המערער מבקש לקבוע כי החלטת המפרק בהקשר לחוב החברה כחוב בלתי מובטח בטלה בכל הקשור לגובה ערבותו קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על החלטת מפרק בתביעת חוב: זהו ערעור על החלטת המפרק מיום 2/8/10 שהוגש ע"י המערער לפי הוראות החלטתי מיום 16/12/10 בבקשה 14 בפר"ק 5098-02-09. החלטת המפרק, נשוא הערעור, עסקה בתביעת החוב של בנק המזרחי טפחות בע"מ (להלן: "הבנק") בה אישר המפרק כי נשייתו של הבנק 118,641 ₪ בנשייה רגילה. טענת הבנק (שנטענה רק לאחר מספר חודשים ממועד הגשת תביעת החוב) כי הבנק נושה מובטח של החברה, נדחתה מהטעם העיקרי שהמשכון שיצרה החברה בפירוק לטובת הבנק על זכויותיה לקבלת כספים בקשר להסכם JDA אינו חל על הכספים שנתקבלו אצל המפרק מ-ELA בגין קניינה הרוחני של החברה. המפרק בחן את שלבי ההתקשרות בין החברה לבין ELA ו-JDA והגיע למסקנה שהתמורה היחידה לה היתה החברה זכאית על פי הסכם ה-JDA הינה כתוצאה מהשלמת פיתוח מוצר משותף בו תשולב הטכנולוגיה שפיתחה החברה בפירוק ומכירת גירסה מושלמת שלו בשוק החופשי. עוד נרשם כי לאור קריסתה של החברה בפירוק והפסקת הפעילות של החברה בתקופה של למעלה משנתיים, ברור שלא הושלם פיתוחו של מוצר בו תשולב הטכנולוגיה של החברה בפירוק ולכן התמורה שהתקבלה בגין הקניין הרוחני אינה מהווה תמורה מתוקף הסכם ה-JDA ואין המשכון שיצרה החברה לטובת הבנק חל עליה. הערעור מתמקד אך ורק בטענות המערער הקשורות לערבותו האישית להתחייבויות החברה בגינה הוא נתבע ע"י הבנק בבימ"ש השלום בחדרה. הערעור הוא עד לחוב בסך של 45,000 ₪. המערער מבקש לקבוע כי החלטת המפרק בהקשר לחוב החברה כחוב בלתי מובטח בטלה בכל הקשור לגובה ערבותו. טענתו המרכזית כי לחברה בפירוק היתה טכנולוגיה הבנויה על אשכול פטנטים וזה היה ייעודה, תכליתה וקניינה הרוחני. על כך קיבלה מימון מהמדען הראשי, על כך נחתם הסכם הפיתוח עם ELA ואחר כך הסכמי שיתוף הפעולה הבילטראליים ומה שנמכר ע"י המפרק ל-ELA הוא תוצרה של אותה טכנולוגיה בדיוק, המשך ישיר שלה וחלק בלתי נפרד מן הקניין הרוחני שמופיע בהסכם הפיתוח. טענה נלווית, שהמפרק לא היה רשאי לבטל את הסכם הפיתוח, כמפורט בהסכם מכירת הקניין הרוחני מבלי לעגן את זכויות הבנק או לכל הפחות מבלי לאפשר לו להביע דעתו על הביטול או לקבל הסכמתו לכך. לטעמי, האבחנה שעשה המפרק בין מכירת הקניין הרוחני ל-ELA לבין הסכם הפיתוח היא מלאכותית ואינה תואמת את כוונת המפרק ו-ELA שנתגלתה גם במהלך המו"מ ביניהם, כפי שיתואר להלן גם גבי תשלום חלקי ואחר כך לפי תמלוגים עתידיים, עמדה שהמפרק לא תמך בה, ובצדק, בהעדיפו תשלום חד פעמי. מפאת חשיבותן, אתאר את העובדות הרלבנטיות כדלקמן: המערער היה מנכ"ל החברה אי.איי. מדיקל סמנודקטור בע"מ ואחד מבעלי מניותיה, הגיש את הבקשה לפירוק החברה, כעובד החברה בטענה כי נסיונו להביא לסיום פעילות מסודרת של החברה, תוך מכירה בתמורה של קניינה הרוחני, לא צלחה והוא, כמנכ"ל החברה, יודע כי החברה פסקה מלפעול לחלוטין, לא שילמה את התשלומים המגיעים לעובדיה וכן לנושים אחרים והיא חדלת פירעון. בסמוך להגשת הבקשה לפירוק הגיש המערער את בקשה 1 בתיק פר"ק 5098-02-09 לאישור הסכם שנעשה בין החברה לבין חברת אלה מדיקל הצרפתית מקבוצת סורין (להלן: "ELA") לרכישת קניינה הרוחני של החברה. הבקשה הוגשה ב-17/5/09. צו לפירוק החברה ניתן ב-14/7/09. הכנ"ר מונה כמפרק זמני ועו"ד ל. מזור מונה כמנהל מיוחד להמשיך את תהליך מכירת הקניין הרוחני של החברה ל-ELA או לגורם מתעניין אחר. במהלך הדיון בבקשה לפירוק התגלעה מחלוקת בין החברה לבין המדען הראשי גבי שווי הקניין הרוחני של החברה. המדען הראשי החזיק בחוות דעת של יעקב אשד שהעריך שווי הטכנולוגיה של החברה ב-850,000$ - 1,100,000$. בדו"ח הראשון שהגיש עו"ד מזור, בתפקידו אז כמנהל מיוחד, תאר את השתלשלות העניינים מאז הקמת החברה - החברה נוסדה ב-31/11/03 ועסקה בפיתוח של חומרה ותוכנה אשר תאפשר שילוב של מעבד ואלגוריתם חכם לקוצב לב דו חדרי מסוג CRT המושתל בחולי אי ספיקת לב. לאורך פעילותה של החברה הוגשו על ידה 11 בקשות לרישום פטנטים, מתוכן 8 בארה"ב, 2 בישראל ו-1 באנגליה. במועד הגשת הדו"ח פקעו 5 מתוך בקשות רישום הפטנטים בשל אי תשלום האגרות הנדרשות להמשך הטיפול. במהלך השנים הראשונות לפעילותה מומנה הפעילות גם באמצעות מענק של 300,000$ שניתן ע"י לשכת המדען הראשי. בשלהי 2005 החלה החברה במגעים עם ELA לשם גיבוש ומיסוד שיתוף פעולה לפיתוח הטכנולוגיה של החברה בפירוק. המגעים בשלו לכדי הסכם שיתוף פעולה בילטראלי אשר נערך ב-26/7/06 ((Joint Development Agreement (להלן: JDA). החברה הצטרפה אל ELA וגופי מחקר נוספים במסגרת תוכנית של האיחוד האירופי וביום 13/9/06 נחתם הסכם שיתוף פעולה שעיגן את הסכמות הצדדים בקשר לפיתוח יכולות מתקדמות של התקנים אדפטיביים (הסכם PCA). בהמשך נתקלה החברה בקשיים לגיוס כספים שנדרשו לשם מימון פעילויותיה. בשלהי 2007 נתקבלה החלטה ע"י החברה בדבר הקפאה מוחלטת של פעילותה, פיטורי עובדים ועזיבת המשרדים. אז הוחל בקיום מגעים בין החברה לבין ELA בניסיון לגבש הסכמה שתאפשר את המשך פעילותה של החברה או לפחות את פירעון החובות שיצרה. כמתואר בדו"ח הראשון של עו"ד ל. מזור, פעל המערער במשך חודשים כיועץ של ELA והוא שהה תקופות ממושכות בצרפת. אז הבשילו, ככל הנראה, ההבנות בינו לבין ELA, אך דובר על תשלום בגין רכישת מלוא זכויות הקניין הרוחני בסך 150,000$ וכן תשלום תמלוגים עתידיים מתוך מוצרים שימכרו ע"י ELA וסורין בהתאמה, המשלבים את הטכנולוגיה של החברה לפי סך של 25 יורו למוצר עד לגבול של 400,000 יורו. המנהל המיוחד העריך כי יש לתת עדיפות מובהקת למתווה של מכירת הקניין הרוחני כנגד תשלום מיידי וחד פעמי ולא באמצעות תשלום עתידי מותנה, מתוך תמלוגים עתידיים בגין מוצרים שיפותחו וכוללים בחובם טכנולוגיה של החברה בפירוק. עוד נרשם כי יש קושי באיתור משקיעים פוטנציאליים נוספים לרכישת הקניין הרוחני כי מדובר במוצר נילווה המהווה חלק ממוצר אחר ההופך את ELA למועמדת מובהקת לרכישת הקניין הרוחני. כבר בדו"ח האמור נרשמו חובות החברה וביניהם החוב של החברה לבנק המזרחי טפחות בע"מ וערבותו של המערער, שאף נתבע ע"י הבנק, ביחד עם החברה, בבימ"ש השלום בחדרה, בת.א. 3170-04-09. בבקשה 4 שהוגשה ב-1/10/09 ביקש המנהל המיוחד להסמיכו להתקשר עם ELA למכירת מלוא קניינה הרוחני של החברה בפירוק תמורת סך כולל של 250,000$. לבקשה צורפה הסכמת המדען הראשי, הסכמת המערער והסכמת הכנ"ר. שם תאר המנהל המיוחד את המגעים שניהל עם ELA והמדען הראשי; החשש מאיתור של רוכש פוטנציאלי נוכח הוראות הסכמי היסוד שנחתמו בין ELA לחברה והעדיפות של תשלום חד פעמי אל מול תמלוגים מהשלמת פיתוח מוצר בעתיד. תנאי מפורש לעיסקה ויתור של ELA על כל טענה או תביעה או דרישה כלפי החברה בגין השקעות עבר או תשלומים בהם נשאה ELA עם פיתוח מוצר כזה או אחר. בהחלטה מ-1/10/09 הוסמך המנהל המיוחד להתקשר למכירת מלוא קניינה הרוחני של החברה בתמורה שלא תפחת מ-250,000$. בבקשה 6 שכותרתה "בקשה בהולה" למתן הוראות מטעם המנהל המיוחד, תאר את תוצאות הדיון באסיפת הנושים שהתקיימה במשרדי הכנ"ר ב-3/12/09 בה העלו חלק מהמשתתפים התנגדות לעיסקת המכר ל-ELA מטעמים שונים. בהחלטה מ-7/12/09 נדחו ההתנגדויות והמנהל המיוחד הוסמך להמשיך את ההתקשרות עם ELA. בבקשה 10 מונה ב-3/2/10, עו"ד ליאור מזור כמפרק קבוע לחברה. המערער הוא המוציא והמביא של ראשיתו של ההליך, כמו סופו. בכל הדיונים בהם נטל חלק תמך במכירת הקניין הרוחני ל-ELA והוראות ההסכם שנעשה עם ELA ע"י המפרק היו ידועות לו. משכך, אין יסוד לטענות הבנק כאילו לא זכה לשיתוף פעולה מצד המערער בנמקו את הסיבה שהבנק לא הגיש ערעור על החלטת המפרק כי לא היו בידיו הכלים לבדוק את החלטתו, וגם מסגרת הדיונים בהם נטלו חלק הצדדים השונים מעלה את מעורבותו של המערער בכל אלה. מקובל עלי כי הסכם מכירת הקניין הרוחני שנחתם עם ELA, היה כרוך בהסכמי העבר, תוך התייחסות ברורה להעדר אפשרות להציע את הקניין הרוחני לאחרים בגלל שיתוף הפעולה והוא חלק בלתי נפרד מהפרויקט המשותף של הצדדים בו פותחה הטכנולוגיה שאת רכישתה ביקשה ELA לממש, וכתוצאה מכך נדרשה גם לבטל את הוראות ההסכמים הקודמים. העובדה שאין בהסכם הפיתוח המשותף הוראה הקובעת מה יעלה בגורל הקניין הרוחני, למקרה שהחברה תפורק, אינה מלמדת על מהות המכר בעיסקה שנעשתה בין המפרק לבין ELA של הקניין הרוחני. המפרק אישר ששטר משכון שנערך ונחתם בין הבנק לבין החברה בפירוק ב-21/10/07, הוא משכון בר תוקף אשר נרשם כדין. גם אם הבנק לא ערער על ההחלטה שלא להכיר בו כנושה מובטח, עדיין עומדת זכותו של המערער לתקוף החלטה זו בהיותו ערב, כאמור, להתחייבויות החברה בסכום מוגבל. בשים לב לתוצאה-קבלת טענות המערער, והחלטתי כי לא תינתן לבנק ארכה להגיש ערעור על החלטת המפרק שהומצאה לו מזמן, ידאג המפרק לייעד לבנק מתוך נשייתו הכוללת סך 45,000 ₪ כנושה מובטח כי זהו הסכום בגינו ערב המערער לבנק, כאמור. אין צו להוצאות. מפרק (חברה)תביעת חובערעורחוב