קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא רשות ערעור לעליון - פירוק שיתוף במקרקעין: 1. מונחת לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית-המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטים ש' שטמר, צ' קינן וע' זרנקין)) בעמ"ש 31167-05-10, במסגרתו נדחה ערעור המבקש על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בחיפה (כב' השופט ב' ברגר) בתמ"ש 18401/01, אשר דחה את תביעתו למתן פסק דין הצהרתי שיורה על ביטול פסק דינו של בית משפט לענייני משפחה לגבי חלוקה בעין של המקרקעין אשר היו בבעלות משותפת של המבקש והמשיבים מכוח ירושה. בקשת רשות ערעור זו מקורה בתביעה שנדונה בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה שעניינה פירוק שיתוף מקרקעין. תביעה זו עברה גלגולים מספר בערכאות השונות. לצורך הדיון, די אם נתמקד בעובדות הבאות. בית המשפט לענייני משפחה קבע כי פירוק השיתוף בין הצדדים יחול בדרך של חלוקה בעין, לפי סעיף 39 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969. לפני בית המשפט הונחו חוות דעת שמאיות לצורך ביסוס טענותיהם בשאלת פירוק השיתוף במקרקעין. השאלה שעמדה לפני בית המשפט לענייני משפחה הייתה כיצד תתבצע החלוקה בעין של המקרקעין. בית המשפט לענייני משפחה העדיף את חוות הדעת של שני המומחים מטעם המשיב 1 על פני חוות הדעת של המומחים מטעם המשיבים האחרים והמבקש. בהתאם, אימץ פסק הדין את הצעות חלוקת המקרקעין כפי שבאו לידי ביטוי בתשריטים של המומחה מטעם המשיב 1. רשויות התכנון המוסמכות אישרו את החלוקה לפי פסק הדין בהתאם לסעיף 143 לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה- 1965. אישור זה הפך חלוט באשר מוצו הליכי הערעור בגינו. יצוין, כי ערכאות הערעור השונות היו מודעות לעובדה שיש בתשריט החלוקה שאושר על ידי הוועדה המקומית לתכנון ובנייה "אי התאמות קלות ביחס לתשריט שאושר בבית המשפט לענייני משפחה, אשר לדעת ועדת הערר אינן מעלות או מורידות מאומה מבחינה תכנונית". באחד הגלגולים בהמשך, קבע בית המשפט המחוזי בהסכמת הצדדים שהדיון יוחזר לבית המשפט לענייני משפחה על מנת שיבדוק אם התוכנית שאושרה על ידי רשויות התכנון זהה לזו שמופיעה בפסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה שהמבקש ביקש את ביטולו. עוד נקבע, שבית המשפט לענייני משפחה יחליט לפי שיקול דעתו אם יש צורך בראיות נוספות. בפסיקתו, קבע בית המשפט לענייני משפחה שהתשריט שאושר על ידו הוא התשריט שאושר בסופו של דבר בשינויים קלים על ידי רשויות התכנון. מאחר שהתשריט אושר על ידי רשויות התכנון והבנייה לפי סעיף 143 לחוק התכנון והבנייה, כי אז אין לבטל את פסק הדין כאמור אלא הוא שריר וקיים. על פסק דין זה הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי אשר דחה את ערעורו. בית המשפט המחוזי הדגיש בפסק דינו כי כל העררים והערעורים של המבקש נדחו, תוך שנקבע כי לא היה פסול באישורו של תשריט החלוקה. שאלת תשלומי האיזון בין הצדדים עלתה לראשונה בערעור במסגרת דיון שהתקיים לפני בית המשפט. לא הייתה כל התייחסות לסוגיה זו בכתב הערעור. עוד נקבע, כי תשריט החלוקה שאושר בפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה חילק את המקרקעין באופן מאוזן תוך התבססות בחוות דעת שמאים. טענתו של המבקש כי התשריט שהוגש לאישורה של הוועדה המקומית לתכנון ובנייה הוא חדש ושונה לחלוטין נבחנה על ידי הערכאות השונות ונדחתה על ידן. בית המשפט לענייני משפחה שנדרש לחלוקת המקרקעין העדיף חוות דעת שמאית אחת על פני רעותה וחלוקת המקרקעין עמדה במבחן סעיף 143 לחוק התכנון והבנייה. על פי סעיף 39(ב) לחוק המקרקעין רשאי בית המשפט לפסוק בדבר תשלומי איזון במקום שהחלוקה בעין אפשרית רק אם ישולמו תשלומים כאלו. עוד רשאי בית המשפט להורות על תשלומי איזון אם נראה לו הדבר יעיל וצודק בנסיבות העניין. משלא הועלה עניין זה, ניתן להניח שלא היה בו צורך ופירוק השיתוף על דרך החלוקה יכול היה להיעשות גם ללא תשלומי איזון.    2. בבקשה שלפניי טוען המבקש, כי שגה בית המשפט המחוזי עת לא מינה שמאי שיאמוד את תשלומי האיזון שיש לשלם בין הצדדים בגין השינויים שנתהוו בין פסק הדין שניתן בבית המשפט לענייני משפחה ועד לתוכנית החלוקה החדשה כפי שאושררה על ידי מוסדות התכנון. זאת, בניגוד לחוק התכנון והבנייה ותקנותיו המחייבות בכל חלוקה חדשה טבלאות איזון ושמאי מכריע.  3. לאחר שעיינתי בבקשה ובפסקי הדין של הערכאות הקודמות, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להדחות. בקשת רשות ערעור כשמה כן היא. אין ערעור בזכות. על העותר להרשות לו לערער לשכנע את בית המשפט שקיימת הצדקה לדון בעניין מסוים לגופו כאשר החוק אינו מחייב זאת. אין בבקשה זו כדי להצדיק מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". המבקש הגיע להסכמה לפיה הדיון יוחזר לבית המשפט לענייני משפחה על מנת לבדוק אם התוכנית שאושרה ע"י רשויות התכנון זהה לזו שמופיעה בפסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה. על פי הסכמה זו, יחליט בית המשפט "לפי שיקול דעתו, אם יש צורך בראיות נוספות" (עמ"ש 746/08). לאמור: המבקש הסכים שבידי בית המשפט לענייני משפחה יהא נתון שיקול הדעת אם לקבוע שהתוכניות זהות ואם לא, אז יבקש ראיות נוספות. המבקש לא ערער על נקודה זו. משקבע בית המשפט לענייני משפחה, באישורו של בית המשפט המחוזי, כי מדובר בתוכניות זהות, הרי שלא נזקק לראיות נוספות בדמות שמאי שיעריך את תשלומי האיזון. טענתו כאן של המבקש שמדובר בתשריט "חדש ושונה לחלוטין" לא נתקבלה וזוהי קביעה עובדתית שאין הצדקה להתערב בה. הוראה על עריכת תשלומי איזון היא בגדר שיקול דעתו של בית המשפט (ראו סעיף 39 לחוק המקרקעין). לכך יש להוסיף, כי טענה זו היא בגדר הרחבת חזית ולא נטענה בפני הערכאה הדיונית. נדמה גם כי המבקש בבקשה זו לפתוח מחדש סוגיות שכבר הוכרעו בהליכים קודמים.   4. הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. בהעדר תגובה, אין צו להוצאות. פירוק שיתוףערעור לעליוןערעורמקרקעיןרשות ערעור (בזכות או ברשות)פירוק שיתוף במקרקעין