בכתב הערעור פורט כי כתוצאה מהתאונה נגרם למערערת שבר תוך מפרקי בקצה המקורב של עצם המסרק החמישי בכף רגל ימין עם תזוזה. על פי הנטען, הועדה הרפואית בביטוח לאומי התעלמה מתלונותיה של המערער ותוצאות הבדיקות שעמדו בפניה. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שבר בכף הרגל - ביטוח לאומי: 1. לפני ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995 (להלן: "החוק") על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 8.2.04. 2. המערערת, מורה לנהיגה במקצועה, נפגעה עת נתקלה בבור בכביש, מעדה ונפלה. המערערת נפגעה בכף רגל ימין. ועדה מדרג ראשון קבעה למערערת נכות יציבה בשיעור של 5% בהתאם לסעיף 35(1)(א) למבחנים לדרגות נכות. המוסד ערר על קביעת הועדה מדרג ראשון. הועדה קיבלה את ערר המוסד בפניה וקבעה כי לא נותרה למערערת נכות רפואית יציבה כתוצאה מפגיעה בעבודה מיום 14.7.02. (למערערת נקבעה נכות זמנית בשיעור של 5% מ-26.8.02 ועד 7.2.04, בלבד). 3. בכתב הערעור פורט כי כתוצאה מהתאונה נגרם למערערת שבר תוך מפרקי בקצה המקורב של עצם המסרק החמישי בכף רגל ימין עם תזוזה. על פי הנטען, הועדה התעלמה מתלונותיה של המערער ותוצאות הבדיקות שעמדו בפניה. לטענת ב"כ המערערת, הועדה לא פיענחה נכון ו/או לא ייחסה משקל לתוצאות צילום הרנטגן של כף רגל ימין מיום 28.5.03, על פי הנטען, שהדגימה אי חיבור של פרגמנט העצם שנשבר עם עיוות בקצה המקורב של עצם המסרק, כאשר קבעה כי השבר התאחה, בעוד לא התאחה. עוד נטען כי הועדה התעלמה מתלונתיה בדבר כאבים בכף הרגל, במיוחד רגישות מוגברת בשינוי מזג האויר והגבלות תפקודיות בהליכה ממושכת ומאמץ על הרגל. להודעת הערעור צורפה חוות דעת רפואית, חוות דעתו של ד"ר קליר, שלא עמדה בפני הועדה. במעמד הדיון שקויים בפני כב' הרשמת ויסמן הוסיפה ב"כ המערערת וטענה כי המערערת לא היתה מיוצגת בפני הועדה ולא ידעה שהיא יכולה להגיש חות דעת, שכן בועדה מדרג ראשון התקיימו שתי ישיבות והמערערת סברה שמדובר בדיון נוסף. עוד טענה ב"כ המערערת כי הועדה לא העניקה אחוזי נכות למרות קיומו של ממצא של בליטה גרמית קלה ובגין אותו ממצא הועדה מדרג ראשון העניקה נכות. לטענתה, לב הערעור הוא עצם הסתירה בין ממצאי הרנטגן ובדיקת הועדה, כאשר הועדה הרפואית מדרג ראשון מצאה הגבלה קלה ובגלל אותה הגבלה קלה העניקה 5% נכות.   4. ב"כ המוסד השיבה כי מדובר בערעור רפואי. הועדה הרפואית לעררים בדקה את המערערת ועיינה במסמכים הרפואים. הבדיקה הקלינית של המערערת נמצאה תקינה לחלוטין: הליכה תקינה, תנועות קרסול מלאות והפרק ב.מ.פ. הועדה ציינה שהשבר התאחה עם עיוות קל. לענין זה קבעה הועדה אחוז נכות זמני בלבד, כאשר מדובר בקביעה רפואית . לגבי חוות הדעת של דר' קליר נטען כי היא מאוחרת לועדה ולמעשה גם מבקרת ביקורת רפואית את החלטת הועדה. ב"כ המוסד סיכמה כי הבדיקה הקלינית בועדה זו היא בדיקה תקינה לחלוטין ולכן הועדה בדין קבעה 0 אחוז נכות. עוד טענה כי הובהר שמדובר שמדובר בועדה לעררים, שמוסמכת לשנות את ההחלטה, לרבות הפחתת אחוזי הנכות. לכן המערערת יכלה לצפות זאת ולהיות מוכנה לערעור או לבקש דחית מועד הועדה כדי לארגן מסמכים נוספים.   5. על פי החוק, קביעת דרגת נכות וקביעה בשאלה אם הנכות נובעת מפגיעה בעבודה ובאיזו מידה היא נובעת כך, היא בסמכותה הבלעדית של הועדה הרפואית. (דב"ע לה/345-01 עזיז מועלם נ' המוסד פד"ע ז' 353; דב"ע נד/53-01 דניאל שכנאי נ' המוסד פד"ע כח' 162) בית הדין מוסמך להתערב בהחלטתה רק אם נפלה בה טעות שבחוק. אבחן להלן האם נפלה בעניינה של המערערת טעות שכזו. 6. ראשית, אין תפקידה של ועדה רפואית לעררים מצטמצם רק להעברה תחת שבט הביקורת את ההחלטה של הערכאה הראשונה. היא ועדה רפואית ועליה גם לבדוק את מצבו של הנפגע מחדש ולעמוד על מצבו הרפואי במעמד הבדיקה או בעת הדיון מחדש. (דב"ע נז/56-01 חיים טיומקין נ' המוסד, פד"ע לא 193). מכאן, שהועדה הרפואית לעררים רשאית ואף חייבת היתה לבדוק את המערערת, כפי שעשתה בפועל ולהגיע למסקנה לאור ממצאיה היא, ולא ממצאי הועדה מדרג ראשון. 7. ועדה רפואית לעררים רשאית לבטל או לשנות החלטת הועדה מדרג ראשון, בין שהתבקשה לעשות כן ובין שלא התבקשה, בין שהעורר הוא המוגבל בניידות ובין שהוא המוסד, אולם כל אימת שהועדה לעררים עומדת לקבוע דרגת נכות נמוכה יותר במסגרת ערר שהוגש על ידי הנפגע, עליה להעמידו על האפשרות שאחוזי הנכות יופחתו ותינתן לו רשות ל"התגונן". (דב"ע מה/293-01 אהרון לנגרמן נ' המוסד, פד"ע יח 42). אלא, שבמקרה זה, מדובר בערר המוסד על החלטת הועדה מדרג ראשון בדבר קביעת נכות יציבה בשיעור של 5%. דהיינו, מדובר בעצם הנושא שעמד על הפרק בערר, כך שאותה חובת "אזהרה" לא חלה בעניינה של המערערת. 8. המערערת נבדקה בדיקה קלינית על ידי הועדה: ההליכה נמצאה תקינה, הדריכה תקינה על שתי כפות הרגליים. נמצא כי המערערת מסוגלת לעמוד על קצות האצבעות והעקבים ולנתר על כף רגל בנפרד. הועדה מצאה אמנם באזור בסיס מלטרזיס החמישי בליטה גרמית קלה, אך ללא רגישות. תנועות הקרסול נמצאו מלאות והפרק נמצא בלי ממצא פתולוגי. ממצאי הבדיקה הקלינית של הועדה היו תקינים. מדובר בקביעות רפואיות של הועדה אשר בית הדין אינו מוסמך להתערב בהן. בנסיבות אלו לא מצאתי כי נפלה טעות משפטית כלשהי בהחלטתה. סוף דבר: 11 א. הערעור נדחה. ב. הצדדים רשאים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בבקשת רשות ערעור על פסק דין זה תוך 30 יום מיום המצאתו. ג. כמקובל בהליכים שעניינם ביטחון סוציאלי, אין צו להוצאות, על אף דחיית הערעור. ביטוח לאומירגלייםשבר