בעקבות קדם המשפט האמור, הגישו המערערים בקשה לפסילתו של בית המשפט. המערערים טענו כי בית המשפט גיבש עמדה ברורה וחד משמעית באשר לתוצאה הראויה בתיק הנדון, ולפיכך יש מקום כי יפסול עצמו מלהמשיך לשבת בתיק. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פסילת שופט בשל הבעת עמדה: ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כב' השופטת חנה ינון) מיום 7.6.00, שלא לפסול את עצמו מלדון בת.א. 10783/99. 1. בין המערערים למשיבה מתנהלת תביעה בגין ליקויי בניה שנמצאו בדירה שרכשו המערערים מהמשיבה. ביום 30.4.00 התקיים קדם משפט. בית המשפט הציע הצעה לסיומו של התיק בפשרה. הצעת הפשרה הוכתבה לפרוטוקול כפסק דין, תוך שבית המשפט מכתיב גם את הסכמת הצדדים, למרות שבא כח המערערים הביע התנגדותו להסכם. לאחר הפסקה בדיון, ולאחר שעיינו הצדדים בהצעת הפשרה, שב בא כח המערערים והביע התנגדותו. בעקבות זאת, נמחק הפרוטוקול הקודם, והתיק נקבע להוכחות. במהלך הדיון פנה השופט לבא כח המערערים ואמר לו "כיצד אדוני חושב כי תשתנה התוצאה לאחר הליך ההוכחות?". 2. בעקבות קדם המשפט האמור, הגישו המערערים בקשה לפסילתו של בית המשפט. המערערים טענו כי בית המשפט גיבש עמדה ברורה וחד משמעית באשר לתוצאה הראויה בתיק הנדון, ולפיכך יש מקום כי יפסול עצמו מלהמשיך לשבת בתיק. מטון דבריו של בית המשפט ובדרך שבה נאמרו עולה, לטענת המערערים, כי הסכום שהוצא בהצעת הפשרה הוא זה שיפסק גם לאחר הליך ההוכחות. בית המשפט, בהחלטה מיום 7.6.00, דחה את בקשת הפסילה. הוא קבע כי אין בהצעה מקדמית להשגת הסכם פשרה, כדי ליצור חשש ממשי לכך שלא תשמענה לגוף העניין ראיות שיביאו הצדדים במסגרת ישיבת ההוכחות. 3. על החלטה זו הוגש הערעור שבפני. המערערים חוזרים בכתב הערעור על טענותיהם בבקשת הפסילה ומוסיפים כי בית המשפט לא התייחס כלל בהחלטתו לדברים שאמר לבא כח המערערים, וכן לעובדה שנכתב פסק דין אל תוך הפרוטוקול למורת רוחם של המערערים. הכתבת פסק הדין אל תוך הפרוטוקול מעידה על כך שננעלה דעתו של בית המשפט באשר לתוצאות ההליך. עוד טוענים המערערים, כי יש גם מקום לפסילת בית המשפט מחמת מראית פני הצדק. המשיבה בתשובתה לבקשת הפסילה טוענת, כי בית המשפט פעל אך במטרה ליעל את הדיון. בית המשפט סבר כי הצליח להביא את הצדדים לכלל פשרה, סברה שהתבררה כמוטעית. עם זאת, אין בכך כדי להוות עילה לפסילתו של בית המשפט. 4. לאחר שעיינתי בחומר שלפני נחה דעתי כי דינו של הערעור להידחות. תקנה 140 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984 קובעת, כי קדם המשפט נועד לשם "בירור של נושא הריב ודרכי הדיון בו, במגמה לייעל את הדיון, לפשטו, לקצרו ולהחישו או כדי לברר אם יש מקום לפשרה בין בעלי הדין". במקרה דנן, הציע בית המשפט לצדדים הצעת פשרה. אין בעובדה כי בית המשפט מנסח הצעת פשרה במסגרת קדם המשפט, כדי להעיד כי ננעלה דעתו באשר לתוצאת ההליך (ראו: ע"א 131/00 סורפין נ' אגודה שיתופית חקלאית מרכזית בע"מ (טרם פורסם)). פסקנו לא אחת כי, "דבר שבשיגרה הוא כי שופט מנסה להביא את הצדדים לעמק השווה תוך פשרה בתיק הנדון. בנסיונות כאמור מצד בית המשפט - לכשעצמם - אין משום עילה לפסילתו של השופט (ראו: רע"א 287/88 מנוף סיגנל נ' סמיר עבדל ראזק, פ"ד מד(3) 750, 761; ע"א 5054/96 דחלה נ' קרן קיימת לישראל (לא פורסם); ע"א 8191/99 שי נ' בלומנפלד (לא פורסם)). אכן, יתכן כי הליך בו מכתיב בית המשפט לפרוטוקול הצעת פשרה המנוסחת כפסק דין בהסכמת הצדדים, ומעבירה לעיון הצדדים, שעה שאחד מהם אינו מסכים לכך, אינו ההליך הראוי. עם זאת, אין בכך לכשעצמו להעיד על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים. כפי שעולה מהחלטת בית המשפט בבקשת הפסילה, משיביאו הצדדים ראיות להוכחת טענותיהם, תהיה אוזנו של בית המשפט כרויה לטענותיהם. בית המשפט יכריע בהתאם לראיות שבפניו. מטעם זה אין חשש ממשי כי ננעלה דעתו של בית המשפט באשר לתוצאות ההליך. זאת ועוד: קבענו כי לא מתגבשת עילה לפסילתו של בית משפט שעה שנותן הוא פסק דין בטרם עת. ביטולו של פסק הדין, אינו מונע מבית המשפט מלהמשיך ולדון בתיק, וליתן לבסוף פסק דין חדש (ע"א 1149/00 אלון נ' דולב (טרם פורסם); ראו גם: ע"א 1860/97 מרבק בית מטבחיים בע"מ נ' אלי מזרחי (לא פורסם)). לפיכך, במקרה דנן, משאין עסקינן בפסק דין שניתן בטעות, אלא אך ב"טיוטת" פסק דין שהועברה לאישור הצדדים, הרי מסקנה דומה מתבקשת ולו מדרך של קל וחומר. 7. גם הדברים שאמר בית המשפט באשר לתוצאת ההליך, אינם אלא דברים לכאורה, וגם בהם אין עילה לפסילתו של בית המשפט (ראו: ע"א 2501/00 עביר אבו כף נ' מוחמד אבו כף וקרנית, (טרם פורסם)). אין די בכך שבית המשפט יביע דעתו על סיכויי הצלחת התביעה, אלא שעל מבקשי הפסילה להוסיף ולהראות כי מדברים אלה עולה כי המדובר בעמדה מוגמרת ובלתי הפיכה (ראו לדוגמה, ע"א 6679/97 רחל שלי ברז'יק נ' שלמה ברז'יק, פ"ד מא(5) 603). אין זה המקרה שבפנינו, ואין בדברים האמורים כדי לגבש "חשש ממשי למשוא פנים" בניהול המשפט. מטעמים אלו, דינו של הערעור להידחות. המערערים ישאו בהוצאות המשיבה, בסך 1,500 ש"ח.שופטיםפסלות שופט