קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא רשות ערעור לעליון על הריסת מבנים: א. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת צ'רניאק) בעפ"א 45297-10-10 מיום 4.1.11, שלפיו נדחה ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב (השופטת רוטנברג) בת"ב 1-08-0005032 מיום 2.9.10, אשר בגדרו הורה בית המשפט על הריסת מבני המבקשים שהוקמו ללא היתר. כן הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. רקע ב. המשיבה הגישה לבית המשפט לעניינים מקומיים בקשה למתן צו הריסה ללא הרשעה לפי סעיפים 213-212 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה- 1965 (להלן החוק). על פי הנטען בבקשה, עשו המבקשים ללא היתר עבודות בניה בשטח נרחב של כ- 770 מ"ר בכפר שלם, והמבנים משמשים למגורים, כמחסנים, כאורוות ועוד. המשיבה ביקשה כאמור להורות לועדה המקומית לתכנון ולבניה תל אביב, המורה לה להרוס את הבניה האמורה. המבקשים הודיעו על התנגדותם להריסת מרבית המבנים. ג. בית המשפט לעניינים מקומיים קיבל את הבקשה. נקבע, כי נתקיימו התנאים להריסת המבנים לפי סעיף 212 לחוק: נעברה עבירה בבניין שבגין הרשעה בה ניתן לצוות על הריסה, ונתקיימה החלופה הראשונה שבסעיף 212 לחוק, והיא כי לא ניתן לאתר את מי שביצע את העבירה. צוין בהקשר זה, כי  המתחם הוא חלק מחלקה גדולה יותר שבבעלות המשיבה, אין במקום פרצלציה, ובנסח הרישום רשומה אך המשיבה כבעלים. צוין עוד, כי פניה לאגפי הארנונה בהקשר זה אין בה כדי להועיל בנסיבות. ד. עיקר הדיון נסב על השאלה האם התקיים תנאי נוסף לשימוש בסעיף העולה מן הפסיקה, קרי, קיום אינטרס ציבורי חשוב שיצדיק את מתן הצו. הודגש, כי במסגרת זו על בית המשפט לבחון את האינטרסים הציבוריים שבמתן הצו מזה ואת האינטרסים של הפרטים המתנגדים לצו מזה. בית המשפט שמע עדויות אנשי מקצוע באשר לאינטרס הציבורי, וכן את המבקשים; מטעמם הוגשה גם חוות דעת קרימינולוגית, אשר הסבירה כי למבקשים עבר פלילי וחלק חשוב בשיקומם הוא תחושת השייכות למקום מגוריהם; נאמר, כי היעתרות לבקשה תוביל לפגיעה בזהותם העצמית כממשיכי דרכם של בוני הארץ, ותוכיח שהמדינה רומסת את זכויות החלש ולחיים נורמטיביים אין ערך, כך נטען. ה. בית המשפט לעניינים מקומיים קבע, בהכרעה מפורטת ומנומקת, שבמסגרת האינטרסים של המתנגדים לצו אין מקום ליתן משקל לטענתם של המבקשים כי יטשו אורח חיים נורמטיבי וישובו לעולם הפשע: "טיעונים אלו אינם בגדר אינטרסים לגיטימיים של המשיבים (המבקשים בהליך דנן- א"ר), הם אינם ראויים לבוא בקהל השיקולים שניתן לקבלם בחברה שוחרת חוק, ואינם ראויים לבוא במסגרת האיזון אותו על בית משפט לערוך". הודגש, כי איש מהמבקשים לא הציג ראיה המוכיחה שהקרקע בבעלותו, וכי מדובר בקרקע בבעלות המדינה ללא בעלות פרטית. הוטעם, כי אין בסיס לטענה שהמבנים קיימים במקום שנים רבות, כשם שאין בסיס לסברה שמדובר בשטחים שהועברו למבקשים מהוריהם. הודגש בהקשר זה, כי מתצלומי אויר שנערכו במקום, עולה כי לפני שנת 1997 היו בשטח אך מבנים בודדים. צוין, כי במשך עשור הפך המתחם המיועד לצרכי ציבור למתחם "פרטי", כי שטח המבנים עולה על 770 מ"ר וכי שטח המתחם כולו גדול הרבה יותר. הודגש, כי לא ניתן להכשיר את הבניה, שכן מדובר בפלישה למקרקעי ציבור המיועדים לצרכי פארק, וכי חלק מהמבנים משמשים כמחסנים, כאורוות, כלולים וכסככות. עוד נקבע, כי לא הונחה תשתית עובדתית לטענה שהבקשה היא מסוה לתכנית פינוי רחבת היקף, אשר במסגרתה מתכננת המשיבה לפנות את כפר שלם כולו. לבסוף, לא קיבל בית המשפט את הטענה כי התכניות החלות על המקרקעין אינן רלבנטיות וצוין, כי גם אם נכון למועד הדיון טרם הוחל במימושן, אין בכך להצדיק את הותרת המבנים על כנם. בית המשפט קבע איפוא כי "שלטון החוק, הסדר הציבורי המטרות העומדות ביסוד דיני התכנון והבניה, שמירה על רכוש הכלל והמטרה שלא יהא חוטא נשכר, גוברים על עניינם של המשיבים" (המבקשים בהליך דנן- א"ר). ו. בית המשפט המחוזי דחה את ערעור המבקשים. נאמר, כי בית המשפט לעניינים מקומיים דן באופן מעמיק בכל אחת מהטענות שניצבו לפניו, ונתן להן מענה מלא, ואין מקום להתערב בממצאיו העובדתיים. הודגש, כי בית המשפט קבע שהמבנים נשוא הדיון לא היו בשטח לפני שנת 1997, וש"לא מדובר בנחלת אבות, לא מיניה ולא מקצתיה". הבקשה ז. בבקשה נטען, כי על המשיבה לבדוק מהם הנזקים העלולים להיגרם לחברה כתוצאה מהריסת בתי מגורים של עשרות משפחות ללא העמדת דיור חלוף, ומה היקפם, ולחייבה לערוך השוואה בין ביצוע התכנית החלה על המקרקעין לאי ביצועה בכל הנוגע לעניין הציבורי. עוד צוין, כי לא עלה בידיה של המשיבה להוכיח שניסתה לבדוק מי ביצע את הבניה, והאם הוא בר עונשין. הוסף, כי מעדותה של סגנית מנהלת מחלקת שירותי בניין ערים במינהל ההנדסה בעיריית תל אביב עולה, שמדובר במסוה לתכנית פינוי רחבת היקף. כן הודגש, כי התכניות החלות על השטח אינן רלבנטיות עוד. הכרעה ח. אחר העיון, אין בידי להיעתר לבקשה. אין היא מעוררת לאמיתה שאלה משפטית או ציבורית, שבגינה עשוי להישקל מתן רשות ערעור בגלגול שלישי (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123; רע"א 5427/06 כליף נ' אבישי ). בפרט, משעניינה של הבקשה ממצאי עובדה ומהימנות שקבע בית המשפט לעניינים מקומיים, ובאלה, בידוע, נמנעת ערכאת ערעור מהתערבות אלא במקרים חריגים (ע"א 3601/96 בראשי נ' עזבון בראשי, פ"ד נב(2) 582, 594; ע"א 78/84 סווילם נ' אלג'ילאני, פ"ד מב(2) 142, 145). ט. גם לגופם של דברים התקשיתי עד מאוד להלום את טענותיהם של המבקשים. כאשר מדובר בבקשה למתן צו הריסה ללא הרשעה לפי סעיף 212 לחוק, על המדינה להוכיח, כאמור, בנוסף לכך שנתקיימו התנאים הסטטוטוריים המקימים את הסמכות לצוות על ההריסה, כי בנסיבות העניין ישנה - כנפסק - הצדקה ליתן צו כזה מטעמים של "עניין ציבורי" חשוב; בפני המתנגד למתן הצו פתוחה האפשרות להציג שיקולים התומכים בהתנגדותו. צו הריסה יינתן מקום ששיקולי "העניין הציבורי" גוברים על השיקולים האחרים שמציג המתנגד (ע"פ 3490/97 יצחק נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה פ"ד נב(1), 136, 142-141, וראו לפירוט שם בדברי השופט קדמי), ו"לעתים השיקולים התומכים במתן צו הריסה עולים בעליל מנסיבות המקרה, והנטל המוטל על המדינה הוא נטל קל מאוד" (רע"פ 124/01 ניקר נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(3) 151, 155 (השופטת נאור)). בנדון דידן, אין בפי המבקשים טענה אמיתית באשר לזכויות בשטח, וטענתם כי מדובר בשטחים שהועברו להם מהוריהם התבררה כנטולת כל יסוד; מדובר בבניה בהיקף נרחב של מאות מטרים רבות ולאורך שנים על מקרקעי ציבור שלא כדין. יודגש, כי כאמור לא מדובר אך בבתי מגורים, אלא בשימושים משימושים שונים כגון אורוות, מחסנים ועוד. יכולנו לומר כי נלאינו מאמירות בדבר החשיבות שבאכיפה נטולת פשרות ובמאבק בתופעת הבניה הבלתי חוקית; ואולם, לא נמלא את חובתנו אם לא נשוב ונזכיר את הצורך באכיפת החוק ובמלחמה שערה בנגע שהפך מכת מדינה והשחית כל חלקה טובה: "אבקש לחזור ולהטעים את שנאמר לא אחת, כי אין מנוס ממאבק עיקש, ובכלל זה מענה שיפוטי, באשר לתופעות הבניה הבלתי חוקית, אשר הפכו, למרבה הצער, לשגרה במקומותינו. 'המדובר בעבירות חמורות ביותר בתחום התכנון והבניה, שבתי המשפט מצווים לתת יד למאבק בהן - שטחים גדולים ביותר של בניה ללא היתר, שטחים גדולים ביותר של שימוש חורג ואי קיום צו בית משפט לאורך שנים... ראו גם ע"פ 9178/85 הועדה המקומית לתכנון ולבניה גליל מזרחי נ' אבו נימר, פ"ד מא(4) 29, 31 (השופט - כתארו אז - אלון): 'לצערנו, הפכו עבירות נגד חוקי התכנון והבניה לחזון נפרץ, ורבים גם טובים איש הישר בעיניו יבנה. זוהי פגיעה חמורה וקשה בשלטון החוק, המזולזל לעין השמש, ואין איש שם אל לב לאזהרות הגורמים המוסמכים ולפסקי הדין של בתי המשפט". למרבה הצער, אף שחלפו עשרות שנים, הדברים לא השתפרו, ואדרבה, הפקרות שהיא בחינת מכת מדינה פשתה והלכה' (רע"פ 2809/05 טסה נ' מדינת ישראל " (עע"מ 8759/06 רג'א נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה - גבעת אלונים ). י. מקרה זה הוא מן הקיצוניים שבהם; בניה מעשר-תריסר השנים האחרונות - כעולה, על פי קביעות בית המשפט לעניינים מקומיים, מתצלומי אויר - למתחם סגור רב ממדים, והעיניים כלות לאכיפה (התיק הוגש לבית המשפט לעניינים מקומיים במאי 2008). אכן צדקה השופטת רוטנברג בפתחה את החלטתה בדברי הפסוק, החוזרים ונשנים בספר שופטים (השם סמלי לנסיבות) "בימים ההם אין מלך בישראל, איש הישר בעיניו יעשה" (שופטים כ"א, כ"ה). האם ניתן כל עיקר לומר כי משנבנתה לא פחות ממתחם שלם של מגורים ועסקים, שצץ ועלה כפורחת בלא כל עיגון חוקי, אין אינטרס ציבורי בעקירתו? אם כאן לא, היכן כן? עסקינן באבי אבות העניין הציבורי. אכן, אנשים שעברו מעולם הפשע לחיים אחרים ראויים לשיקום כדין, אך שיקום כדין - כלשונו וכשמעו - אינו החזקה במתחם הבנוי שלא כדין ושהרשויות לא הצליחו באכיפה פלילית לגביו, כנראה. אין להלום מכל וכל כי מתחם לא חוקי במובהק מעין זה יעמוד על מכונו, משנתעשתו הרשויות לעשות מלאכתן.   י"א. צריך שיהא נהיר לכל בר דעת כי שלטון החוק, מניעת פלישה למקרקעי ציבור וטובת הציבור כי ינוצלו השטחים לתועלת הכלל עולים על אינטרסי הפולשים לקרקע לא להם והחפצים להמשיך ולעשות דין לעצמם. י"ב. איני רואה איפוא להיעתר לבקשה; ממילא גם לבקשה לעיכוב ביצוע. ניתנה היום, כ"א בשבט תשע"א (26.1.11). ערעור לעליוןרשות ערעור (בזכות או ברשות)הריסת מבנהערעורמבנה