קצבת שאירים לאדם שנפטר בחו''ל

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קצבת שאירים לאדם שנפטר בחו''ל: .Iההליך .1ערעור על פסק-דין של בית-הדין האזורי בירושלים (השופט נויגבורן - דן יחיד; תב"ע מד/15-0) אשר דחה את עתירת המערערת לקצבת שאירים. .2המערערת הינה אלמנתו של המנוח שנפטר ביום 26.9.1982בוונצואלה. המנוח יליד בית-חנינה (1920), השתתף במפקד האוכלוסיה אחרי מלחמת ששת הימים והוצאה לו תעודת זהות. .3המוסד לביטוח לאומי כפר בכך שהמנוח היה תושב ישראל, ומבוטח ביטוח זקנה ושאירים (סעיף 7לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח-1968; להלן החוק) ומשלא היה מבוטח, הרי שהמערערת וילדיה הקטנים לא היו ואינם בבחינת "שאירים" של מבוטח (סעיף 21(א) - "נפטר מבוטח, ישלם המוסד..."). .4בפני בית-הדין האזורי, הובא חומר ראיות שכלל, בין השאר, תעודת זהות של המנוח; דו"ח חקירה של המערערת על-ידי חוקר המוסד (נ/1); תמצית מרישום במשרד האוכלוסיה (נ/ 2המאשר שהמערערת יצאה את הארץ ב- 1968וחזרה ב-27.5.1977 "ונרשמה כתושבת חוזרת ב-31.10.1977, עם חלק מילדיה ללא בעלה"; אישור ביקורת הגבולות לפיו המערערת יצאה את הארץ ב- 27.11.1980וחזרה ב-13.6.1981; וכן תצלומים של 3דפים מדרכונו של המנוח (דרכון ונצואליאני המציינים שלושה ביקורים בארץ על-פי אשרת שהות של שלושה חדשים כל אחד, שניתנו על-ידי קונסול ישראל בקרקס בקיץ 1979, בקיץ 1980ובקיץ .1981לצד אשרת הכניסה ( 1981) הוטבעה חותמת שזו לשונה: "האשרה ניתנה בתנאי שנושא התעודה לא יקבל עבודה במדינת ישראל". .5בית-הדין האזורי לא האמין לעדותה של המערערת בכל מה שנוגע למועדי שהות בעלה בארץ, ולתאריכים הכרוכים בכך העדיף לסמוך על הרישומים שבמסמכים, וקבע את עובדות המקרה כלהלן: מרכז חייו של המנוח היה בוונצואלה, שם הוא ניהל את עסקיו; הוא היה בעל נתינות זרה ולא היה לו רשיון לישיבת קבע או לישיבה ארעית בארץ; ביקוריו בארץ היו על-פי רישיון לזמן מוגבל בלי זכות לעבוד בארץ; הוא לא פרנס את המערערת ואת ילדיו, וכמוהו כמוה ניהלו את עסקיהם בנפרד. .6בערעור הופיעה המערערת בעצמה, לאחר שעורכת-הדין מטעם לשכת הסיוע המשפטי, שייצגה אותה בבית-הדין האזורי, ביקשה להשתחרר מתפקידה בתום פרשת הראיות. .7בהופיעה לפנינו טענה המערערת- בעזרת תורגמן - כי אחרי 1967התגוררה כל העת באותו בית בבית-חנינה, כי המנוח שהה בארץ מ- 1967עד 1978, נסע לוונצואלה ב-1981, כדי להחזיר ארצה אחת מבנותיהם שהתגוררה שם ונזנחה על-ידי בעלה, ושם נפטר. באת-כוח המוסד ציינה, שהמערערת הציגה בשעתו את דרכונו של המנוח, ומשהוחזר לה - טענה שאינה מוצאת אותו עוד. כן הסבה את תשומת הלב לכך, שמהמסמך נ/ 2עולה, שהמערערת שהתה בחו"ל מ- 1968עד 1977(ראה סעיף 4 שבהליך), על כך השיבה המערערת כי כאשר נסעה לחו"ל (ונצואלה) נסעו עמה בעלה המנוח וגם ילדיה. .Iiפסק-דין .1זכאותה של המערערת לקצבת שאירים תלויה בהוכחת היותו של בעלה המנוח תושב ישראל. .2תמימי דעים אנו עם בית-הדין האזורי, כי אין כל אפשרות לסמוך על דברי המערערת - דברים שהם לרוב דבר והיפוכו - במה שנוגע למועדים ותאריכים. אין להסיק מכך, שהכל קלוש ורופף בהתבטאויותיה כפי שנרשמו על-ידי חוקר המוסד, בפרוטוקול בית-הדין קמא ובמעמד הערעור. ישנן כמה עובדות יסוד, שעליהן ניתן לסמוך ללא חשש של טעות או הטעיה, מפני שהן משקפות חוויות חיים הטבועות בזכרון. .3מקריאה ומיון, שתי וערב, של דברי המערערת תוך הסתמכות על המסמכים שבכתב, מתקבלת תמונה כלהלן: המערערת (ילידת 1935) נישאה למנוח ב- 1957(בגיל 22). מייד לאחר מכן נסעו לוונצואלה, שם נולדו כל ילדיהם (האחרונים - התאומים - ב-6.6.1966) ובאו ארצה סמוך לפני מלחמת ששת הימים, ב- .1967ב- 1968חזרו לוונצואלה. המערערת שבה לבית-חנינה עם ילדיה ב- .1977המנוח, אשר ביקר כאן ביקורים קצרים ב-1979, 1980ו-1981, היה אזרח ונצואלה ובעל דרכון של אותה מדינה, בה הוא חי עשרים וחמש שנה ברציפות מ- 1957עד לפטירתו בגיל 60בספטמבר 1982, להוציא שהות בארץ ב-1967/68, ושלושה ביקורים קצרים כאמור. לפי דברי המערערת התפרנס המערער כרוכל המחזר על פתחי בתים, כשעמו מזוודה של שטיחים. אין טענה שהוא שלח כסף למשפחתו השוהה בארץ ותמך בה. המערערת התקיימה מדמי שכירות שגבתה ומקצבת ילדים. .4על סמך כל האמור לעיל לא ייאמר שהמנוח עמד במבחן של היותו "תושב ישראל" כמשמעות המונח בסעיף 7לחוק, לפי מבחני ה- .residenceבשהותו בוונצואלה אין למצוא סממנים של זמניות או ארעיות, כי אם סימנים של ישיבת קבע. לא נטען ולא נרמז, שהמנוח ישב במדינת הים למטרת צבירת הון לקראת שובו, לעת שיבה, לכפר מולדתו, או שהוא נאלץ להישאר שם מפאת הכורח הכלכלי להוציא את פרנסתו בארץ זרה כדי לתמוך במשפחתו, מרחוק, דבר שידו אינה משגת כאן. לא נטען שהיה בדעתו של המנוח לשוב ולהשתקע בארץ. .5הראיות שהיו לנגד עיני בית-הדין האזורי ולנגד עינינו, אינן מאפשרות לחדור מעבר לאותו טפח גלוי בחקר האמת ואין הרי בפני בית-משפט אלא מה שעיניו רואות. ייתכן שישנן כאן יותר מטפחיים שלא נתגלו, אך עלינו להביא בחשבון, שהמערערת היתה מיוצגת בבית-הדין האזורי, עד לתום פרשת הראיות, על-ידי ראש לשכת הסיוע המשפטי בירושלים. בית-דין זה למד להכיר ולהוקיר במשך השנים את העזרה המסורה והמועילה שפרקליטי הלשכה מושיטים לנזקקים לשירותה, בעיקר בעניינים הקשורים בביטוח לאומי, וקשה להניח שבמקרה דנן נזנחה הבאת ראיות שהיה בהן טעם וצורך. .6הערעור נדחה. בהתחשב בכך שהמערערת מקבלת גמלת השלמת הכנסה, אין צו להוצאות.קצבת שארים