ערעור על נכות נפשית נפגעי איבה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על 0 אחוז נכות נפשית נפגעי איבה: 1. בפני ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 18/1/04, אשר קבעה למערער נכות בשיעור 0% מיום 25/3/88. 2. להלן העובדות הרלבנטיות לענייננו, לגביהן אין מחלוקת: א. המערער הותקף ונפגע ב - 25/3/88 ע"י המון ערבי ערב והוכר כנפגע איבה. ב. המערער הגיש תביעה לקביעת נכות נפשית כתוצאה מפגיעה נפשית פוסט -טראומתית, ותביעתו נדחתה ע"י הדרג הראשון. המערער הגיש ערר לועדה הרפואית וערעורו נדחה אף הוא. ג. בפני הועדה עמדו חוות הדעת והדו"חות כאמור בסעיף 5 לכתב הערעור. 3. טענות ב"כ המערער: א. הועדה הרפואית לעררים טעתה כאשר התבססה על חוות הדעת האמורות ובעיקר חווה"ד של ד"ר אבני מיום 11/9/02 על פיהן לא היה סימן לבעיות פסיכיאטריות ממועד קרות הארוע ועד 13/4/98, כאשר בתיק קופת חולים אשר היה בפני הועדה נרשם כסובל "מעצבנות יתר, דיכאון וחוסר תיאבון", וכן יש תיעוד של ירידה של 20 ק"ג ממשקלו מאז הפיגוע. ב. בפני הועדה היו חוות דעת שאבחנו את המערער כסובל כסכיזופרניה פרנואידית בעוד שהועדה מצאה לנכון לאבחן את המערער כסובל מסכיזופרניה רזידואלית. ג. אף ששתים מחוות הדעת טוענות לקשר סיבתי בין המצב הנפשי לארוע, העדיפה הועדה את חוות דעתו של ד"ר זלוטובורסקי בדבר העדר קשר סיבתי, ללא הנמקה להעדר הקשר הסיבתי. ד. הועדה פעלה בניגוד להנחיות משרד הבריאות (שצורפו לתיק) לשימוש במערכות איבחון אחידות. כמו כן נטען שחוות הדעת של ד"ר זלוטוגירסקי סותרת מידע עובדתי מקורי שהוא מן המפורסמים, ומתעלמת ממידע עובדתי אודות המערער שהיה בידי הועדה. כמו כן נטען כנגד חוות דעת זו כי טעתה הועדה בכך שאימצה את חוות דעתו של ד"ר זלוטובסקי למרות שלא ערך כל מבחן לאיבחון סכיזופרניה או לשלילתה. 4. טענות המשיב: ב"כ המשיב טוענת כי לא עולה מטענות המערער כל טעות משפטית. היות והוגשו לה מס' חוות דעת סותרות ביקשה הועדה לעשות למערער איבחון נוירופסיכולוגי ואין טעות משפטית בכך שהועדה העדיפה חוות דעת אחת מהשניה. בסמכות הועדה לקבוע אילו בדיקות עליה לבצע ואין ביה"ד מתערב בענין זה. מעבר לכך, גם בשאלת הקשר הסיבתי הינה שאלה שברפואה, ואין ביה"ד מתערב בשאלות שברפואה והועדה נימקה החלטתה ולא נפלה טעות משפטית. 5. כידוע, ע"פ סעיף 213 לחוק ביטוח לאומי (נוסח משולב) התשנ"ה - 1995, החלטת הועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור בשאלה משפטית בלבד. במסגרת סמכותו לדון בשאלה משפטית בודק ביה"ד האם טעתה הועדה בשאלה שבחוק, האם חרגה מסמכותה והאם הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (ר' לענין זה עב"ל 10014/98 יצחק הוד נ' המל"ל, פד"ע לד, 213). 6. לאחר עיון בפרוטוקולים של הועדות ובמסמכים שצורפו קובע ביה"ד כדלקמן: א. הועדה לעררים ישבה בהרכב נכון, ובדקה את המערער מבחינה קלינית. בפני הועדה היו מספר חוות דעת. היות ולשאלת הקשר הסיבתי היו חוות הדעת סותרות, ביקשה הועדה - בטרם סיכום ממצאיה והחלטותיה - לערוך למערער מבחן נוירופסיכולוגי וכל זאת בהתאם לסמכותה. ע"פ מסקנות הועדה, תוצאות המבחן תאמו את התרשמותו הקלינית, ועל כן העדיפה הועדה את חוות הדעת, התואמת להתרשמות זו. ב. אין מחלוקת לפי כל הממצאים, שמדובר באדם הסובל מסכיזופרניה. השאלה החשובה לענייננו היא שאלת הקשר הסיבתי, והאם יש קשר בין הסכיזופרניה ממנה סובל לבין ארוע האיבה, (ולא השאלה מאיזה סוג של סכיזופרניה הוא סובל). כידוע, שאלת הקשר הסיבתי והאם הנכות נובעת מארוע האיבה, היא שאלה שברפואה, ועל הועדה להחליט בשאלה זו ע"פ שיקוליה המקצועיים. הועדה בדקה את המערער, והמבחן הנוירופסיכולוגי תאם, כאמור, את ההתרשמות הקלינית. הועדה נימקה את החלטתה לענין העדר הקשר הסיבתי לאור ההתרשמות הקלינית ואין ביה"ד מוצא טעות משפטית בהחלטתה. טענות המערער הן טענות שברפואה, ועל כן אין ביה"ד מתערב בהן. ג. לענין הנחיות משרד הבריאות - ב"כ המערער המציא מסמך הקרוי "הערכת נכות תפקוד וכושר" אשר יצא לאור ע"י משרד הבטחון והמל"ל. לטענתו הועדה לא פעלה ע"ס מסמך זה ועל כן גם מטעם זה יש להחזיר את התיק לועדה. מעיון במסמך שהומצא עולה כי אין מדובר בתקנות או בנהלים מחייבים, אלא בהמלצה ובכלי עזר לעבודת הרופא המאבחן. לכן, אף אם לא פעלה הועדה ע"פ הנחיות אלו, אין בענין זה שלעצמו כדי להצדיק החזרת התיק לועדה. אולם אף לגופו של ענין - מבדיקת התנהלות הועדה נראה כי פעלה ע"פ רוח הדברים שבהנחיות, (ובראש בראשונה כפי שמובא בפיסקה הראשונה של המסמך). סוף דבר: מכל האמור לעיל, אין ביה"ד מוצא טעות משפטית בהחלטות הועדה. הערעור נדחה ללא צו להוצאות. בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לביה"ד הארצי לעבודה תוך 30 יום מיום המצאת פס"ד זה לידי הצד המבקש לערער. נזק נפשי / נכות נפשיתהתחום הנפשינכותנפגעי פעולות איבהערעור