קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא רשות ערעור לעליון ועדת חיילים שנספו במערכה: בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (סגן הנשיאה א' שילה והשופטים מ' נד"ב ו-א' מקובר) בע"ו 15312-07-10 שניתן ביום 7.12.2010 ובו נדחה ערעור המבקשת על החלטת ועדת הערעור לפי חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), התש"י-1950 (להלן: חוק התגמולים) לדחות את תביעתה להכרה בזכותה כידועה בציבור של ר' ע' ז"ל (להלן: המנוח). 1. המשיב הכיר במנוח כנכה לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 [נוסח משולב] בדרגת נכות של 100% בהיותו קטוע ידיים. במועד בו הכירו המנוח והמבקשת, בשנת 2001, היה המנוח גרוש ואב לשלושה ילדים: שניים מנישואיו הראשונים ואחת מנישואיו השניים; המנוחה הייתה גרושה ואם לשלושה. כחמישה חודשים לאחר שהכירו השניים עבר המנוח להתגורר בדירתה של המבקשת. השניים בילו יחד עם בני משפחותיהם בין באירועים משפחתיים ובין בנסיעה משותפת לחו"ל. עם זאת למבקשת ולמנוח לא היה חשבון בנק משותף והמנוח לא שינה את צוואתו האחרונה, אותה ערך קודם להיכרותו עם המבקשת, ולא הוריש לה דבר. 2. לאחר מותו של המנוח בשנת 2003 פנתה המבקשת למשיב בבקשה כי תוכר כ"בן משפחה" לעניין חוק התגמולים, מחמת היותם ידועים בציבור. המשיב דחה את בקשתה והמבקשת הגישה ערעור על החלטה זו לוועדת הערעור. 3. ביום 23.5.2010 דחתה הוועדה את ערעור המבקשת. במסגרת החלטתה בחנה הוועדה האם עונה המבקשת על שני התנאים המצטברים להכרה כ"בן משפחה" על פי חוק התגמולים: קיומם של מגורים משותפים עם המנוח והיותה ביום מותו ידועה בציבור כאשתו. באשר לתנאי הראשון, קבעה הוועדה כי הגם שאין מחלוקת כי השניים התגוררו יחדיו בדירת המבקשת, הרי שבקשה שהגיש המנוח למשיב לתשלום שכר דירה בה ציין כי הוא מתגורר אצל ידידה והוא צריך לעזוב את ביתה, יש בה כדי להטיל ספק של ממש האם המגורים המשותפים של השניים היו מגורים משותפים מן הסוג אליו התכוון המחוקק. באשר לתנאי השני, בחנה הוועדה האם קיימו הצדדים חיים אינטימיים כבעל ואשה והאם ניהלו משק בית משותף. הוועדה קבעה כי לא שוכנעה שהמנוח ראה בקשר עם המבקשת כמערכת יחסים מלאה בין בני זוג שרק אקט הנישואין הפורמאלי חסר בה. בכלל זאת, עמדה הוועדה על כך כי המבקשת חתמה על הסכם עם חברת סיעוד לפיה נשכרו שירותיה כמלווה בשכר של המנוח וכי על יסוד הסכם זה נשא משרד הביטחון בתשלום שכרה. בהקשר זה דחתה הוועדה את טענת המבקשת כי המנוח "רשם אותה בתור מטפלת" מאחר שלא יכול היה לפתוח חשבון בנק נוכח החובות בהם היה נתון, תוך שהוא מצביע על כך כי יתר התשלומים ששולמו למנוח על ידי המשיב שולמו לחשבון הבנק של בנו. בנוסף, נתנה הוועדה את דעתה לבקשת המנוח שהופנתה למשיב בחודש ינואר 2003 בה עתר לקבלת אישור למימון ליווי בחו"ל שכן בכוונתו להגר לארצות הברית בחודש מאי 2003. בעניין זה נדחתה גרסת המבקשת כי המנוח חזר בו מכוונתו להגר מיד לאחר שהכירו, בין היתר מן הטעם שהפנייה למשיב בבקשה הנזכרת נעשתה תשעה חודשים לאחר ההיכרות בין בני הזוג. עוד עמדה הוועדה על כך שהמנוח לא שיתף את המבקשת בקורות חייו, לרבות עברו הפלילי והמאסר אותו ריצה, וכי היא לא התעניינה כלל בעברו אף מצידה. כן עמדה הוועדה על כך כי המנוח לא שינה את צוואתו לאחר שהכיר את המבקשת ולא הבטיח את עתידה כבת זוגו לחיים. באשר לניהולו של משק בית משותף, קבעה הוועדה כי המנוח העדיף לשמור על משטר של הפרדה כספית. בכלל זאת, נתנה הוועדה את דעתה לכך כי התשלומים החודשיים ששילם המשיב למנוח הועברו לחשבון הבנק של בנו של המנוח ולא לחשבונה של המבקשת כפי שנהג המנוח עם בנות זוגו בעבר. בנוסף, עמדה הוועדה על סירובה של המבקשת לקחת חלק בחובות שהותיר המנוח לאחר מותו וקבעה כי סירוב זה אינו עולה בקנה אחד עם המצופה ממי שראתה עצמה קושרת גורלה עם המנוח. 4. ערעור שהגישה המבקשת על החלטה זו לבית המשפט המחוזי נדחה אף הוא. בפסק דינו קבע בית המשפט המחוזי כי הצדדים התגוררו יחדיו עד לפטירת המנוח וכי אין באמור בבקשתו של המנוח משנת 2002 כדי להטיל ספק ממשי בעניין זה כפי שסברה הוועדה. יחד עם זאת, קבע בית המשפט המחוזי כי הוא אינו מוצא מקום להתערב בקביעת הוועדה באשר לתפישה הסובייקטיבית של בני הזוג את מערכת היחסים ביניהם. נפסק כי בעניין זה קבעה הוועדה ממצאים עובדתיים שונים על יסוד בחינת הראיות ושמיעת העדויות, וכי בממצאים אלו אין מקום להתערב. עוד נקבע כי המבקשת אמנם מצביעה על ראיות התומכות בעמדתה ומביאה נימוקים שיש בהם כדי לשלול חלק מן השיקולים ששקלה את הוועדה כשדחתה את גרסתה, אלא שבמכלול הדברים אין לומר כי החלטה הוועדה אינה מתיישבת עם חומר הראיות שהיה לפניה. 5. מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי בגדרה טוענת המבקשת כי משקבע בית המשפט המחוזי כי נפלו טעויות בקביעות העובדתיות של הוועדה היה עליו להתערב בהחלטתה. בנוסף, טוענת המבקשת כי קיימות סתירות שונות בפסק הדין של בית המשפט המחוזי, כך למשל באשר למשמעות העברת הכספים שקיבל המנוח מן המשיב לחשבון הבנק של בנו ולא לחשבון הבנק שלה. עוד נטען כי נפלו טעויות שונות הן בפסק דינו של בית המשפט המחוזי והן בהחלטת הוועדה, כך למשל באשר לקביעה כי לא הביאה עדים קרובים שבילו עם בני הזוג על אף שעדים כאמור הובאו. המבקשת טוענת כי הוועדה ובית המשפט המחוזי התעלמו מן העולה מעדויות העדים מטעמה וכן מן העולה מעדויות עדי המשיב התומכים בגרסתה כי המנוח והיא ניהלו מערכת יחסים זוגית וקרובה. כן נטען כי הוועדה ובית המשפט המחוזי לא נתנו את דעתם לעולה מעדויות בני משפחתו של המנוח בדבר תיאום עדויותיהם. המבקשת מוסיפה וטוענת כי ההתנגדות מצד בני המנוח להכרה במנוח ובה כידועים בציבור נעשתה על רקע התנגדותה לקחת חלק בפירעון חובות המנוח וכי עד לסירובה זה הם סייעו בידה ואף מסרו לה את הטפסים הנדרשים לצורך פנייה מתאימה למשרד הביטחון. באשר לסירובה להשתתף בפירעון חובות המנוח, טוענת המבקשת כי אין לזקוף זאת לחובתה שכן המדובר בחובות שצבר עוד קודם לחייהם המשותפים וכי ממילא אין בסירובה זה כדי ללמד על טיב מערכת היחסים ביניהם. באשר לקיומו של משק בית משותף, טוענת המבקשת כי לא היה מקום לקבוע בנסיבות העניין, בהן עקב חובותיו הכבדים של המנוח הוא לא יכול היה לפתוח חשבון בנק, כי אי העברת הכספים שהתקבלו מן המשיב לחשבון הבנק שלה מלמד על משטר של הפרדה רכושית ומצביעה על ראיות שונות שלשיטתה מלמדות על שיתוף כלכלי מלא. 6. לאחר עיון בבקשה, סבורני כי יש לדחות אותה ללא קבלת תגובת המשיב. כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן באותם המקרים בהם מתעוררת שאלה משפטית או ציבורית עקרונית החורגת מגדר עניינם הפרטני של הצדדים [ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3)123 (1982) (להלן: עניין חניון חיפה)]. הלכה זו נכונה אף בנוגע להחלטות לפי חוק התגמולים [ראו למשל: רע"א 6726/97 קנטרזי נ' קצין התגמולים (לא פורסם, 21.12.1997) ; רע"א 3619/07 אל הייב נ' משרד הבטחון (לא פורסם, 26.3.2008) ; רע"א 5266/09 פלוני נ' קצין התגמולים-משרד הביטחון (לא פורסם, 11.8.2009) (להלן: עניין פלוני)] איני סבור כי הבקשה שלפניי עומדת בתנאי הלכת חניון חיפה. השגות המבקשת - בעיקרן - הינן השגות על ממצאים עובדתיים וממצאי מהימנות שנקבעו על ידי הוועדה ועל החלטת בית המשפט המחוזי שלא להתערב בהם. בכך אין כדי להקים עילה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (ראו למשל: עניין פלוני, פסקה ו' להחלטת השופט א' רובינשטיין). הדברים נכונים בפרט נוכח הוראות סעיף 25(ח)(1) לחוק התגמולים הקובע כי ערעור על החלטת וועדת הערעור לפי החוק יעשה ב"נקודה משפטית בלבד". אוסיף כי בעבר, דן בית משפט זה בסוגיית פרשנותם של המבחנים הקבועים בחוק התגמולים באשר להכרה בידועים בציבור כבני משפחה לעניין חוק התגמולים [ראו: רע"א 9755/04 ביטון נ' קצין תגמולים-משרד הבטחון (לא פורסם, 31.8.2008), פסקה 18 לפסק דינו של המשנה לנשיאה א' ריבלין) (להלן: עניין ביטון)], והוועדה, כמו גם בית המשפט המחוזי, יישמה את המבחנים שנקבעו לעניין זה. אף מטעם זה אין הבקשה מעוררת שאלה משפטית עקרונית שלא נדונה בעבר [השוו: רע"א 3558/04 עזבון המנוח שמעוני פלה ז"ל נ' קצין התגמולים (לא פורסם, 6.6.2005)] . באשר ליתר טענות המבקשת המופנות כנגד קביעות הוועדה (וכנגד אי התערבות בית המשפט המחוזי באותן הקביעות) באשר לאופן בו תפס המנוח את מערכת היחסים ביניהם, הרי שאלה אינן חורגות מגדר עניינה הקונקרטי של המבקשת, ואין בהן כל מימד עקרוני או ציבורי. אדגיש לעניין זה כי בחינת היותם של בני זוג "ידועים בציבור" נעשית על פי תפישתם הסובייקטיבית של בני הזוג את מערכת היחסים ביניהם, תפיסה אשר נקבעת על יסוד בחינה פרטנית של הראיות (ראו: עניין ביטון, בפסקה 18 הנ"ל), ושמכך, על דרך הכלל, הכרעה באשר להתקיימות תנאי זה לעניין הגדרת "בן משפחה" על פי חוק התגמולים, אינה חורגת מגדר העניין הפרטני שנדון על ידי הוועדה ועל ידי בית המשפט המחוזי. 7. אשר על כן, אני דוחה את הבקשה. משלא התבקשה תגובת המשיב, איני עושה צו להוצאות.ערעור לעליוןצבארשות ערעור (בזכות או ברשות)אלמנות / יתומי צה"ל / משפחות שכולותערעורחיילים