 16 סיפא ו-17 לבג"ץ). לאור כל האמור לעיל, שוכנעתי, כי הועדה לעררים ביצעה מלאכתה כדין וכמצופה ממנה. היא התייחסה לכל הליקויים שנטענו בפניה על ידי המערער, עיינה בכל המסמכים הרלבנטיים וכן התייחסה לענין יכולתו של המערער לשוב לעבודתו. הביקורת השיפוטית של בתי הדין לעבודה על פעילות והחלטות הוועדות הרפואיות לעררים מוגבלת לשאלות משפטיות בלבד, דוגמת טעות שבחוק, פגם משפטי, חריגה מסמכות, הפעלת שיקולים זרים או התעלמות מהוראה מחייבת. במקרה הנדון, לא נפל כל פגם משפטי בהחלטת הועדה לעררים. המערער לא טען ולא הצביע על שום טעות משפטית ו/או פגם בהחלטת הועדה לעררים. גם אם הוא חולק על הקביעות הרפואיות של ועדת העררים, הרי שקביעת דרגת נכות לצמיתות היא בסמכותה הבלעדית של הועדה ובית הדין אינו מתערב בשיקוליה הרפואיים. אשר על כן, הערעור נדחה. אין צו להוצאות. אחוזי נכותערעורנכותביטוח לאומי