פסלות שופט בהליך פלילי

המערער ביקש, כי השופטת תפסול עצמה מליישב בדין ולהמשיך ולדון באישומים שכנגדו. הנימוקים לבקשת הפסילה הם, כי לאחר שקבעה השופטת את שקבעה בעניינם של הנאשמים 6-4 במסגרת גזירת דינם, לא תוכל השופטת להמשיך ולדון בעניינו של המערער במידת האובייקטיביות הנדרשת. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פסלות שופט בהליך פלילי: ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת ברכה אופיר תום) מיום 07/06/00 (ת.פ. 92/97) שלא לפסול עצמה מליישב בדין. 1. המערער היה בתקופה הרלבנטית לכתב האישום, מנכ"ל משותף ודירקטור של חברת י.מ. עיני תעשיות מתכת (1993) בע"מ (להלן: החברה). נגד המערער וחמישה נאשמים נוספים, ביניהם החברה, הוגש כתב אישום שעניינו עבירות על חוק ניירות ערך, התשכ"ח1968-. הם הואשמו כי יחדיו קשרו קשר להשפיע בדרכי תרמית על שערי המניה בבורסה, ואף הוציאו תוכנית זו אל הפועל, על ידי יצירת רושם כוזב שקיים מסחר ער במניות כדי לגרום לציבור להצטרף למסחר ובכך להעלות את השער. בכתב האישום שישה אישומים. רק אחד מהאישומים מתייחס לעבירות שביצעו המערער יחד עם הנאשמים 6-4, שעניינה השפעה בדרכי תרמית על שער המניה - עבירה לפי סעיף 54(א)(2) לחוק ניירות ערך, התשכ"ח1968-. 2. בתאריך 02/02/99 הודיעה באת כוח המשיבה ובאת כוח חברת עיני (שהיא - החברה - אחת הנאשמות בתיק), כי הגיעו לעסקת טיעון אשר במסגרתה ביקשה החברה לסיים עניינה בתיק על ידי הודייתה בכל שיוחס לה בכתב האישום והטלת עונש מוסכם עליה. עניינה של החברה הסתיים במסגרת עסקת הטיעון האמורה ביום 28/03/99 והדיון בתיק המשיך להתנהל לגבי ארבעת הנאשמים האחרים בלבד. במהלך התקופה מאז החל הדיון בתיק נשמעו בו כמאה עדים מטעם המשיבה והוגשו מאות מסמכים וראיות אחרות. 3. בשלב זה, לאחר שמיעת עדים, פנו באי כוח הנאשמים 6-4 והודיעו כי הגיעו אף הם לעסקת טיעון עם התביעה, שבמסגרתה בקשו גם הם לסיים חלקם בכתב האישום. במסגרת עסקה זו, הסכימו הנאשמים 6-4 להודות בכל שיוחס להם ולשאת בעונש שעליו סיכמו עם המשיבה. הנאשמים הסכימו עוד, למסור הודעות, ולהעיד כנגד המערער, שתיקו אמור להמשיך ולהתנהל. המשיבה הגיעה להסדר טיעון עם יתר הנאשמים לפיו הם יודו ויוצבו גבולות ענישה, ותנאי נוסף הוא, כי ימסרו עדויות מרשיעות לגבי מעורבותו של המערער, בניגוד לעדויות שנמסרו בחקירה, הכופרות בכל החשדות נגדם. המערער התנגד להגשת ההודעות של עדי המדינה למותב היושב בתיק במסגרת הטיעונים לעונש, מבלי שאלו יוכרזו כעדים עוינים ותינתן אפשרות לחקרם. המשיבה הודיעה כי בעקבות ההתנגדות תגיש את ההודעות כאשר מחוק בהן שם המערער המפורש. המערער התנגד בתוקף להצעה זו. בית המשפט החליט לקבל בכל זאת את הודעותיהם של הנאשמים האחרים. 4. ביום 16/04/00 נגזר דינם של הנאשמים 6-4. בפתח גזר הדין תיאר בית המשפט את הפרשה של הרצת המניות של החברה. בית המשפט ציין, כי הרוח החיה בפרשה היה לגירסת התביעה, המערער, שהדיון בעניינו עדיין מצוי בעיצומו. בית המשפט ציין כי: "עניין לנו אכן בפרשה מורכבת, מן החמורות בפרשות הרצת מניות שבאו בפני בתי המשפט בשנים האחרונות. פרשה זו, שבמרכזה אותן פעולות הרצה שתוארו לעיל, ואשר אליבא דתביעה בוצעו על ידי הנאשמים דנא ביחד עם הנאשם 2 [המערער], היא ללא עוררין, פרשת תרמית בוטה שחוטיה עבים ותפריה גסים. אין בה בפרשה זו על כל חלקיה, כדי להותיר ספק כלשהו באשר לטיב פעולות התרמית שבוצעו במסגרתה, ובאשר למגמות שהובילוה בלא כל התיחסות למותר ולאסור בתחומי שוק ההון." 5. בשלב זה (ביום 31/05/00) ביקש המערער, כי השופטת תפסול עצמה מליישב בדין ולהמשיך ולדון באישומים שכנגדו. הנימוקים לבקשת הפסילה הם, כי לאחר שקבעה השופטת את שקבעה בעניינם של הנאשמים 6-4 במסגרת גזירת דינם, לא תוכל השופטת להמשיך ולדון בעניינו של המערער במידת האובייקטיביות הנדרשת. כך, שהרי האשמה שיוחסה להם ואשר אושרה בהרשעתם, היא אותה אשמה שיוחסה גם למערער באותו אישום. כן טוען המערער כי מצב זה חמור יותר מהרגיל עקב כך שנאשמים 6-4 הפכו להיות עדי מדינה והעסקה שהמשיבה קשרה עימם "מדיפה ריח רע". לטענת המערער בית המשפט שאימץ את הודאות הנאשמים 6-4 והאמין לגרסאותיהם, לא יוכל להמשיך ולדון בעניינו של המערער מבלי שדברים אלו ישפיעו עליו והשפעה זו תפעל לרעת המערער. המערער טוען, כי עולה מהלשון בה נקט בית המשפט בגזר הדין עצמו כי בית המשפט נותן אמון מלא בדברי הנאשמים 6-4 והוא מצוי היטב בהודעות שהגישו הנאשמים. היות ומדובר במקרה זה בין היתר בעבירה של קשר, הרי שעצם העובדה שבית המשפט האמין לגרסת הנאשמים 6-4 (גם אם רק באשר לדברים הנוגעים למעשיהם), יש בה כדי להראות כי בכך נחרץ גם דינו של המערער. 5. המשיבה התנגדה לבקשה זו. לטענתה אין בנסיבות העניין משום חשש ממשי למשוא פנים. הלכה היא כי שופט שגזר עונשו של אחד הנאשמים במשפט בו הואשמו מספר נאשמים במשותף, אינו מנוע מלהמשיך ולדון במשפטם של הנאשמים האחרים. עוד היא טענה, כי בית המשפט נזהר ולא קבע שום ממצא עובדתי בעניינו של המערער בגזר הדין. כן לא חרג הוא מכתב האישום שהיה מונח מלכתחילה בפני בית המשפט ולא הובאה בפני בית המשפט שום עובדה חדשה לעומת העובדות המפורטות בכתב האישום. עוד הוסיפה המשיבה, כי היא הציעה להביא את דבריהם של הנאשמים בהודעות החדשות לגבי הפעולות שלהם עצמם בלבד וכי בית המשפט גם החליט כך. לבסוף טענה המשיבה, כי בתיק זה נשמעו כבר למעלה מ100- עדים, הפרוטוקול נושא 1139 עמודים, הוגשו כבר אלפי מסמכים, הדיון נמצא בשלב מאוד מתקדם והעברת התיק לשופט אחר תפגע ביעילות הדיון ותגרום לאובדן זמן שיפוטי יקר. 6. בהחלטתו מיום 07/06/99, דחה בית המשפט את הבקשה לפסילתו. בהחלטה ציין, כי בנסיבות המקרה אין חשש למשוא פנים. הלכה היא, כי שופט יכול להמשיך ולדון בעניינו של נאשם לאחר שחברו לכתב האישום הודה ונשפט על ידו. מעבר לכך, הנזק הגלום בהעברת התיק לאחר שנשמעו בו כמאה עדים והוגשו בו חומר ראיות רב היקף, הוא גדול מאוד. עוד מציין בית המשפט בהחלטתו כי סעיף 155 (א)(1) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב1982- (להלן: חוק סדר הדין הפלילי), מסדיר סיטואציה זאת בדיוק ואין היא עולה כדי עילה לפסילת שופט. השופטת מציינת, כי היא חזרה והסבירה למערער ולבאת כוחו, כי בכל מקרה אין היא רואה כל הבחנה בין מצב הדברים בפניו עומד המערער היום לאחר סיום עניינם של הנאשמים 6-4 שהודעותיהם המקוטעות מונחות בפניה, ובין סיטואציה שבה עשוי היה לעמוד, אילו אכן נדון עניינו מעתה, בפני מותב אחר, והרי ממילא כל עוד לא יעידו הנאשמים 6-4 בפניה, שום דבר שנרשם בהודעותיהם לא יוכל לעמוד כנגד המערער. 7. בפני ערעור על החלטה זו. בכתב הערעור ובטענות שנשמעו בפני חוזר המערער על טענותיו בפני הערכאה הראשונה, שעיקרן קיומו של חשש ממשי למשוא פנים בשל הודעות הנאשמים האחרים וגזירת דינם לפני סיום הדיון בעניינו של המערער. טענה נוספת אשר המערער מעלה בכתב הערעור היא כי פרשת התביעה סבלה מ"חללים" גדולים אשר היו מקשים על הרשעת המערער, והנאשמים 6-4 הם אלו אשר יביא להרשעתו לבסוף. זאת, משום שהם מבינים היטב בשוק ההון ומודעים לחללים בתיק ויודעים איך "להשלים" חללים אלו על מנת שאפשר יהיה להרשיע את המערער. למעשה טוען המערער, כי גרסאותיהם של הנאשמים 6-4 הינן שקריות ונועדו אך לשם הרשעתו של המערער כחלק מן ההטבות אשר תינתנה להם כעדי מדינה. 8. עיינתי בחומר שבפני ובטענות הצדדים. נחה דעתי, כי דין הערעור להדחות. כפי שנקבע בפסקי דין רבים וכן על פי סעיף 155(א)(1) לחוק סדר הדין הפלילי, הבא להסדיר סיטואציה דומה, אין בעובדה ששופט גוזר את דינם של אחד הנאשמים כשלעצמה, כדי למנוע ממנו להמשיך ולדון בעניינם של נאשמים אחרים. (ראו: ע"פ 6752/97 רפי פרידן נ' מדינת ישראל, פ"ד נא (5) 329; ע"פ 350/91 ממן נ' מדינת ישראל, פ"ד מה (2) 345, 351; ע"פ 25/86 אלדג'ם נ' מדינת ישראל, פ"ד מ (1) 163; ע"פ 2530/90 מחמד עמארה ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד מד (3) 250). בה בעת ייתכנו מקרים בהם תמצא עילת פסלות במקום בו שופט דן בעניינו של נאשם, שעה שנאשמים אחרים שנאשמו עימו הורשעו ונגזר עונשם. הנה כי כן, הגם שאין בעצם המשך הדיון בעניינו של נאשם בנסיבות מעין אלו בכדי לבסס עילה לפסלותו, יתכנו מקרים בהם סך נסיבות המקרה יחייבו בסופו של יום, את פסילתו של היושב בדין (ראו: ע"פ 6338/95, 6357/95 עטניר ואח' נ' מדינת ישראל, (לא פורסם)). במקרה שבפני, נחה דעתי כי אין עילה לפסילתו של היושב בדין. ראשית, נוסח ההחלטה בגזר דינם של הנאשמים האחרים מעיד, כי בית המשפט לא גיבש כל עמדה באשר לחלקו ולמעשיו של המערער במקרה. מנוסח גזר הדין ומהחלטת הפסלות עצמה עולה, כי בית המשפט לא גיבש עמדה באשר להתרחשויות והקפיד להשתמש בביטויים המבהירים עמדתו זו, כגון: "כפי שנטען בכתב האישום" ו"כך דברי הנאשמים בהודעותיהם...". שנית, כפי שעולה מכתב האישום, החלק בכתב האישום המתייחס לעבירות המשותפות למערער ולנאשמים 6-4 אינו גדול. חלק ניכר מכתב האישום מתייחס לעבירות שביצע המערער בעצמו ולא עם יתר הנאשמים. עבירות אלו המיוחסות למערער אינן מושפעות לכאורה מהודעותיהם של נאשמים 6-4. כאמור רק אחת משש העבירות המתוארות בכתב האישום מיוחסות למערער ולנאשמים יחדיו. גזר דינם של שאר הנאשמים אינו משליך על רוב ההאשמות המיוחסות למערער. כמו כן, בית המשפט קבע, כי אין בהודעות נאשמים 6-4 בכדי להשליך על ממצאים שיקבעו בעניינו של המערער, כל עוד לא יעידו בעניין בפני בית המשפט. סיכומו של דבר, בנסיבות המקרה אין חשש ממשי למשוא פנים. אשר על כן הערעור נדחה. יוסף, כי באת כוח המערער חזרה וטענה בפני, כי עסקת הטיעון אשר הביאה להרשעת הנאשמים 6-4 בשלב זה של הערעור מדיפה "ריח רע". למותר לציין, כי אין אני נדרש להביע כל עמדה באשר לתוקפה ונסיבותיה של עסקת הטיעון. כך, שכן אין בשאלה זו בכדי להעלות או להוריד בעניין טענת הפסלות שנטענה בפני. התוצאה היא, כי דין הערעור להידחות. משפט פלילישופטיםפסלות שופט