קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קצבת זקנה תקופת אכשרה: התביעה שלפנינו, עניינה החלטת הנתבע מיום 7.1.08 (נספח א לכתב התביעה), לפיה נדחתה תביעתה של התובעת לתשלום קצבת זקנה. זאת על בסיס הנימוק לפיו התובעת לא צברה תקופת אכשרה כעובדת מבוטחת לפי סעיף 246(א) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב} התשנ"ה- 1995 (להלן: "החוק"), וכי אין התובעת זכאית לקצבת זקנה ושאירים בעת ובעונה אחת כאמור בסעיף 261(ב) לחוק. את החלטתו ביסס הנתבע על המידע שהיה מצוי ברשותו, ולפיו סך כל התקופות בהן היתה התובעת מבוטחת כעובדת, עובר להגשת תביעתה, מסתכם ב- 89 חודשים, מתוכם הוכרו כ-57 חודשי אכשרה בלבד. התובעת, ילידת 1.5.1946, הגיעה לגיל קצבת זקנה ביום 1.9.07 (להלן: "הגיל המזכה"). התובעת מקבלת קצבת שאירים כאלמנה החל מיום 1.11.99. התובעת טוענת כי החל משנת 1997 ועד לחודש יולי 2002 עבדה ברציפות כמטפלת בחברה סיעודית. לטענת הנתבע חודשים 1/02- 2/02, אינם מופיעים כחודשי עבודה ברישומי המוסד לבטוח לאומי (להלן: "התקופה שבמחלוקת"). יתר על כן, לטענתו גם לו היתה התובעת מוכיחה עבודתה בתקופה שבמחלוקת, הרי שיש בכך כדי להקנות לה 59 חודשי אכשרה בלבד, שכן החודשים 7/97 ו-8/97, אינם נכללים במניין התקופה הנבדקת הרלוונטית לזכאות התובעת. הכרעה: סעיף 246 לחוק הביטוח הלאומי קובע כדלקמן: "(א) תקופת האכשרה המזכה לקצבת זקנה היא אחת מאלה: (1) 60 חדשים, בין שהם רצופים ובין שאינם רצופים, שבהם היה אדם מבוטח תוך עשר השנים האחרונות שקדמו לגיל המזכה אותו בקצבת הזקנה; (2) 144 חודשים שבהם היה אדם מבוטח, בין שתקופה זו רצופה ובין שאינה רצופה; (3) ...". במקרה דנן התובעת מבקשת להיכלל בגדר הזכאים לקצבת זקנה לפי סעיף 246(א)(1) לחוק. קרי - לטענתה היא הועסקה ברציפות החל מ- 1.7.97 ועד 20.7.02 ועל כן צברה 61 חודשי אכשרה ב-10 השנים שקדמו להגיעה לגיל המזכה. לדעתנו, התובעת לא עמדה בנטל להוכיח תקופת עבודתה בתקופה שבמחלוקת לצורך תקופת האכשרה הנדרשת. אנו מתחזקים בדעתנו זו, מהנימוקים הבאים: 1. התובעת הצהירה כי עבדה ברציפות החל מ-1.7.97 ועד ליום 20.7.02, כאשר בשנת 2002 הועסקה החל מינואר עד יולי, סך הכל 7 חודשי עבודה ולא 5 חודשים כפי המופיע ברישומי הנתבע (סעיף 3 לתצהיר התובעת). התובעת הוסיפה כי: "בחודשים ינואר ופברואר 2002 נשלחתי לעבוד על ידי החברה וקיבלתי שכרי מהחברה ואין הצדקה לטענה לפיה לא עבדתי בחודשים אלה. מי ששלחה אותי לעבודות פרטיות אלה בנוסף לעבודה המסודרת בחברה היא מנהלת סיעודית בשם לנה" (נ/2). 2. בביה"ד העידה התובעת כי: "יש לי תלושי שכר על כל השנים" (עמ' 6 שורה 7). על אף האמור, לא הוצגו תלושי שכר לתיק בית הדין, על מנת לבסס הטענה כי התובעת עבדה בתקופה שבמחלוקת. כשעומתה התובעת עם עובדה זו ציינה: "ואם אין לי תלוש, אז אולי לא נתנו לי תלוש אבל כסף לקחתי" (עמ' 7 שורה 9). 3. לראשונה בחקירתה הנגדית הודתה התובעת כי: "רק בחודש אחד לא עבדתי, כי נולדו לבת שלי תאומים בשנת 2001. אני חושבת שזה היה חודש ינואר או פברואר 2001" (עמ' 6 שורות 12-13). התובעת המשיכה והעידה: "אני עבדתי אצל איזשהו גבר מחודש אוקטובר עד פברואר. אני זוכרת שהוא אמר לי שאני לא צריכה לעבוד ולבוא לשבת לידו והוא אמר שאני אבוא לשכב איתו. ואז אני עזבתי את העבודה... בגלל אותו בן אדם אני עזבתי את העבודה" (עמ' 6 שורות 14-17) ועוד: "בשנת 2002 עבדתי כל השנה בסיעודית באור יהודה. כשאמרתי שלא עבדתי חודש אחד בלבד זה היה בשנת 2002, אחד החודשים עבדתי. לא יודעת איזה חודש. ... אני הפסקתי לעבוד בפברואר 2002 מפני שלא רציתי לעבוד אצל אותו גבר..." (עמ' 7 שורות 3-5, 11). 4. התובעת הוסיפה והעידה כי עבדה הן בשנת 2002 והן בשנת 2003 (עמ' 7 שורה 8). אולם מיד שינתה גרסתה ואישרה כי בשנת 2003 הפסיקה לעבוד, כאשר נכדיה התאומים היו כבני שנה (עמ' 7 שורה 15). 5. התובעת העידה: "זה לא נכון שביולי 2002 הפסקתי לעבוד" (עמ' 7 שורה 14). זאת, כאשר אין חולק שעל פי אישור המעביד כפי המופיע בטופס התביעה (נ/2) נרשם שהתובעת סיימה עבודתה אצלו ביום 20.7.02, מה שלא הוכחש על ידי התובעת גם בסיכומיה. אמנם על גבי טופס התביעה צוין לכאורה על ידי המעביד כי התובעת הועסקה אצלו ברציפות החל מיום 4.11.97 ועד 20.7.02 (ראה סעיף 15 לנ/2). ואולם אין בכך די, זאת כאשר בדיווחי הנתבע לא מופיע שהתובעת עבדה בתקופה שבמחלוקת ולא הובא לעדות כל נציג מטעם המעביד שיש בו כדי לסתור עובדה זו. כאמור לעיל, גם לא הוצגו תלושי שכר או כל אסמכתא כתובה אחרת, שיש בה כדי לאשר עבודת התובעת בתקופה שבמחלוקת. 6. כאמור, לא הובאו מטעם התובעת עדים נוספים, הן מטעם המעביד ו/או אחרים שעשויים היו לשפוך אור על סוגיית עבודתה של התובעת בתקופה שבמחלוקת. 7. מטעם הנתבע הוגשה תעודת עובד ציבור של מר מלצר אריה, עוזר ראשי גמלאות בסניף המוסד לביטוח לאומי ברמת גן ממנה עולה כי: "המבוטחת ילידת 1.5.46 זכאית לזקנה מ-1.9.07 וכן מקבלת שארים כאלמנה מ- 1.11.09, כדי לקבל זקנה ומחצית שארים צריך לעבור תקופת אכשרה כעובדת מבוטחת. הגב' צברה ב- 10 שנים האחרונות מ- 1.9.97 ועד 31.8.07, 57 חודשים. חודשים 1/02 ו- 2/02 לא מופיעים במערכת שעבדה, גם אם תמציא אישורים סה"כ תצבור 59 חודשים 7/97 ו9/97 (צ"ל: 8/97) אינם ב-10 שנים אחרונות ולכן לא נחשבים בעניין ספירת שנות הביטוח." לאור כל האמור, הרי שלא שוכנענו כי עלה בידי התובעת להוכיח את עבודתה בתקופה שבמחלוקת. עדות התובעת בעניין זה היתה בלתי עקבית ולא אחידה. כך ובנוסף, לא הוצגו תלושי שכר ולא הובאו עדים נוספים שעשויים היו לאשש את גרסת התובעת, לפיה עבדה בחודשים ינואר-פברואר 2002. כך וממילא, גם לו היתה התובעת עומדת בנטל ומוכיחה עבודתה בתקופה שבמחלוקת, לא היה בכך כדי להועיל לה בתביעתה. שהרי אין חולק כי התובעת הגיעה לגיל המזכה ביום 1.9.07, ועל כן התקופה הרלוונטית הנבדקת לעניין תקופת האכשרה הינה החל מ- 1.9.97 ועד 31.8.07. לפיכך, חודשים 7/97 ו- 8/97 אינם באים במניין החודשים הנספרים לצורך תקופת האכשרה הנדרשת, ומכאן שלכל היותר היתה מגיעה התובעת לצבירת 59 חודשי אכשרה בלבד. זאת ועוד, אין חולק כי ביום 18.2.08 הגישה התובעת תביעה נוספת וכי על פי תעודת עובד הציבור שהוגשה, הרי שעד ליום 1.1.08 צברה התובעת 55 חודשי אכשרה בלבד (בתקופה שמ-01/98 עד 1/08) ולכל היותר 57 חודשים, לו היתה עומדת בנטל ומוכיחה עבודתה בתקופה שבמחלוקת. סוף דבר: התביעה נדחית. לא מבלי שנציין כי התובעת, ילידת 1.5.1946, זכאית להגיש תביעה לקצבת זקנה. אין צו להוצאות. זכות ערעור: תוך 30 יום.קצבת זקנהתקופת אכשרה