קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיצויים על מכות יבשות:   1. בפני מונחת תביעת התובע לפיצוי בגין נזקי גוף אשר נגרמו לו, לטענתו, כתוצאה ממעשה תקיפה. התובע סבל מהמטומה ברגלו הימנית ועל כן דרש פיצוי בגין כאב וסבל והוצאות.   2. אין חולק, כי התובע עוסק לפרנסתו כמחלק סחורה בחברת "תנובה" באיזור יבנה, וכי הנתבע הינו בעל חנות מינימרקט בעיר יבנה. בין התובע לנתבע קשרי עבודה, לפיהם מספק התובע לנתבע מוצרי בשר של "תנובה".   3. טוען התובע, כי ביום 3.5.00 בשעה 07:30 כאשר הגיע אל בית עסקו של הנתבע על מנת לספק לו סחורה, וכן לקחת מוצרי בשר בחזרה (להלן: "ההחזרות"), התעורר ויכוח בינו לבין הנתבע הנוגע למשקל ההחזרות. טוען התובע, כי חשבונו של הנתבע מזוכה על פי משקל ההחזרות ועל כן ביקש לראות את משקלה של הסחורה המוחזרת. לדבריו, צעק עליו הנתבע ולא איפשר לו לראות את המשקל, כאשר בשלב כלשהו דחף אותו בעוצמה רבה לאחור תוך שהתובע מאבד את שווי משקלו ונחבט בקצה של מדף מתכת שהיה מאחוריו, כאשר כתוצאה מכך ספג חבלה מסוג שטף דם.   4. הנתבע הכחיש כל מגע גופני עם התובע, דחיפה או תקיפה. הנתבע לא הכחיש, כי היו חילופי דברים קשים בבוקר האירוע בינו לבין התובע, וזאת לדבריו מאחר והתובע דרש לבצע את שקילת סחורת ההחזרות על אף שהיה עד למצוקת הנתבע, אשר נבעה מלחץ של לקוחות באותה שעת בוקר. לדבריו, אם נחבל התובע היה זה בשל חוסר זהירות התובע אשר יתכן ונחבל ממדף בחנות.   5. סעיף 32 (א) לפקודת הנזיקין קובע, כי:   ”תקיפה היא שימוש בכח מכל סוג שהוא, ובמתכוון, נגד גופו של אדם ע"י הכאה, נגיעה, הזזה או בכל דרך אחרת בין במישרין ובין בעקיפין, שלא בהסכמת האדם...".   נשאלת אם כן השאלה, האם היה מגע גופני כלשהו בין התובע לנתבע באופן העונה על הגדרת מעשה התקיפה הנטען.   6. מתאר התובע את מעשה התקיפה כך:   ”ברגע שביקשתי לראות את משקל הסחורה המוחזרת תוך עמידה על ביצוע עבודתי כראוי, החל הנתבע לצעוק עלי בעצבים ובכעס רב 'מה אתה לא מאמין לי' ואז בהפתעה גמורה דחף אותי התובע בעוצמה רבה לאחור תוך שאני מאבד את שווי המשקל שלי ונחבט בקצה של מדף מתכת שניצב אחרי. לא די בכך, הנתבע החל השליך עלי חבילות בשר קפוא ואף דחף אותי אל מחוץ למינימרקט".   התובע לא השכיל להביא לעדות עד ראיה כלשהו, אך ביקש לחזק את גירסתו מתוך הודעת הנתבע אותה מסר בתחנת המשטרה (ת/1).   מתוכן ההודעה עולה, כי הנתבע מסר גירסתו שם כדלקמן:   ”...שקלו את הסחורה שאני מחזיר לו. הוא לא האמין לשקילה. הפריע למהלך העבודה בכך שרצה לשקול את הסחורה שוב כל חלק בנפרד וזה אורך הרבה זמן ומפריע לעבודה. ביקשתי ממנו שיצא החוצה עם הסחורה כדי לא להפריע לעבודה. הוא התנגד והתחיל לצעוק. הרמתי את הקרטון עם הסחורה כדי להוציא החוצה ואז החזיק את הקרטון בכח והתעקש שנשקול את זה שוב ואז אני החזקתי את הקרטון ויצאתי עם הקרטון החוצה והוא עמד מולי ואני הלכתי עם הקרטון וכנראה התנגד שאצא ואז כנראה נדחף לצד...אני לא דחפתי אותו אני באתי לצאת והוא עמד מולי ודחף אותי חזרה. הקרטון היה ביננו עם הסחורה".   7. מאידך, חזר הנתבע על גירסתו בפני לפיה לא תקף את התובע כשהוא מוסיף ומפרט, כי דרישתו של התובע לשקול את הסחורה בעצמו הייתה בלתי אפשרית באותו רגע בשל לחץ של לקוחות שהיה במקום.   לפיכך, פנה אל התובע ואמר לו כי הוא מסכים כי יקח את הסחורה וישקול אותה ב"תנובה" וכל תוצאה שתתקבל מקובלת עליו. אלא שלדבריו התובע התפרץ כלפיו, קילל והשתולל תוך שהוא מקים מהומה רבתית במקום. בנסיבות אלו ביקש מהתובע, כי יעזוב את המקום וזה עזב את המקום בזעם.   הנתבע הביא עמו עדות מחזקת, עדות של עד ראיה שהיה בחנות, עדות החוזרת על אותם דברים אותם אמר הנתבע בעדותו לבית משפט.   8. בחינת גירסאות הצדדים מלמדת, כי כל אחד מהם מציג גירסה שאינה בבחינת האמת במלואה. מחד, מציג התובע גירסה המלמדת על תקיפה מכוונת כשהוא מפריז ומתאר אף זריקת גושי בשר עליו, דברים אותם מתקשה אנכי לקבל כמהימנים. ומאידך, מציג הנתבע גירסה לפיה כלל לא נדחף התובע מהמקום, ולכאורה כי כאשר ביקש מהתובע לעזוב את המקום זה עזב ללא כל התנגדות.   בבחינת הגירסאות סבורתני, כי יש להיצמד לגירסת הנתבע אותה מסר בתחנת המשטרה כגירסה המהימנה, המשקפת נכונה את הלך הדברים. גירסה זו נמסרה בסמוך לאחר האירוע וניתן לקבוע כי מרות המעמד הביא את הנתבע למסור גירסה אמיתית ומלאה.   9. ניתן לדלות מגרסאות הצדדים את המסקנה, כי האירוע היה כדקלמן: כאשר דרש הנתבע מהתובע לעזוב את המקום, בשל התנהגותו גסת הרוח, וזה סרב, נטל הנתבע את קרטון הסחורה כדי להוציאה מהחנות. במצב דברים זה התנגד התובע ועמד אל מול הנתבע כשהוא מבקש לחסום את יציאתו מהחנות עם הקרטון, ולבצע שקילה חוזרת של הסחורה. נמצא, כי כאשר ביקש הנתבע לפלס דרכו החוצה ונעצר אל מול גופו החוסם של התובע, נוצר מאבק כוחות הדדי בו האחד דוחף את השני ולהיפך. יש לראות במאבק כוחות זה משום תקיפה הדדית באופן ששני הצדדים אחראים באופן שווה לתוצאת הנזק באם נגרמה. 10. אשר לנזק, טוען התובע כי בעקבות הדחיפה קיבל מכה בירכו אשר בעקבותיה נותר על גופו סימן כחול שהסב לו כאבים ואי נוחות. לפיכך, העמיד את תביעתו לפיצוי על סך של 25,000 ₪.   לאחר שעיינתי בתעודות הרפואיות שהוצגו בפני וכן בתמונה, סבורתני, כי מדובר במכה שטחית אשר גרמה לשטף דם תת עורי ללא הגבלה או כאב. התובע לא נדרש לטיפול רפואי והגם טענתו, כי נעדר מעבודתו למשך 11 יום (טענה אותה חיזק באישור מחלה), לא הוצג בפני כל אישור מהמעביד על כך.   בנסיבות אלו, יש לפסוק לתובע פיצוי בגין כאב וסבל שנגרם לו בעקבות המכה שקיבל אותו הנני מעריכה בסך של 2,000 ₪.   משקבעתי כי הצדדים באשמם המשותף גרמו לנזק, יש לחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 1,000 ₪.   אין זה המקום להכביר מילים כי מן הראוי שתובענה שכזו לא הייתה מובאת בפני בית המשפט.   בנסיבות העניין, בהן הסכום שנפסק רחוק מסכום התביעה ובנסיבות בהן הצעת פשרה דומה נדחתה על ידי התובע, סבורתני כי יש לקבוע כי כל צד ישא בהוצאותיו.  מכות יבשותפיצויים