קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פגיעה בכתף בגלל עבודה פיזית קשה: השופט יגאל פליטמן   1. לפנינו ערעור פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (סגנית השופטת הראשית ע' פוגל; בל 717/97), לפיו נדחתה תביעת המערער לפסק דין הצהרתי, כי הפגיעה שארעה לו בכתף ביד ימין הינה בגדר פגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה. 2. בפסק הדין נקבעו העובדות הבאות:   "טענות התובע כעולה מתצהירו הן:   א. התובע התחיל לעבוד מגיל צעיר, כבן 13, במסגרות בנין ובגיל 15 עבד בעבודות מכונאות במוסך 'מובילים' בחולון עד לגיוסו לצה"ל ב-1959.   ב. מתחילת שירותו בצה"ל שמש כמכונאי דיזלים לגוררי טנקים, לאחר מכן התמנה כמנהל מחלקת הדיזלים בבסיס התובלה בו שירת.   ג. לאחר שחרורו מצה"ל עבד תקופה מסויימת במוסך אבי בחולון וב-7/64 פתח מוסך בחצר ביתו ומ-7/65 פתח את המוסך בא.ת. חולון.   ד. העבודה במוסך היתה עבודה פיזית קשה, הכרוכה במכונאות כבדה של משאיות הכוללת הרמת משאות כבדים, כגון: מנועים, גירים, בק-אקס, גלגלים קפיצים, חלקי חילוף וכלי עבודה כבדים, שבוצעה במשך שנים רבות באופן ידני ודרשה מאמץ פיזי מתמיד ורב.   ה.לצורך הוצאת/הכנסת מנוע או גיר או בק-אקס או קפיצים היה התובע נעזר במנוף שרשראות על 'חמור' ובאמצעות השרשרת היה מרים את חלקי הרכב עד להוצאתם או הכנסתם תוך דחיפה למקומם ויישורם. משקל המנוע היה בקירוב 1.2 - 1 טון, משקל גיר כ-300 ק"ג. התובע עסק בעבודות אלה מידי יום ביומו. כמו כן, היה מפרק גלגלים של משאיות במשקל של 200 - 100 ק"ג וכאן היה נזקק למשיכתם ודחיפתם באמצעות ידיו תוך היעזרות בגבו. כמו כן, היה מפרק אקס וגורר אותו במצב שכיבה מתחת לרכב במשקל כ-40 ק"ג. במסגרות בנין מתכת עבד כשנתיים ותפקידו היה להעמיס, ולהרכיב ולפרק קונסטרוקציות מתכת באופן ידני במשקל של עשרות ק"ג.   ו.בסמוך לשנת 1982, התחיל התובע בטיפול בקופ"ח נגד כאבים שתקפו אותו בכתף ימין עוד קודם לכן. את הכאבים היה משכך בכדורים ובזריקות הרגעה וממשיך לעבוד.   ז. כאשר מצב הכתף שלו הלך והחמיר והזריקות לא עזרו יותר, נאלץ להפסיק את עבודתו במוסך ב-93' והמוסך הושכר לאחר.   3. תובע הביא לעדות את חברו לעבודה אלי משה.   בעמ' 3 לפרוטוקול הישיבה מיום 28.9.98, בש' 14 אומר העד: "ציוד העבודה היה כבד. צריך להתכופף הרבה וצריך למשוך הרבה. צריך להרים, לגרור, לדחוף, לגלגל. כל הפעולות. לעלות למעלה ולקפוץ למטה. זה מגוון של פעולות. הרבה מאוד פעולות זה להתכופף למנוע ולהתרומם. ההתכופפות נעשית עם משקל ביד. עם ידיים פשוטות קדימה. זה הרבה מאוד מהעבודה. גם סגירת ברגים היא עבודה קשה שנעשית על ידי משיכה. מושכים, מרימים עם משקל, ושוכבים ומרימים, דוחפים, כל הגוף עובד בעצם".   3. מסקנתו של בית הדין האזורי היתה:     "מעדות התובע בתצהירו וכן מעדות העד שהובא מטעמו עולה, כי התובע לא עשה תנועות חוזרות ונשנות, אלא תנועות שונות ומגוונות המפעילות את כל חלקי הגוף. לא הוכח איפוא כי לתובע נגרמו אירועים זעירים, אשר פעלו על אותו חלק בגוף, וגרמו נזקים זעירים שבהצטברם הביאו למחלת התובע. לפיכך - אני דוחה את התביעה."     4. המערער ערער על פסק הדין. עיקר טיעונו היה, כי גם אם עבודתו היתה מגוונת הרי שהיא חזרה על עצמה מעת לעת ובכך הונחה תשתית עובדתית מספקת למינוי מומחה יועץ רפואי, שצריך שישיב לשאלה הרפואית בדבר פועלן של אותן פעולות שבצע במהלך עבודתו על אותם החלקים בגוף שנפגעו אצלו.   5. תמצית תשובת המשיב שנטען היתה, כי לא הונחה תשתית עובדתית מספקת למינוי מומחה רפואי כנפסק על ידי בית הדין האזורי, משלא הוכח רצף של תנועות חוזרות ונשנות שביצע המערער בעבודתו. לו נפסק אחרת משמעות הדברים היתה, שבכל מקרה של עבודה יומיומית החוזרת על עצמה - היה מקום למינוי מומחה יועץ רפואי.   6. אשר לדעתנו -   פסק דינו של בית הדין האזורי ראוי להתאשר מטעמיו על פי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין התשנ"ב-1991). נכונים מימצאיו העובדתיים לגבי מיגוון התנועות שביצע המערער בעבודתו "כמוסכניק" ונכונה מסקנתו המשפטית המשתמעת מכך, בדבר העדר תשתית עובדתית מוכחת לרצף של תנועות חוזרות ונשנות זהות או דומות במהותן, לביסוסה של התביעה על פי תורת המיקרוטראומה. יחד עם זאת, לא נצא ידי חובת הנמקת הדין מבלי להעיר מספר הערות.   א. תנאי להכרה בפגיעה בעבודה מקרוטראומטית הינו, קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר העבודה של המבוטח. הדוגמא המובאת בדרך כלל להמחשת אופן קרות הנזק כאמור הינה של טיפות מים המחוררות, במשך הזמן, חור באבן עליה הן ניתכות. (עבל 317/97 המוסד לביטוח לאומי - יניב, פד"ע לה 523, 533).   ב. יסודותיה של הפגיעה הזעירה המרכיבה את המקרוטראומה, כשמדובר בפגיעה בכתף וביד ימין כבמקרה שלפנינו, בדומה ליסודותיה של התאונה בעבודה; הינם שניים, דהיינו - הארוע החיצוני של תנועה חוזרת ונשנית המתבצעת עקב העבודה, והנזק הזעיר והבלתי הדיר הנגרם בעטיה של כל תנועה שכזאת.   ג. לאור האמור יש לאבחן בין פעילות חוזרת על עצמה הכוללת מספר רב של תנועות לבין התנועות המרכיבות אותה.   ד. עבודתו של המערער במוסך היתה על פי טיבה כרוכה בפעולות חוזרות של החלפה ותיקון "מנועים גירים בק-אקס, גלגלים קפיצים וחלקי חילוף אחרים", בקיצור, כל ענין מיכני שבעל משאית ניגש בגינו למוסך לתיקון. אולם כל פעולה שכזאת היתה מורכבת מתנועות מגוונות, שכללו: הליכה, עמידה, ישיבה, התכופפות, הרמת משאות, הברגה וכו', כאשר כלל תנועות אלה בוצעו על פי סדר משתנה בהתאם לצורכי העבודה.   ה. משאלה הן העובדות, אין לומר כי עבודת המערער חייבה ביצוע רציף של תנועה חוזרת ונשנית זהה או דומה במהותה אחת לרעותה במהלך יום עבודתו; לפיכך, בדין נדחתה התביעה, ולא היה מקום למינוי מומחה יועץ רפואי משלא הונחה תשתית עובדתית להוכחת מיקרוטראומה.   ו. אילו היה נפסק אחרת, משמעות אותה פסיקה היתה - לא הרחבת תורת המיקרוטראומה מעבר לגדריה כיום, אלא ביטולה למעשה של אותה התורה; באשר כל אדם עובד, שעבודתו על-פי טיבה אינה כרוכה במעגלי פעולות חוזרות על עצמן, יטען שיש מקום למנוי מומחה רפואי שידון בשאלת הקשר הסיבתי בין העבודה ללקוי. שינוי בהלכה שכזה חייב שיעשה בדרך של שינוי בחקיקה, ולא אחת הומלץ על ידנו להמיר את שיטת הרשימה הסגורה של מחלות המקצוע שהורחבה דרך הפיקציה המשפטית של המיקרוטראומה, בשיטת "הגדרת הסיכון"; לפיה - על המבוטח להוכיח, כי המחלה שבה לקה פקדה אותו עקב סיכון אשר לו היה חשוף בשל המיוחדות שבעבודתו". (ד"ר קובובי - רמ"ח ושס"ה סוגיות בתאונות עבודה, מהדורה I עמ' 72).   7. סוף דבר - דין הערעור להידחות ללא צו להוצאות.הכרה בתאונת עבודהכתפיים