קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על החלטת מפרק עמותה: ערעור על החלטת המפרק של משיבה 2 (העמותה) מיום 20.9.10. המערער הגיש תביעת חוב למפרק בגין חובות העמותה כלפיו בשל אי תשלום ניכויי מס של עובדי העמותה בשנות המס 2000-1996 בסכום כולל של 464,095 ₪. הסכום האמור התבסס על הסכם מיום 24.4.01 בין המערער לבין העמותה. ברם, הסכם זה לא כלל כל שומה עבור שנת 1996. משכך, בהעדר אסמכתא לקיום החוב, המפרק דחה את התביעה ככל שהיא נגעה לאותה שנה. המערער לא השלים עם החלטת המפרק, וביום 17.10.10 כחודש לאחר נתינתה הוא שלח למפרק הסכם נוסף שמצא ושנכרת עם העמותה ביום 27.12.00 בגין שנת 1996 בסכום של 68,817 ₪. ואולם, המפרק דחה את התביעה מהטעם שהחלטתו, כאמור, כבר ניתנה ולטעמו הדרך היחידה לשנותה היא באמצעות הגשת ערעור. גם עם החלטה זו לא השלים המערער ובשל כך הוא הגיש את ערעורו זה בטוענו כי היה זה בסמכותו של המפרק לקבל את הראיות המבססות את תביעת החוב של שנת 1996 באיחור, מפני שמדובר רק בהמצאת ראיות המוכיחות את התביעה ולא בהגשת התביעה עצמה. על כך הוסיף המערער כי לא היה זה בסמכותו של המפרק לדחות את התביעה מבלי שנקט בדרכים הקבועות בפקודת מס הכנסה (נוסח חדש) (להלן: "הפקודה"). בתשובת המפרק לערעור, הוא חזר על עמדתו כפי שהביעהּ בהחלטה. צדק המפרק כי משעה שנתן את החלטתו, הכלל הוא, שהוא מנוע מלשנותה. בהכריעו בתביעות חוב, ממלא המפרק תפקיד מעין שיפוטי (ע"א 505/62 שותפות אחים מאיר, חיפה נ' מפרק חברת אשראי לעם בע"מ (בפירוק), פ"ד יז 833; ע"א 7829/04 בנק הבינלאומי הראשון בע"מ נ' פאן אל-א סחר בינלאומי ס.א. בע"מ (בפירוק), פורסם במארגים [13.7.08]; ע"א 8431/06 ממשין חברה להנדסה בע"מ נ' פואד עראם חברה לבניין ופיתוח בע"מ, פורסם במאגרים [4.1.09]), ובדומה לפסק דינו של בית משפט, לאחר שנתן את הכרעתו, המפרק אינו יכול לשנותה (ע"א 4511/91 בוהדנה נ' כונס הנכסים הרשמי, פורסם במאגרים [2.03.94]; אליעזר וולובסקי, כונס נכסים בדיני החברות, מהדורה שנייה, 2004, בעמ' 532). פשיטא גם, כי היה על המערער המהווה רשות מנהלית כלכלית ראשונה במעלה להקפיד הקפדה יתרה בהרצאת טענותיו לפני המפרק בדבר חובות המס של העמותה. במצב שנוצר, תרופתו של המערער הייתה, לכל היותר, לעתור לפני בית-משפט זה המשמש ערכאת ערעור על החלטות המפרק, כדי לקבל את הראיות במסגרת הערעור. אכן נכון, בשבתו כבית משפט לערעור על החלטות מפרק, כללי הדיון המנחים את בית המשפט אינם נוקשים כפי שהם נהוגים בערעורים אזרחיים "רגילים" לפי תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: תקסד"א). בערעורים אזרחיים "רגילים", הכלל הוא לפי תקנה 457 לתקסד"א כי בית המשפט שלערעור אינו מקבל ראיות נוספות, אלא אם הערכאה הדיונית סירבה לקבל את הראיות שצריך היה לקבלן, או אם בית המשפט שלערעור סבור שכדי לאפשר לו מתן פסק דין, או מכל סיבה חשובה אחרת, דרושה הצגת המסמך או חקירת עד. כלל זה פורש בפסיקה באופן שרק במקרים חריגים ויוצאי דופן, מקום בו בית המשפט גם ישתכנע שלא הייתה אפשרות להגיש את הראיה בשלב הדיוני הקודם, יש לאפשר הגשת ראיות נוספות בערעור (ע"א 488/83 צנעני נ' אגמון, פ"ד לח(4) 141; ע"א 2886/05 אשכנזי נ' ד"ר גאנדין לודמילה, פורסם במאגרים [8.11.10]). לעומת זאת, סמכויות בית המשפט בערעור על החלטת מפרק רחבות יותר. תקנה 53 לתקנות החברות (פירוק), תשמ"ז-1987 מחילה את פרק ד' לתקנות פשיטת רגל, תשמ"ה-1985 המאפשרות (בתקנה 96(ג)) לבית המשפט לדחות ערעור, לשנות את החלטת הנאמן או ליתן החלטה אחרת במקומה. בכך לא קיים כל חידוש, ברם, נפסק כי מכוח סעיף 178(א) לפקודת פשיטת רגל [נוסח חדש], תש"מ-1980 מוסמך בית המשפט בפשיטת רגל, גם בדונו בערעור על החלטת נאמן, להכריע בשאלות שבעובדה ולגבות לצורך כך ראיות, בין אם הועלתה השאלה האמורה קודם לכן לפני הנאמן ובין אם לאו (ש' לוין, א' גרוניס, פשיטת רגל, מהדורה שלישית, עמ' 288). מכוח ההיקש, דברים אלו נכונים גם בערעור על החלטות מפרק (ראה פש"ר (מחוזי-ב"ש) 6404/00 חברת מדורי ייעוץ ניהול והשקעות בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי, פורסם במאגרים [30.01.02]). עם זאת, אין זה אומר כי המסגרת פרוצה לחלוטין, ועל המערער חלה חובה לנמק מדוע לא המציא את אותן ראיות לפני המפרק, ולכל הפחות עליו לבקש מבית המשפט לקבל את הראיות החדשות שגילה. ברם, במקרה זה, לא זו בלבד שבקשה מעין זו לא נתבקשה, אלא שהמערער לא טען מאומה בעניין זה ולא הסביר מדוע נבצר ממנו להמציא את הראיה לפני המפרק. אדרבה, המערער ניסה לטעון (בסעיף 11 לכתב הערעור) כי המציא את ההסכם עבור שנת 1996 כבר ביום 1.2.10 לפני מתן החלטת המפרק, יחד עם ההסכם עבור שנות המס האחרות, טענה שלא רק שאינה נכונה בעליל, אלא שלוּ הייתה נכונה, לא היה המערער צריך להתדפק על דלתו של המפרק (ושל בית המשפט) לשנות את החלטתו מפני ההמצאה המאוחרת של ההסכם של שנת 1996. טענה מעין זו לא הייתה ראויה שתישמע, וודאי לא מפי בא-כוח המדינה. אוסיף, כי גם אין כל ממש בטענת המערער כי ידיו של המפרק היו כבולות והיה עליו לקבל את תביעת המערער כתורה שניתנה מסיני. ההלכה היא אמנם, כי שינוי תביעת חוב המבוססת על שומת המערער אינה אפשרית אלא בדרך הקבועה בפקודה (ע"א 255/89 פרדו נ' מדינת ישראל, פ"ד מו(5) 641). ברם, אינו דומה הנידון לראיה, מפני שבמקרה זה, המערער לא הוכיח כלל לפני המפרק את קיומו של החוב. בהערת אגב, יצוין כי משיב 3 ביקש להצטרף לערעור כמשיב. לא ראיתי לנכון להיעתר לבקשתו, ולוּ מפני שהדין אינו מאפשר זאת (וראו פר"ק (ת"א) 307/93Red Rock Holdings Ltd. נ' אילן שביט, עו"ד, מפרק, פורסם במאגרים [11.11.10]). התוצאה היא כי אני דוחה את הערעור. המערער ישלם למפרק הוצאות בסך 3,000 ₪. מפרק (חברה)ערעורעמותות