קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על פסילת ספרים: .1ערעור על פסילת ספרים לפי סעיף 145ב (א) (1) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] התשכ"א .1961 רקע עובדתי .2המערער מפיק הכנסות מעבודתו כחשמלאי בנין וממכירת ציוד חשמלאות לבנין וציוד משרדי בחנותו שברח' הקישון טבריה (להלן "החנות"). .3בנימוקי הפסילה של המשיב נטען כי בביקורת ניהול ספרים, שנערכה בעסקו של המערער בתאריך 26.7.94, נתגלה אי רישום תקבול של שיק ע"ס 800, 1ש"ח (להלן "השיק"). הואיל והמערער לא מסר סיבה מספקת לאי רישום התקבול, פסל המשיב את ספריו לשנת המס .1994 .4המערער טוען כי קיבל את השיק בערב הקודם, שלפני יום הביקורת, בעת ביקורו בבית הכנסת "אהל יעקב" טבריה. במועד קבלת השיק, היתה החנות כבר סגורה וכי הוא התכוון לרשום את התקבול למחרת היום, לכשיבוא לחנות, אך בטרם הספיק להגיע לחנות, הקדימוהו המבקרים. השיק הנדון היווה תמורה לעבודות שביצע המערער עבור בית הכנסת הנ"ל. דיון .5בערעור זה עומדת לדיון שאלה אחת ויחידה והיא: אם צדק המשיב בפוסלו את ספרי המערער בגין אי רישום התקבול ע"ס 800, 1ש"ח שנתקבל בשיק הנדון ואם היתה למערער "סיבה סבירה" לאי רישום התקבול, ותו לא. ייאמר, כי ב"כ המשיב הרחיב את היריעה בסיכומיו ואף במהלך הדיון והתייחס גם לעניינים הנוגעים לאופן ניהול הספרים של המערער בכלל, מעבר לשאלה המצומצמת של אי רישום התקבול הנ"ל. בהודעת נימוקי הפסילה של המשיב, טען המשיב טענה אחת ויחידה והיא כי בעקבות הביקורת בעסקו של המערער נתגלה אי רישום שיק ע"ס 800, 1ש"ח וכי המערער לא מסר סיבה מספקת לאי רישום התקבול הנ"ל, הא ותו לא. לפיכך, אין אני מוכן להכנס לדון בשאלות שמעבר לטענה הנ"ל ששימשה יסוד לפסילת הספרים ולאמור בנימוקי הפסילה ואין כל מקום להרשות שינוי או הוספת נימוקי הפסילה לא בשלב הדיון ולא בשלב של הסיכומים, ללא רשות בית המשפט. .6הואיל ואין מחלוקת שהשיק הנדון לא נמצא רשום בפנקסי המערער, במועד שבו הגיעו המבקרים לחנותו, נשאר לי לדון רק בשאלה אם הראה המערער סיבה מספקת לאי רישום תקבול זה. כאמור, טען המערער כי את השיק קיבל בערב הקודם שלפני בוקר הביקורת וטרם הספיק לרושמו כי המבקרים הופיעו בחנותו עוד לפניו. יש לציין כי גירסתו זו בדבר קבלת השיק בערב הקודם הועלתה ע"י המערער בשעת הביקורת והדבר נרשם בדו"ח הביקורת נ/ 1(דף 2). גם בעדותו בביהמ"ש חזר המערער על גירסה זו, כאשר העיד: "ביום הביקורת, זה היה יום של החופשה הגדולה של ביה"ס, בימים האלה כשהבת שלי בחופשה אני נותן לה לשבת בחנות ואני יוצא לעבודות חוץ. ביום כשבאו המבקרים לחנות, טרם הגעתי לחנות. בחנות היתה בתי. הגעתי לחנות ובהיותי עוד מחוץ לחנות שאלו אותי המבקרים אם אני בעל החנות, אמרתי כן.... בביקורת בדקו את כל מה שרצו לבדוק, שאלו אותי אם יש לי שיקים, אמרתי להם וודאי שיש, הוצאתי להם מהארנק שלי את השיקים והצגתי אותם בפני המבקרים ואזה התברר כי השיק על סך 800,.1- ש"ח היתה רשומה חשבונית והיה רישום בספר התקבולים.... אמרתי להם הנה השיק והנה הרישומים, עוד לא הספקתי להיות בחנות, קראתם לי מבחוץ. את השיק עוד לא הספקתי לרשום את סכום התקבול כי את השיק קיבלתי בבית הכנסת לפני שהגעתי לחנות." (ההדגשות שלי - מ.ה. בעמ' 5- 4לפרוטוקול). ובחקירתו הנגדית הוסיף המערער: "במקרה הנדון הלכתי לבית הכנסת להתפלל ולא היה עימדי פנקס הקבלות." (עמ' 5). וכן: "את השיק קיבלתי בערב הקודם בעת תפילת הערבית בבית הכנסת. הגבאי נתן לי את השיק." (עמ' 6) הגבאי, מר עמנואל שטרית, העיד: "מסרתי למערער את השיק על סך 800, 1ש"ח נשוא הערעור בשנת 1994, התאריך לא זכור לי. הייתי אצלו בחנות והוא לא היה שם ובמקרה הוא התפלל אצלנו באותו ערב והיתה לי הזדמנות למסור לו את השיק ומסרתי לו את השיק." (עמ' 7-6). ובחקירתו הנגדית הוסיף העד שטרית: "השיק ע"ס 800, 1ש"ח היה מוכן וחתום על ידי וע"י עוד גבאי, באתי למערער לחנות ולא מצאתיו ובאותו ערב הוא בא להתפלל אצלנו ומסרתי לו את השיק. המערער תיאם איתנו בטלפון לפני כן כי החוב הוא 800, 1ש"ח. המערער אמר לי בטלפון לשאלתי מה הסכום שעלינו לשלם והוא הסביר לי והכנתי את השיק. אני מניח שהשיחה הטלפונית התקיימה ערב קודם לפני מסירת השיק. הסכום תואם עם המערער בטלפון יום - יומיים לפני קבלת הסכום. אם אני מגיע לשלם בחנות אזי אני מקבל קבלה במקום אם לא אני מקבל לאחר מכן כעבור מס' ימים." (עמ' 7). .7באשר לגירסתו של המערער, אני סבור שיש לקבלה כאמינה וזאת מהסיבות הבאות: א. גירסתו בדבר קבלת השיק, בערב הקודם בבית הכנסת, ניתנה למבקרים מייד בסמוך ובשעת הביקורת ונרשמה בדו"ח המבקרים נ/.1 ב. המערער לא ניסה להסתיר את דבר קיומו של השיק הנדון וכאשר נשאל על קיום שיקים בכיסו, הוציא הוא את השיקים שהחזיק על גופו מייד וללא כל הסתייגות. ג. אם היה בכוונת המערער להעלים את דבר קיום השיק היה הוא מתנהג בדרך אחרת מזו שנהג. ד. לא היתה בכוונת המערער להעלים או להסתיר את התקבול המדובר הואיל ובפנקסיו הוא רשם קודם לכן קבלה מס' 1267ע"ש בית הכנסת "אהל יעקב", אם כי בחשבונית זו (מוצג ת/2) לא היה רשום סכום. מכאן אני מסיק כי המערער התכוון לרשום את התקבול שיקבל מבית הכנסת לאחר שיקבלו, כפי שהעיד העד שטרית. ה. גם עדת התביעה, הגב' רוחמה גפרי, אשר היתה אחת משני מבקרי ניהול הספרים, העידה: "הוא הציג בפני חשבונית קבלה מס' 1267ע"ש בית הכנסת "אהל יעקב" אך בחשבונית הזאת לא היה סכום." (עמ' 8). אין גם מחלוקת על כך שהמבקרים הקדימו את המערער בכניסתם לחנות ביום הביקורת וגב' גפרי העידה: "אנו המתנו בתוך העסק עד שייכנס אליו המערער". (עמ' 9). .8סעיף 145ב (א) (1) לפק' מס הכנסה קובע: "נישום הרושם תקבוליו בסרט קופה רושמת, שובר קבלה, חשבונית, ספר פדיון יומי או תעוד אחר שהוא חייב לנהל על פי הוראות הנציב מכוח סעיף 130, ולא רשם בהם תקבול שהיה חייב לרשמו על פי אותן הוראות, יראו את פנקסיו כבלתי קבילים זולת אם שוכנע פקיד השומה כי היתה סיבה מספקת לאי הרישום." תקנה 17(א) להוראות ניהול פנקסי חשבונות התשל"ג - 1973קובעת אומנם כי "תעוד פנים על תקבול, על מכירה, על משלוח או הוהלת טובין ועל שירות שניתן ייערך סמוך לביצוע הפעולה", ברם, במקרה דנן התנהלו הדברים כפי שהוסבר לעיל ואנו חוזרים לשאלה אם, בנסיבות העובדות שנקבעו, נתן המערער הסבר או סיבה מספקת לאי רישום השיק הנדון. .9אחרי ששקלתי את כל נסיבות העניין ואחרי שקבעתי את העובדות, על יסוד אימון שנתתי בדברי המערער, הגעתי למסקנה כי המערער הוכיח סיבה מספקת לאי רישום התקבול ובנסיבות העניין לא היה על המשיב להשתמש בשיקול דעתו כדי לפסול את הספרים, כפי שנהג. כאן המקום להוסיף כי בחוזר מס הכנסה 25/93של הנציבות נאמר שהחלטת פקיד השומה על פסילת ספרי הנישום לפי סעיף 145ב' תעשה רק לאחר שפקיד השומה שקל היטב, בחן והשתכנע כי יש מקום לפסול את הספרים. מטרת הוראות הביצוע הנ"ל, כפי שהדבר מובא בחלק הכללי של החוזר, היתה "לקבוע כללים לגבי אופן הפעלת שיקול הדעת של פקיד השומה ומסגרתה, על מנת למנוע מצב בו יובאו לבית המשפט מקרים של פסילת ספרים עקב אי רישום תקבול אשר יכלו למצוא פתרונן במשרדי פקיד השומה מבלי לערב בהם את הערכאות השיפוטיות". אחד מהכללים המנחים, לגבי אופן הפעלת שיקול הדעת של פקיד השומה, מצוי בסעיף 1 .2א. של החוזר הנ"ל בו נאמר "קיים חשד כי הנישום ניסה להעלים מס." במקרה דנן קבעתי לעיל כי המערער לא ניסה להעלים מס באי רישום התקבול ואם פקיד השומה, המשיב, היה בוחן את עמדתו לאור נקודה זו, הנני סבור שהיה מגיע לתוצאה אחרת ולא היה פוסל את ספרי המערער. עם כל הכבוד למשיב, נראה לי כי במקרה הנדון לא הופעל שיקול הדעת הנכון והדרוש לבחון את עניין אי רישום התקבול ומסיבה זו החלטתי שדינו של הערעור להתקבל. .10על יסוד כל האמור לעיל, אני מחליט לקבל את הערעור והנני מבטל את הודעת הפסילה של ספרי המערער לשנת המס .1994 בנסיבות העניין וגם בשל העובדה שהמערער ייצג את עצמו בערעור, אין אני פוסק הוצאות. ניהול ספרים / פסילת ספריםערעורמיסיםמס הכנסהחוקי מס הכנסה