קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פריקת חוליות הצוואר עקב תאונת דרכים: 1. פתח דבר התובע, יליד 12.8.1965, נפגע בתאונת דרכים ביום 25.4.98. בבית החולים אובחנה פריקה של חוליות הצוואר C\5 ו - C\6 וכתף ימין שנקעה. עבר ניתוח להחזרה וקיבוע של חוליות הצוואר וקיבוע השבר - כתף ימין שוחזרה למקומה. התובע אושפז בביה"ח עד ליום 4.5.98. נתבעת מספר 1 הינה הבעלים ו/או המחזיק ברכב מ"ר 17-457-82 ונהגה ברכב בזמנים הרלוונטיים לתביעה. נתבעות 2 ו3- הינן מבטחות הרכב בביטוח חובה בזמנים הרלוונטיים לתביעה. התביעה הוגשה בתחילה לבהמ"ש השלום בחדרה, אולם לאחר גיבוש אחוזי הנכות נעתר בהמ"ש השלום לבקשת התובעת להעברת הדיון לבית משפט זה על פי החלטת השופטת דיאנה סלע מיום 18.6.2000. באי כח הצדדים הגיעו להסכם דיוני לפיו ויתרו על שמיעת עדים, ביקשו להגיש סיכומים אליהם צורפו ראיותיהם והודיעו שלא הסכימו לפסק דין על דרך הפשרה לפי סעיף 4(ג) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975. אין מחלוקת באשר לחבות לאירוע התאונה ואחריותם של הנתבעים לפיצוי התובע על נזקיו כתוצאה מן התאונה. 2. גדר המחלוקת בין הצדדים א. הנכות הרפואית ד"ר רופמן מונה למומחה רפואי והעריך את הנכות אורטופדית משוקללת בשיעור של 44% כדלקמן: 30% בתחום האורטופדי, בשל הגבלת תנועות העורף (ת' 37(5)ג לתקנות המל"ל). 20% בתחום הנוירולוגי, בשל הפגיעה העצבית ביד ימין (ת' 31(1)אI לתקנות המל"ל). לנתבעים השגות לגבי קביעת הנכות הנוירולוגית שקבע ד"ר רופמן: לטענת הנתבעים,הנזק הנוירולוגי, אם היה לתובע, לא התיר לתובע נכות צמיתה. את קביעת הנכות בתחום הנוירולוגי ביסס ד"ר רופמן על ממצאי ה-EMG מיום 18.10.98, כשלוש שנים לפני מתן חוות דעתו. הנתבעים משתיתים טענתם כי מצבו של התובע השתפר לאור בדיקת EMG עדכנית שאותה עבר התובע ב- 7/1/2001, שהופנה לבצעה על ידי ד"ר קופפרברג, מומחה מטעם המל"ל ולדעתו הנכות הנוירולוגית הזמנית שנקבעה לתובע בגין נזק שרשי לאחר קיבוע חוליות הצוואר אינה קיימת עוד וכלשונו "אין עדות לנזק שרשי בצוואר - 0% (נספחים ו' ו - ז' לסיכומי הנתבעים). הנתבעים טוענים כי ד"ר רופמן לא הסביר מדוע שלל את האפשרות, כי הנזק העצבי הינו נזק היקפי (הנובע מפריקת כתף) ולא נזק שורשי (הנובע מפגיעה בחוליות הצוואר), זאת למרות שלא היו פגיעות בשרירים נוספים בחגורת הכתף ובגפה ולא נמצא חסר תחושתי מופשט יותר, עד לאצבעות היד, מה שניתן לצפות במקרה של נזק שורשי. לאור הממצאים העדכניים ועל פי ממצאי הבדיקה הקלינית שנערכה לתובע על ידי רופא המל"ל והן על ידי ד"ר רופמן, סבורים הנתבעים כי לתובע לא נותרה נכות בתחום הנוירולוגי. בבש"א 11996/02 נדחתה בקשתם של הנתבעים לבדיקה חוזרת על ידי ד"ר רופמן ובהחלטתי קבעתי שלפי תשובות ההבהרה שמסר ד"ר רופמן נמצא כי אין מקום לבדיקה כזו והוא נשאר איתן בדעתו באשר לנכות הרפואית של התובע. כך גם נדחתה בקשתם של הנתבעים למינוי מומחה ניאורולוגי. אקדים ואומר כי השאלות האמיתיות נשוא פסק הדין מתמקדות בהשפעת הנכות הרפואית על תפקודו של התובע בחיי היום יום ולא בשיעור הנכות הרפואית, עניינה של זו הוכרע בשיעור 44% בהסדר אליו הגיעו הצדדים בבש"א 2881/02 מיום 18.2.02 באשר לפיצוי של הנזק הלא ממוני. ד"ר רופמן העריך את נכותן הנוירולוגית של התובע בשיעור 20% בהסתמכו לא רק על ממצאי בדיקות ה-EMG מיום 18/10/98 אלא גם על ממצאי הבדיקות הקליניות שערך וגם לפי ממצאי ביה"ח בו טופל התובע ונקבע כי נותר נזק עצבי. ד"ר רופמן הסביר בתשובות 9 ו- 10 לשאלות ההבהרה מיום 21.7.02, כי סביר היה לקשור את הנזק העצבי לנזק משבר הנקיעה ולא לנקיעת הכתף. נראה בנסיבות העניין כי יש להסתפק בתשובה זו. אין צורך בפענוח ממצאי ה-EMG הם אחד הכלים, ולא בלעדי, לאבחנה הרפואית של ד"ר רופמן שציין כי לא קבע סעיף של נזק עצבי "ניכר" אלא נזק עצבי שמתואר כשתוק חלקי ובצורה קלה. על אף הדגש הרב שנתנה ב"כ הנתבעים לקביעותיו של ד"ר קופפרברג במל"ל (נכות כללית) שתחום מומחיותו בלתי ידוע (נרשם "רופא מוסמך") לא הייתי מתארת אותו דווקא כאובייקטיבי (כטענת הנתבעת) יותר ממומחה שמונה על ידי בהמ"ש ואמון על תפקידו, ואין בממצאיו של ד"ר קופפרברג כדי לשלול היסוד האיתן לאמור בחוות דעתו של ד"ר רופמן, שהוא המומחה הרפואי שמונה במשפט ותשובותיו הברורות לשאלות הבהרה הרבות שהופנו אליו. ב. הנכות התפקודית התובע טוען כי נכותו התפקודית מגיעה כדי 100% בשל אי יכולתו לחזור ולהשתלב בתחום עיסוקו הקודם וכעובד כפיים. בסיכומי ב"כ התובע הועמדה הנכות התפקודית על 75% . הנתבעים חולקים על עמדה זו וטוענים כי התובע מסוגל לבצע כל עבודה אשר תתאים לכישוריו,שכן אין כל פגיעה בזרועות או בידיים, ביטוי לכך יש ליתן, על פי עמדתם, על ידי העמדת נכותו התפקודית בשיעור של 20%. במקרה שלפני יש להביא בחשבון את מכלול השיקולים הבאים: התובע הינו בעל השכלה נמוכה ובקושי יודע קרוא וכתוב, דבר אשר מונע ממנו את האפשרות להשתלב בעבודה פקידותית. יחד עם זאת, משהומלץ לתובע על ידי המל"ל לעבור שיקום מוסדר במסגרתו (נספח ט' לסיכומי הנתבעים) על מנת לאפשר שילובו בעבודה במשרה מלאה בחר שלא לעבור תהליך שיקומי זה, אלא לשבת בביתו בחוסר מעש למעלה משלוש שנים. באישור מל"ל (נספח ח' לסיכומי הנתבעים) מיום 12.7.99 בו נקבע כי התובע "מסוגל למגוון עבודות שאינן מצריכות כיפוף וסיבוב של הצוואר, במשרה מלאה, מסוגל לעבוד במיון, שמירה, אריזה. לדעתי גם באלו נעשות פעולות כיפוף וסיבוב הצוואר כמתחייב מטיבן של העבודות המתוארות ולכן ספק אם יוכל להתמיד במשרה מלאה. לכן הייתי מעמידה את נכותו התפקודית של התובע על 50%, שיעור קרוב לנכותו הרפואית המשוקללת. ג. בסיס השכר לתובע השכלה של חמש שנות לימוד ולטענתו בגיל 14 החל לעבוד בעבודות כפיים. בתצהיר מטעמו מפרט התובע את מקומות עבודתו הקודמים לתאונה אך לא תמך את תצהירו בתלושי שכר למעט שני תלושים מתאריך מרץ ואפריל 1998 אשר על פיהם השתכר כ- 4,175 ₪ ברוטו לחודש, משוערך להיום כ-4,710 ₪. לתובע לא היה מקום עבודה מסודר והוא החליף מספר מקומות עבודה. בגילו כבן 33 במועד התאונה נכון לומר כי מיצה את פוטנציאל השתכרותו בתחום עיסוקו וזאת מבלי שהגיע לרמת שכר דומה או קרובה לשכר הממוצע במשק. בקביעת בסיס השכר יש ליתן משקל גם למשבר אשר פוקד את ענף הבנייה בשנים האחרונות בארץ ולאי הוודאות הכלכלית לגבי העתיד אשר מאפיינת את תקופת מתן פסק הדין, ולעובדה כי התובע הועסק על בסיס ארעי ולא רצוף. לאור זאת, יהיה בסיס השכר של התובע על שיעור של 4,000 ₪ ברוטו לחודש. בהתחשב בעובדה שהוא נשוי + 4, שעור מס ההכנסה - 0%. 3. חישוב הנזק א. כאב וסבל פריט זה סולק על פי פסק דין חלקי מיום 19.02.2002. ב. הפסדי השתכרות לעבר: התובע לא צירף לסיכומיו תעודות אי כושר, עם זאת מקובל עלי כי היה משולל כושר עבודה עד 1.02.01,מועד בו הופחתה נכותו במל"ל ל- 30%. מתום תקופה זו ועד למועד פסק הדין זכאי התובע לפיצוי לפי שיעור 50%. להלן החישובים: 4,000 ₪ X33 = 132,000 ₪. 4,000 ₪ X 50% X 21.5 = 43,000 ₪ . סה"כ הפסדי עבר: 175,000 ₪ . בצירוף ריבית מאמצע תקופה: 191,396 ₪. * רצ"ב חישוב המשערכת. ג. הפסד כושר השתכרות לעתיד מיום מתן פסק הדין ועד הגיעו לגיל 65: 450,799 ₪ עם מקדם היוון 225.399 * רצ"ב חישוב המשערכת. ד. שיעור הפיצוי בגין אבדן פנסיה על הנפגע, התובע פיצוי בשל אבדן פנסיה, להוכיח את עצם הסיכוי שהיה לו לזכותו בתשלומי פנסיה עם פרישתו, ואת תנאי הפנסיה הזאת. הזכות לפנסיה מותנית בהסדרים שבמקום העבודה ומותנית ברצף עבודה במשך שנים מספר. התובע לא הצביע שאכן, אלמלא התאונה, היה זכאי לה ואין הפרשה לפנסיה גם בתלושי השכר שכן הציג. בנוסף ממילא לקביעת שעור פריט זה יש להפחית לפחות 5% משכרו ברוטו. ה. עזרת צד ג' התובע טוען כי אשתו ואחיו סעדו וסועדים אותו ממועד התאונה. הם שהו לצידו בעת אשפוזו, היו לידו יום ולילה בחודשים בהם החלים מהניתוחים אותם עבר. אחיו של התובע נרתם לעבודות משק הבית ולשיפוצים אשר נדרשים מעת לעת. התובע מבקש לפצותו בגין עזרת צד ג' לעבר בסך של 1,000 ₪ X 23 = 23,000 ₪. בגין עזרת צד ג' לעתיד לצורך תחזוקת הבית ובסיוע במשק הבית ובגידול הילדים, מבקש התובע לפסוק סך של 500 ₪ לחודש עד תוחלת חייו של הנתבע. הנתבעים סבורים כי פגיעתו של התובע אינה מצדיקה עזרה חריגה או מיוחדת, מעבר לזו הניתנת כבשגרה על ידי קרובי משפחה, ואשר איננה מזכה בפיצוי. עם זאת, מציעים הנתבעים פיצוי כדלקמן: עבור השנה הראשונה שלאחר התאונה בסך של 800 ₪ לחודש X 12 = 9,600 ₪ ועוד סכום גלובלי לתקופה שלאחר מכן ולעתיד, בסך של 10,000 ₪. בהתחשב בנכותו הרפואית והתפקודית והגבלה בתנועות עמוד שדרה צווארי, מוגבל התובע בעבודות לואי למשק הבית, כמו תחזוקה וסיוע מסויים בגידול הילדים, וכן ניתן לו סיעוד אישי ועזרה בתקופה הסמוכה לתאונה. על פי אומדנא עבר ועתיד - 60,000 ₪. ו. הוצאות נסיעה מוגברות התובע טוען כי מגבלותיו גורמות לו לצליעה ניכרת ולכאבים עזים בעת ההליכה. הדבר מגביל באופן ניכר את יכולתו לצעוד למרחקים ומחייבו להזדקק לנסיעות מוגברות. הנתבעים סבורים כי מתן פיצוי בגין הוצאות ניידות מוגברות אינו מוצדק ולו בשל קביעתו המפורשת של ד"ר רופמן כי התובע מסוגל ללכת על קצות האצבעות ומסוגל ללכת על העקבים ובשל העובדה כי התובע לא צירף כל תיעוד שיוכיח נסיעות מוגברות לביקורים או לטיפולים. נראה לפסוק סכום גלובלי לעבר ולעתיד בסך 30,000 ₪ בגין הוצאות ניידות מוגברת הקשורה גם למגבלותיו בצוואר ושימנעו ממנו לעתיד לנסוע בתחבורה ציבורית. ז. הוצאות בעין התובע דורש סך של 5,000 ₪ בגין הוצאות אך בפועל לא צירף כל קבלה, לפיכך אין לפצותו. ח. סה"כ הפיצוי הפסדי השתכרות לעבר: 191,396 ₪. הפסדי השתכרות לעתיד: 450,799 ₪. עזרת צד ג': 60,000 ₪. ניידות מוגברת: 30,000 ₪. סה"כ: 732,195 ₪. ח. ניכויים מסך הפיצוי יש לנכות קיצבת נכות כללית אשר קיבל התובע מן המל"ל ותשלומים תכופים. לפי סיכומי ב"כ הנתבעים אשר לא הוכחשו על ידי ב"כ התובע מגיע סכום קצבת הנכות הכללית ששולמו לתובע עד ינואר 2002 לסך 132,211 ₪ לפי סכומם המשוער, כולל ריבית (כי גם הפסדי העבר מחושבים בתוספת ריבית), וכן תשלומים תכופים לפי שוויים המשוערך ובתוספת ריבית בסך 132,812 ₪. ובסה"כ 265,023 ש"ח אי לכך יש לחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך 467,172 ש"ח בנוסף ישאו הנתבעים בהוצאות המשפט וכן בשכ"ט עו"ד בשיעור 13% בצירוף מע"מ מהסכום שנפסק לאחר ניכוי גימלאות מל"ל וללא ניכוי התשלומים התכופים. הסכומים כולם ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל. עמוד השדרהצווארתאונת דרכיםחוליות