האיזון בין פגם דיוני לבין זכות הגישה לערכאות

מה הדין בסוגיית האיזון בין פגמים דיוניים לבין זכות הגישה לערכאות ? זכות הגישה לערכאות מהווה זכות יסודית וחשובה בשיטתנו המשפטית, אשר יש הרואים בה זכות חוקתית על-חוקית [ע"א 3833/93 לוין נ' לוין, פ"ד מח(2)862; ע"א 733/95 ארפל אלומיניום נ' קליל תעשיות, פ"ד נא(3) 577; ד"ר ש' לוין תורת הפרוצדורה האזרחית - מבוא ועקרונות יסוד (תשנ"ט), בעמ' 26-27; ד"ר י' רבין "זכות הגישה לערכאות - מזכות רגילה לזכות חוקתית" המשפט ה (תשס"א) 217]. לא אחת נפסק כי כאשר הדבר אפשרי יש להעדיפה על פני זכויות דיוניות פורמאליות. חשיבותה של זכות הגישה לערכאות נובעת מהצורך להבטיח כי מי שטוען כי הוא זכאי לסעד משפטי, יוכל להביא את עניינו בפני הערכאות השיפוטיות, על מנת שאלה תוכלנה להכריע בדבר. כך ציין כב' השופט ריבלין בע"א 2452/01 דרור אורן, עו"ד נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נח(1) 577: "תפקידם של בתי המשפט הוא להכריע בסכסוכים, והכלל הוא כי אין לנעול את שערי בית-המשפט בפני תובע המבקש סעד, אלא מטעמים כבדי משקל". זכותו של בעל דין שינתן לו יומו בבית המשפט ושטענותיו תתבררנה לגופו של עניין גוברת בחשיבותה על פני פגם-הליכי", וכי "את המחדל שבאי הפקדת העירבון במועד ניתן לרפא על ידי חיוב בהוצאות" וכי "יש להעדיף את בירור הסכסוך לגופו על פני דחייתו בנימוק טכני של אי הפקדת עירבון" [רע"א 10083/08 הנ"ל]. כך גם ציינה כב' השופטת א' פרוקצ'יה, באשר לאיזון בין פגמים דיוניים לבין זכות הגישה לערכאות: "...אף שנתונה בידי בית המשפט הסמכות למחוק הליך שאיננו עומד באמות מידה דיוניות, מן הראוי כי בהפעלת סמכות זו יישקל הצורך באיזון ראוי בין התועלת הנצמחת מעמידה על הסדר הדיוני, אל מול הנזק הנגרם לבעל דין ולערכי משפט כלליים בחסימת האפשרות לברר את שאלת הזכויות המהותיות הנטענות על ידו לגופן. קיימים אכן מצבים שבהם ניתן להיטיב את הנזק הנגרם על ידי הפרת כלל דיוני בדרך של השתת הוצאות או בדרך אחרת, ובד בבד להותיר את האפשרות לדון ולהכריע במחלוקת המהותית בין הצדדים. כאשר ניתן להגיע לאיזון כאמור, כך ייטב" [רע"א 10083/08 I. Do. Diamonds Inc נ' פי.די.די. יהלומים בע"מ (22.04.09)]. זכות הגישה לערכאותפגם דיוני