קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה בגין כישלון קידוח: א. רקע כללי: בתקופה הרלוואנטית לתובענה דנא ביצעה הנתבעת, חברה העוסקת בין השאר בעבודות פיתוח וכבישים, פרויקט תשתיות ביוב (להלן - הפרויקט), שהוזמן מטעם המועצה האזורית מבואות חרמון (להלן - המזמינה). כמנהל הפרויקט מטעם הנתבעת שימש המהנדס מר שאול גרינברג. במסגרת הפרויקט נדרשה הנתבעת, בין השאר, להניח קו ביוב גרוויטאציוני - דהיינו: קו ביוב שיפועי, המאפשר זרימה בכוח הכבידה (להלן - קו הביוב) - אשר יחצה את כביש מס' 90, בסמוך לצומת כוח (להלן - הכביש), לרוחבו (להלן - האתר). ביצוע חציית הכביש באתר, על פי דרישות הפרויקט, תוכנן בדרך של ביצוע קידוח אופקי מתחת לכביש, בעומק של כשלושה מטרים, בו יותקן צינור פלדה, שבתוכו יושחל צינור הביוב (להלן - עבודות הקידוח). הנתבעת ביקשה לבצע את עבודות הקידוח באמצעות קבלן משנה, המתמחה בעבודות כגון אלה. הנתבעת פנתה לקבלנים מתאימים, ולאחר שהקבלן אותו הזמינה בתחילה - חב' אוריאלי ושות' - ויתר על ביצוע העבודה, פנתה הנתבעת לתובעת, שהינה חברה העוסקת בביצוע עבודות קידוח אופקיות ומכירת חומרים הכרוכים בביצוע עבודות כאלה. ביום 29.12.06 הוציאה התובעת הצעת מחיר (מס' 2011א) לביצוע עבודות הקידוח (להלן - ההצעה הראשונה). בהצעה הראשונה צוין, בין היתר, כי מדובר בקידוח אופקי, בסוג קרקע "אדמה עם אבנים", בעומק של 3 מ', ובדיוק נדרש של 2%±. עוד צוין כי אורך הקידוח הוא 48.8. מ', קוטר הקידוח (וצינור הפלדה) 20 אינץ', ועובי דופן צינור הפלדה 3/8 אינץ'. בהצעה הראשונה דרשה התובעת מחיר כולל של 1,830 ₪ לכל מטר אורך של עבודות הקידוח (1,100 ₪ בעבור הקידוח עצמו ו-730 ₪ נוספים בעבור צינור הפלדה). הנתבעת קיבלת את ההצעה הראשונה, וביום 24.1.07 הורה מר גרינברג למהנדס הביצוע מטעם הנתבעת, מר רפאל שטיין, להוציא הזמנת עבודה לתובעת (להלן - ההזמנה הראשונה). חישוב המחיר בהזמנה הראשונה נעשה תוך קיזוז עלות צינור פלדה, אשר סופק על ידי הנתבעת, כך שסך המחיר נקבע לסכום של 66,185 ₪ בתוספת מע"מ. עוד יש לציין כי הנתבעת העבירה לתובעת את תכניות קו הביוב, שלפיהן היה על התובעת לבצע את הקידוח, בהן נקבע כי יש לבצע את הקידוח בשיפוע של 0.8% (להלן - התכניות). מספר ימים לאחר הוצאת ההזמנה הראשונה החלה התובעת בביצוע עבודות הקידוח (להלן - הקידוח הראשון). דא עקא, שבסיום ביצוע העבודות, בנסיבות שעוד יתוארו ביתר הרחבה בהמשך ושעיקרן הוא באי-התאמת המקדח ועובי צינור הפלדה לקרקע בה בוצעו עבודות הקידוח, הסתבר כי רום פתח היציאה של הקידוח הוא גבוה מרום נקודת תחילת הקידוח. הקידוח הראשון לא יכול היה, אפוא, לשמש כבית קיבול לקו הביוב הגרוויטאציוני, אשר נדרש לפי תכניות הפרויקט, וממילא הוברר כי הקידוח כשל. בנקודה זו ראוי להדגיש, כי חרף הכישלון הברור של הקידוח הראשון מצאה התובעת לנכון לטעון במהלך המשפט, הן באמצעות בא-כוחה והן באמצעות עדיה, כי הקידוח הראשון לא כשל; והכל תוך ניסיון לייחס את מידת הדיוק שנדרשה בקידוח הראשון (2%±) לא לסטייה משיפוע הקידוח הנדרש (0.8%) אלא לקביעת השיפוע עצמו, דהיינו: לקביעת הפרש הגבהים האבסולוטי שבין נקודת ההתחלה לבין נקודת הסיום של הקידוח (ר' למשל בסעיף 15 לתצהירו של מר יוסף דולב, מנהל התובעת). קו טיעון זה סיבך והאריך את הדיון בתובענה שלא לצורך, ובית המשפט אף נדרש למינוי מומחה מטעמו בעניין, מהנדס הבניין יקי נחמן (להלן - המומחה). בסיכומו של דבר, לנוכח הנתונים שצוינו בפסקה 9 דלעיל אין תמה כי המומחה קבע, באופן חד משמעי, שמבחינה הנדסית הקידוח הראשון נכשל; שכן, כאמור, הקידוח הסתיים במגמת שיפוע הפוכה מהמגמה שנדרשה והוגדרה בתכניות. הנה כי כן, על פני הדברים ברור כי הקידוח הראשון אמנם נכשל, ואף מנהל התובעת, במהלך חקירתו הנגדית, הודה בכך בפה מלא (ר' בפרוטוקול, בעמ' 14 שורה 11). לא ברור, אפוא, מדוע נקטה התובעת בקו הטיעון השגוי הנ"ל מלכתחילה - ובאופן תמוה, חרף חוות דעת המומחה והודאת מנהל התובעת, אף חזרה עליו ברישא לסיכומיה - כאשר, כאמור, לא היה בו אלא כדי להאריך ולסבך את הדיון שלא לצורך. מכל מקום, לאחר כישלון הקידוח הראשון ביקשה הנתבעת לבצע באתר קידוח חלופי (להלן - הקידוח השני); והכל על מנת לעמוד בהתחייבויותיה במסגרת הפרויקט כלפי המזמינה. בסופו של דבר פנתה הנתבעת שוב לתובעת וביקשה ממנה לבצע גם את הקידוח השני. ביום 7.2.07 הוציאה התובעת הצעת מחיר (מס' 2011ב) לביצוע הקידוח השני (להלן - ההצעה השנייה). בין ההצעה הראשונה להצעה השנייה היו מספר הבדלים, שהחשוב שביניהם לענייננו הוא המחיר הגבוה יותר, אשר נדרש בשל הצורך להשתמש במקדח יקר יותר, בצינור פלדה גדול ועבה יותר (צינור פלדה בקוטר 24 אינץ' ובעובי דופן של 1/2 אינץ'), ולקדוח בדיוק רב יותר (דיוק נדרש של 1%±). בהצעה השנייה נדרש על כן מחיר כולל של 3,600 ₪ לכל מטר אורך של עבודות הקידוח (2,500 ₪ בעבור הקידוח עצמו ו-1,100 ₪ נוספים בעבור צינור הפלדה). הנתבעת קיבלה את ההצעה השנייה, וביום 20.2.07 הורה מר גרינברג למהנדס הביצוע מר שטיין, להוציא הזמנת עבודה לתובעת (להלן - ההזמנה השנייה). סך המחיר בהזמנה השנייה נקבע לסכום של 175,680 ₪ בתוספת מע"מ. בנוסף חתם מר שטיין, מטעם הנתבעת, על הזמנה נספחת נוספת בעבור עלויות הובלת צינור הפלדה, בסך נוסף של 1,500 ₪ בצירוף מע"מ. זמן קצר לאחר הוצאת ההזמנה השנייה החלה התובעת בביצוע עבודות הקידוח שני. אין מחלוקת כי, להבדיל מהקידוח הראשון, הקידוח השני הצליח ובוצע בהתאם לדרישות שנקבעו; וביום 6.3.07 הדברים אף אושרו מפורשות מטעם הנתבעת על ידי מר שטיין. לאחר ביצוע הקידוח השני, ובהתאם לנתוני הביצוע, הוציאה התובעת לנתבעת חשבונית עסקה, ולאחר מכן (ביום 28.5.07) חשבונית מס, בה דרשה תשלום עבור הקידוח השני (בלבד) בסך של 162,930 ₪ בצירוף מע"מ (להלן - חשבונית המס). ואולם, הנתבעת סירבה לשלם את הסכום שדרשה התובעת. ביום 11.6.07 שלח מר גרינברג לתובעת מכתב, שכותרתו "הודעת קיזוז" (להלן - מכתב הקיזוז). במכתב הקיזוז נטען, כי כישלון ביצוע הקידוח הראשון גרם "לעיכובים ונזקים כספיים" לנתבעת, אשר נאלצה להזמין מהתובעת את הקידוח השני. לפיכך, הגם שהנתבעת אישרה את הסכומים שנרשמו בחשבונית המס, היא החליטה ל"קזז" מהם, כך לשיטתה, את הפרש הסכומים שבין המחיר שנקבע בהזמנה הראשונה לבין המחיר שנקבע בהזמנה השנייה. הנתבעת שילמה אפוא לתובעת רק את הסכום שהתחייבה לשלם בהתאם להזמנה הראשונה (66,185 ₪ בצירוף מע"מ). על רקע זה הגישה התובעת את תובענתה דנא, בה היא תובעת את יתרת הסכום שנקבע בהזמנה השנייה, דהיינו: סך כולל של 111,740 ₪ (כולל מע"מ). ב. גרסאות הצדדים וראיותיהם: 20. גרסת התובעת התבססה על עדות מנהלה ובנו, העובד עמו. לגרסת עדי התובעת, עובר לביצוע עבודות הקידוח הבחין מנהל התובעת, בחתך הקרקע, כי ישנן באתר אבנים קטנות יחסית בקוטר של כ-10 ס"מ כל אבן, כך שהניח כי סוג הקרקע באתר אמנם התאים למה שצוין בהצעה הראשונה. 21. דא עקא, שבמהלך ביצוע הקידוח הראשון הסתבר האדמה באתר היא סלעית ומצויים בה "בולדרים", אשר קשה להתגבר עליהם באמצעים שנקבעו בהצעה הראשונה. לטענת מנהל התובעת, בשלב זה הוא הפסיק את ביצוע העבודות ופנה אל מר שטיין, ואף ציין בפניו כי קיימת אפשרות שהקידוח ייכשל. 22. ואולם, כך לטענת עדי התובעת, מר שטיין ומר גרינברג עמדו על המשך ביצוע הקידוח הראשון והנחו את מנהל התובעת ברוח זו חרף הקשיים שנתגלו כאמור. בנסיבות אלה התרצה מנהל התובעת, והסכים להמשיך בביצוע עבודות הקידוח, הגם שלאחר מעשה ובמבט לאחור הודה כי מדובר היה בטעות (ר' בפרוטוקול, בעמ' 13 שורה 28). 23. עם זאת, מנהל התובעת הוסיף וטען כי לאחר שהקידוח הראשון הושלם והסתבר כי נכשל והנתבעת לא תוכל לעשות בו שימוש, הוא החליט שלא לדרוש מהנתבעת כל תשלום בעבור הקידוח הראשון חרף ההוצאות שהוציאה התובעת לצורך ביצועו. 24. כפי שכבר צוין, לאחר כישלון הקידוח הראשון שבה הנתבעת והזמינה, גם את ביצוע הקידוח השני, מהתובעת. לגרסת מנהל התובעת, הפנייה הנוספת אליו נעשתה מתוך כך שהסכים למחיר נמוך יחסית - חרף העובדה שדובר בקידוח יקר יותר - ביחס לקבלנים אחרים (ר' בפרוטוקול, בעמ' 14 שורה 30). 25. מנהל התובעת הדגיש כי במסגרת המשא ומתן, שנערך בין הצדדים לקראת הוצאת ההזמנה השנייה, לא דובר בשום שלב על הפחתה כלשהי שמהמחיר שנקבע בהזמנה השנייה. לגרסתו "רק כאשר היה צריך לשלם, ולא הם (מר גרינברג ומר שטיין - ש.א.) העלו את זה, זה עלה בצורה מכוערת בהנהלה שאילצו אותם להגיד את זה" (ר' שם, בשורה 27). 26. עדי הנתבעת - מר גרינברג ומר שטיין - דחו מצידם את טענות התובעת. לגרסתם, התובעת היתה האחראית הבלעדית לכישלון הקידוח הראשון. מעבר לכך שהתובעת היתה מודעת לעובדה כי מצע הקרקע באתר היה של אדמה עם אבנים, היא היתה הגורם המקצועי בשטח, בעל ההתמחות בעבודות קידוח, והיא גם זו שבחרה את סוג צינור הפלדה והמקדח ששימשו בביצוע הקידוח הראשון. 27. הן מר שטיין והן מר גרינברג הכחישו כי עמדו על המשך ביצוע הקידוח הראשון, והבהירו כי סמכו את ידיהם על התובעת, שהיתה כאמור המומחית לדבר באתר. הם הודו כי מנהל התובעת הודיע להם, במהלך ביצוע הקידוח הראשון, כי צינור הפלדה נתקל באבן. ואולם, כך לגרסתם, המשך עבודות הקידוח נעשה רק לאחר קיום התייעצות בינם לבין מנהל התובעת. 28. מר גרינברג הודה, כי באותה התייעצות הוא אמנם הודיע שבתוך הקידוח הנתבעת משחילה צינור בקוטר 10 אינץ', כך שאולי תתאפשר יצירת שיפוע קטן נוסף בתוך צינור הפלדה, שכזכור היה רחב יותר. ואולם, בסופו של דבר, ההחלטה אודות המשך ביצוע עבודות הקידוח היתה החלטה משותפת. 29. מר גרינברג הוסיף וטען כי בשל כישלון הקידוח הראשון, קבלני קידוח נוספים אליהם פנה סירבו לבצע את העבודה ועל כן, בלית ברירה, פנה בשנית אל התובעת, אשר דרשה, כך לטענתו, מחיר הגבוה כמעט פי שלושה מהמחיר שנדרש בהזמנה הראשונה. 30. יוער, כי טענה אחרונה זו אינה מדויקת, שכן המחיר לפי ההצעה השנייה הוא הלכה למעשה קצת פחות מכפול מהמחיר שהוצע בהצעה הראשונה (3,600 ₪ למטר אורך בהצעה השנייה ביחס ל-1,830 ₪ בהצעה הראשונה); וההפרש הגדול יותר שבין המחיר הנקוב בשתי ההזמנות נובע מכך שבהזמנה הראשונה בוצע קיזוז עלות של צינור פלדה (ר' בפסקה 7 דלעיל). 31. לטענת מר גרינברג, התובעת זיהתה כי הנתבעת עומדת בפני שוקת שבורה, משום שהיה עליה לבצע את עבודת הקידוח בדחיפות והיא לא מצאה אף קבלן קידוח שיסכים לבצע את העבודות. בנסיבות אלה ניצלה התובעת את מצוקתה של הנתבעת, אשר בלית ברירה הסכימה לדרישותיה. 32. זאת ועוד: כישלון הקידוח הראשון אילץ את הנתבעת לבצע עבודות רבות נוספות להכשרת הקרקע לקראת ביצוע הקידוח השני. בנוסף, וכפי שנטען במכתב הקיזוז אותו שלח מר גרינברג לתובעת, כישלון הקידוח הראשון אף גרם לעיכובים ולנזקים כספיים לנתבעת. 33. ואולם, חרף העלאת הטענות הנ"ל לא הביאה הנתבעת ראיות כלשהן להוכחת הנזקים שנגרמו לה עקב כישלון הקידוח הראשון, וממילא לא הביאה ראיות כלשהן לעניין שיעורם. ג. דיון והכרעה: 34. כפי שצוין ברישא לפסק הדין, אין כל ספק כי הקידוח הראשון אמנם נכשל ולא תאם את הדרישות שנקבעו בתכניות הפרויקט. נכון אני לקבל את טענת הנתבעת כי האחריות לכישלון זה רובצת, ולו בחלקה, לפתחה של התובעת. התובעת היתה הגורם המקצועי באתר לעניין עבודות הקידוח, והיה עליה לעמוד על אי-ביצוע העבודות באמצעים שאינם מתאימים, אם גם זולים, אף אם נציגי הנתבעת לחצו עליה להמשיך בביצוע העבודות. ואולם, סוגיה זו אינה טעונה הכרעה בתובענה דנא, שכן כזכור התובעת אינה תובעת את התמורה שנקבעה בהזמנה הראשונה בעבור הקידוח הראשון, וממילא אין צורך לדון בסוגיה או לקבוע לגביה ממצאים. 35. התובענה דנא עניינה בתמורה שנקבעה בהזמנה השנייה בעבור ביצוע הקידוח השני. אין מחלוקת כי תמורה זו הוסכמה בין הצדדים ואף אושרה מפורשות מטעם הנתבעת הן בהזמנה השנייה והן במכתב הקיזוז. והנה, חרף הסכמות אלה טענה הנתבעת במכתב הקיזוז - וגם לפניי - כי יש לקזז-כביכול את הפרש הסכומים שבין המחיר שנקבע בהזמנה הראשונה לבין המחיר שנקבע בהזמנה השנייה. 36. דא עקא, שהפרש מחירים זה אינו בבחינת חיוב כספי שהתובעת חבה לנתבעת, אשר ניתן לקזזו לפי הוראות סעיף 53 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן - חוק החוזים), וגם אינו בבחינת "נזק" שנגרם לנתבעת, שהרי מקורו, כזכור, בצורך לבצע את הקידוח השני באמצעים יקרים יותר בשל טיב הקרקע באתר. 37. בהקשר זה יש לציין עוד, כי הגם שהנתבעת טענה במכתב הקיזוז שנגרמו לה "עיכובים ונזקים כספיים" עקב כישלון ביצוע הקידוח הראשון, לא הובאה לפניי ראייה כלשהי לכך. יוער, כי בין הוצאת ההזמנה הראשונה לבין הוצאת ההזמנה השנייה חלף פרק זמן של פחות מחודש ימים, ולא הובאו לפניי נתונים או ראיות שיש בהם כדי להצביע כי נגרמו עקב כך עיכובים בביצוע הפרויקט או הוגשו תלונות מצד המזמינה. 38. כל שהוכח לפניי בהקשר זה הוא אפוא הפרש המחירים שבין הקידוחים, שכאמור לא ניתן לראותו, כשלעצמו, כ"נזק" שנגרם לנתבעת על ידי התובעת ושניתן לקזזו מהתמורה שהוסכמה בין הצדדים. ב"כ הנתבעת אמנם טען, כי מקורו של הפרש המחירים האמור הוא בניצול התובעת את מצוקתה של הנתבעת ואת חולשתה, אך גם לכך לא הובאו ראיות; ובוודאי ובוודאי שלא התקיימו במקרה דנא נסיבות של עושק, כהגדרתן בהוראות סעיף 18 לחוק החוזים, וכזאת אף לא נטען לפניי. 39. זאת ועוד: אין מחלוקת כי עובר להוצאת ההזמנה השנייה, ולמעשה עד למשלוח מכתב הקיזוז זמן ניכר לאחר סיום ביצוע הקידוח השני, לא העלתה הנתבעת בפני התובעת כל טענה בדבר קיזוז נזקים; ואף לא הודיעה לתובעת כי בדעתה לשלם, בעבור ביצוע הקידוח השני, רק את המחיר שנקבע בעבור ביצוע הקידוח הראשון (שעל תשלומו ויתרה בזמנו התובעת). 40. מר גרינברג הסביר התנהלות זו של הנתבעת בכך שלא רצה לדבר עם מנהל התובעת, "באמצע העבודה", על נזקים ותחשיבים (ר' בפרוטוקול, בעמ' 22 שורה 7), והכל על רקע רצונו "לקדם את הפרויקט" (שם, בשורה 18). 41. ואולם, אם חרף הוצאת ההזמנה השנייה התכוונה הנתבעת לשלם לתובעת רק את התמורה שנקבעה בהזמנה הראשונה - להבדיל מהתמורה שנקבעה בהזמנה השנייה - היה עליה לציין זאת בפני התובעת בטרם החלה זו האחרונה בביצוע הקידוח השני. ובכל מקרה, משהוציאה הנתבעת את ההזמנה השנייה, בה אישרה וקיבלה את המחיר שנקבע על ידי התובעת מבלי להביע הסתייגות כלשהי, אין מקום לאפשר לה כיום לטעון לנזק-כביכול שמקורו בהפרש המחירים שבין שתי ההזמנות. ד. סוף דבר: 42. אשר על כן אני מקבל את התובענה. הנתבעת תשלם אפוא לתובעת את הסך של 111,740 ₪, בצירוף ריבית והצמדה מיום הוצאת חשבונית המס (28.5.07) ועד ליום התשלום בפועל. התשלום יבוצע בתוך 30 יום. 43. בהתחשב במכלול נסיבות העניין, לרבות התנהלות התובעת כפי שתוארה בפסקאות 10 עד 12 דלעיל, אין צו להוצאות, וכל צד יישא בהוצאותיו.פיצוייםקידוח