צו מבית משפט - בעלות על תכולת דירה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא צו הצהרתי בעלות על תכולת דירה / צו מבית משפט - בעלות על תכולת דירה: 1. בפני תביעה לצו הצהרתי על פיה תכולת הדירה הנמצאת ברחוב השומר 13 בנתניה, וכן המכונית שמספר הרישוי שלה הינו 23-537-73 מסוג טויוטה, הינם רכושה הבלעדי של המבקשת וכי אין למשיב 1 כל זכות קניינית ברכוש זה. 2. העובדות בתיק זה אינן במחלוקת: המבקשת והמשיב 1 (להלן - "החייב") הינם חיים ביחד בדירה ברחוב השומר 13, נתניה. המשיב 2 (להלן - "הזוכה") הינו הזוכה בתיק הוצל"פ מס' 1-98-12343-03 כנגד החייב. במאמציו של הזוכה לגבות את כספו, הטיל עיקולים על תכולת הדירה ברחוב השומר 13 בנתניה, ועל הרכב נשוא הדיון. יודגש כי גם הדירה וגם הרכב רשומים על שמו של החייב בלבד. בתצהיר שהמבקשת הגישה בתמיכה לבקשתה, היא טוענת, כי תכולת הדירה הועברה מדירתה הקודמת בירושלים, כאשר בעיקר מדובר בפריטים אשר הובאו מבית הוריה בחוץ לארץ. באשר לרכב, לטענתה מדובר בפועל ברכושה, הואיל והיא זו שנתנה לחייב את מלוא הסכום הדרוש לרכישתו. הסיבה לכך לדבריה היא העובדה כי החייב נכה צה"ל וזקוק לרכב רפואי, אך היה חסר אמצעים כספיים לרכישתו. המבקשת אף מציינת כי החייב נאלץ לעזוב את דירתו בירושלים, וזאת לדבריה עקב צו מבית משפט לענייני משפחה וזאת: " כשרק בגדיו לגופו" (ראה בתצהיר המבקשת סעיף 3). 3. הוגשה התנגדות נמרצת לעתירתה של המבקשת, והדיון נקבע ליום 04/01/2001. אולם, לפני הדיון היתה התפתחות דרמתית וביום 18/12/2000 הוגשה מטעם הזוכה בקשה למחוק את העתירה, מהטעם שתיק ההוצל"פ שבגינו הוטל העיקול על הרכוש נשוא הבקשה עומד להיסגר וזאת היות והחוב נפרע. לפיכך, לטענת ב"כ הזוכה הדיון מתייתר, ועל כן הוא מבקש למחוק את התביעה ללא צו להוצאות. בתגובה לבקשה הנ"ל התקבלה הודעה מטעם המבקשת, באמצעות עו"ד אליהו ציגלר מירושלים, אשר בה היא מלינה על עצם הטלת העיקול על נכסיה, ומבקשת לקבל פסק דין על פי העתירה תוך חיוב הזוכה בהוצאות. הודעה זו זכתה לתגובה מפורטת מטעם ב"כ הזוכה, שחזר על בקשתו למחיקת התביעה ללא צו להוצאות, ולביטול הדיון הקבוע ליום 04/01/2001. ערב הדיון התקבלה הודעה נוספת מטעם המבקשת, שבה היא חוזרת על בקשתה לקבל את פסק הדין ולחייב בהוצאות. בעת הדיון התייצבה המבקשת לבדה, ועו"ד דרמון מטעם הזוכה אשר חזרה על עמדתה כי הדיון מיותר ועל התובעת לחזור בה מעתירתה וזאת לאור העובדה כי החוב שולם, ואין בסיס לעתירה בפני בית המשפט. המבקשת לא קיבלה את הצעה זו, וביקשה מבית המשפט לנהל את הדיון. 4. החלטתי לדחות את עתירת המבקשת ולהלן הסיבות והנימוקים לכך: 1) עדותה של המבקשת היתה ברורה ופשוטה. המבקשת היא חברתו לחיים של החייב ותומכת בו היות והנ"ל נמצא במאבק גירושין קשה, ובנוסף חייב סך כולל של 400,000 ₪. הדירה ברחוב השומר 13, היא רכושו של החייב ולא שלה. אין ספק לאור דבריה כי המבקשת במצוקה, היות והחייב נלקח למאסר בכלא מעשיהו בגין אי תשלום חובות, כאשר אליה מגיעים הביתה ומטילים עיקולים. לטענתה, באי הכח של הזוכה ידעו על מקור אחר לגביית החוב, ועצם הטלת העיקולים על תכולת הבית והרכב היו מיותרים מלכתחילה. על פניו, אין לקבל טענה זו, הזוכה רשאי להטיל עיקול על כל רכוש השייך לחייב בכתובת המגורים, ובעיקר על רכוש רשום, כגון המכונית. לאור דברים אלו, אין בסיס לטענתה של המבקשת, כי הטלת העיקולים לא היתה כדין. 2) באשר לתכולת הבית: גם בתצהיר וגם בחקירה נגדית נמנעת המבקשת מלתת פרוט כלשהוא לגבי תוכן הדירה או מקורו, למעט הצהרה גורפת: "כל הדברים אמא שלי הביאה מחו"ל" (ראה בפרוטוקול, עמוד 2 שורה 21). אף באם בית המשפט היה נוטה לקבל אימרה זו כנכונה, חובתה של המבקשת להמציא פרוט של המטלטלין נשוא העתירה על מנת שבית המשפט יוכל לבסס את החלטתו. לא ברור לבית המשפט מדוע לא ניתן פרוט כזה, תמיהה המתחזקת לאור דבריה של המבקשת כי קיבלה עזרה מעו"ד ציגלר בהכנת הפניה לבית המשפט. 3) לגבי הרכב נשוא העתירה: המבקשת כנראה אכן מימנה את רכישת הרכב, וזאת היות וכל נכסיו של החייב מעוקלים. המבקשת אף מוסרת כי החייב , מכר רכב שהיה על שמו לפני כשנה, והיא התנדבה לממן את רכישתו של הרכב הנוכחי. בחקירה נגדית, המבקשת מסרה כי הרכב משמש גם אותה ולא רק את צרכיו של החייב. מסקנה ברורה היא כי מדובר ברכב שעל פי כל דין שייך לחייב, והינו בשימושו ושימושה של המבקשת כרכב משפחתי. העובדה כי המבקשת במסגרת מערכת יחסיה עם החייב קיבלה על עצמה לממן את רכישת הרכב אין בה לסתור את חזקת הבעלות העולה מרישום הרכב על שמו של החייב. 4) לאור כל האמור לעיל המבקשת לא הצליחה לשכנע את בית המשפט כלל לגבי עתירתה, ודין עתירה זו להידחות. ניתנה למבקשת הזדמנות לחזור מעתירה זו, ולחסוך את הדיון לאחר שהוגשה בקשתו של הזוכה. למרות הזדמנות זו בחרה המבקשת, מסיבות השמורות עימה, לנהל את הדיון. לפיכך על המבקשת, לשאת בהוצאות המשפטיות של הזוכה וזאת בסך כולל של 2,500 ₪ בתוספת מע"מ כדין.בעלותמקרקעיןצווים