תהליך פרשנות של התחקות אחר אומד דעת הצדדים מכונה גם "פרשנות במובן הצר". כללי הפרשנות של הוראות חוזיות מעוגנים בסעיפים 25 ו-26 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן - החוק). כללים אלה אינם בבחינת רשימה סגורה, וקיימים כללי פרשנות נוספים אשר הותוו בפסיקת בית-המשפט (ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, פ"ד מט(2) 265, 312 (1995)). בסעיף 25(א) לחוק נקבע כלל הפרשנות הבסיסי, המשמש נקודת מוצא בתהליך פירושו של חוזה, ואשר מורה, כי "חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה, ובמידה שאינה משתמעת ממנו - מתוך הנסיבות". ההלכה הפסוקה מורה, כי בבוא בית-המשפט לפרש חוזה, עליו להתחקות, ככל הניתן, אחר אומד דעתם הסובייקטיבי המשותף של הצדדים בעת כריתת החוזה. אומד דעת זה נלמד מלשון החוזה ומהנסיבות שבהן הוא נערך ונחתם. בהתאם לסעיף 25(א) לחוק, אומד הדעת הוא של הצדדים להסכם, פרי כוונתם המשותפת. זוהי התכלית הסובייקטיבית של החוזה, המקיפה את שלל התכליות שאותן ביקשו לממש במשותף, ונתנו להן ביטוי חיצוני, להבדיל מצפונות לב בלבד (ע"א 4628/93 בעניין אפרופים, עמ' 311-314; דנ"א 2045/05 ארגון מגדלי ירקות - אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' מדינת ישראל (11.5.06); ע"א 5876/06 אינגטרציה אנכית בע"מ נ' ראדה תעשיות אלקטרוניקה בע"מ (4.2.09); ע"א 8836/07 בלמורל השקעות בע"מ נ' כהן, חוות-דעתו של כב' המשנה לנשיאה א' ריבלין (23.2.10); ראו גם: א' ברק פרשנות במשפט, כרך ד, פרשנות החוזה, עמ' 287 (2001); א' ברק פרשנות תכליתית במשפט, 388-387 (2004); וכן ראו והשוו: ג' שלו דיני חוזים - החלק הכללי: לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי, עמ' 427-418 (2005)). התכלית הסובייקטיבית וכוונת הצדדים נלמדים מקשר הגומלין ההרמוני שבין נוסח החוזה לבין הנסיבות החיצוניות, וכפי שצוין בפסיקה: "בחינת כוונתם של הצדדים למסמך נעשית בשני מעגלים הנעים זה בתוך זה בזרימה דו-כיוונית: מעגל פנימי שעניינו בחינת גוף הטקסט, ומעגל חיצוני שעניינו התחקות אחר הנסיבות החיצוניות, האוצלות על משמעות הטקסט, ומאירות את המטרות, היעדים והאינטרסים שהצדדים ביקשו להגשים" (דנ"א 2045/05 בעניין ארגון מגדלי ירקות, בפסקה 2 לפסק-דינה של כב' השופטת פרוקצ'יה, ). עוד מורה ההלכה הפסוקה, כי רק במקרים שבהם אין אפשרות לאתר אומד דעת סובייקטיבי משותף, יפרש בית המשפט את החוזה לפי תכליתו האובייקטיבית, קרי - בהסתמך על אמות מידה אובייקטיביות. התכלית האובייקטיבית תיבחן בהתאם למטרות והאינטרסים שחוזה מסוגו נועד להגשים, ולאור אופיה של העסקה ומהותה, לרבות שיקולי היגיון ויעילות כלכלית (ע"א 4628/93 בעניין אפרופים, בעמ' 313; דנ"א 2045/05 בעניין ארגון מגדלי ירקות, בפִסקה 12 לפסק-דינו של כב' השופט (כתארו אז) א' ריבלין). בקביעת אומד הדעת האובייקטיבי של הצדדים לחוזה, יבחן בית-המשפט מהי כוונתם של צדדים סבירים, להבדיל מכוונתם של הצדדים לחוזה הספציפי (ע"א 9609/01 מול הים נ' שגב, פ"ד נח(4)106, 125 (2004)). כאשר מדובר בחוזה עסקי מסחרי, התכלית האובייקטיבית היא זו המגשימה את ההגיון הכלכלי המסחרי העומד ביסוד החוזה (ע"א 4628/93 בעניין אפרופים, בעמ' 313; ע"א 464/75 פרומוטפין בע"מ נ' קלדרון, פ"ד לו(2) 191, 195 (1976); ע"א 9236/03 ברוך מקל בע"מ נ' צח השקעות בע"מ (25.10.04) בפִסקה 24; ע"א 8566/06 אמריקר שירותי ניהול וייעוץ (1987) בע"מ נ' מליבו - ישראל בע"מ (8.11.09) בפִסקה 26). אם בסיום תהליך פרשנות זה, של התחקות אחר אומד דעת הצדדים, המכונה גם פרשנות במובן הצר, הגיע בית-המשפט למסקנה כי פירוש החוזה בשלב הראשון אינו נותן מענה לסוגייה שבמחלוקת, וסובר כי קיימת "לאקונה" (או חֶסֶר) בחוזה, רשאי הוא לעבור לשלב הבא, המכונה פרשנות במובן הרחב, ולהשלים את הפרטים החסרים בחוזה, זאת בהתאם לסעיף 26 לחוק ולעקרונות שהותוו בפסיקה (ע"א 4628/93 בעניין אפרופים, בעמ' 324-323; ע"א 191/85 מדינת ישראל נ' חברת נוה שוסטר בע"מ, פ"ד מב(1) 573, 582 (1988); ראו גם: א' ברק פרשנות החוזה, עמ' 131 ואילך; וע"א 9551/04 אספן בניה ופיתוח נ' מדינת ישראל (12.10.09), בפסקה 24 לפסק-הדין). ודוק: השופט יפנה להשלמת הפרטים החסרים, רק לאחר שיגיע למסקנה כי שתיקת החוזה בסוגיה מסוימת מהווה לאקונה, זאת להבדיל משתיקה מדעת, אשר יכולה להחשב, בהתאם לתכלית החוזה, כהסדר שלילי (ע"א 5492/04 מצלאוי חברה לבנין נ' מינהל מקרקעי ישראל (7.5.06), בפִסקה 14 לפסק-הדין). כפי שמתחייב מעקרון חופש החוזים, המעוגן בהוראות 23 ו-24 לחוק, על בית-המשפט לנהוג זהירות רבה בבואו להחליט אם חוזה דורש השלמה; וככלל, עליו להימנע מלהתערב בתוכן החוזה שבין הצדדים, אפילו במקרים שתוכן זה נראה בעיניו כבלתי סביר (ע"א 4628/93 בעניין אפרופים, בעמ' 322; וע"א 9551/04 בעניין אספן לעיל).פרשנותאומד דעת