שימוש בשיטות עבודה של המעסיק ע''י עובד לשעבר

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא איסור שימוש בשיטות עבודה של המעסיק ע''י עובד לשעבר: 1. בפנינו בקשת חברת פרופיוז'ן השקעות בע"מ (להלן: "המבקשת") להגבלת חופש העיסוק של המשיב, ואיסור תחרות או עשיית שימוש בסודותיה המסחריים ושיטות העבודה אשר פותחו על ידה. העובדות הדרושות לעניין: 2. המבקשת הינה חברת "נוסטרו" ,קרי חברה ללא לקוחות, אשר תחום התמחותה בהפקת רווחים בשוק ההון באמצעות הקצאת אשראי לעובדיה לשם מסחר בבורסה. החברה נמצאת בבעלותו הפרטית של מר רן מור (להלן: "מר מור"). 3. המשיב החל עבודתו ביום 10/10/08 כסוחר אצל המבקשת. חוזה העסקה נחתם בין הצדדים ביום 16/11/08. בהתאם לחוזה עם תום תקופת הניסיון, ישולם שכר המשיב כשכר בסיס בתוספת תגמולים בגין הרווחים אשר יפיק. 4. במסגרת חוזה ההעסקה נקבע כי המשיב חב חובת סודיות מוחלטת כלפי החברה וכן התחייב לתקופת צינון בת 24 חודשים, במהלכה לא יעסוק בתחומי המסחר בשוק ההון. 5. ביום 14/1/10 הקים המשיב חברה במסגרתה ביקש לבצע עבודות בשוק ההון כעצמאי. 6. ביום 19/1/10 התנהלה שיחה בין המשיב למר מור, לאור חשדות שהתעוררו אצל מר מור באשר לרצון המשיב לעזוב את החברה. במהלך השיחה הודה המשיב כי ברצונו לעזוב את החברה ולפנות לדרך עצמאית. בתגובה ציין מר מור את הוראות חוזה ההעסקה וכן הציע למשיב להישאר בעבודתו תוך שיפור תנאי עבודתו ושכרו. 7. ביום 21/1/10 מסר המשיב למר מור מכתב התפטרות. מר מור דחה את הצעת המשיב לעבוד במהלך תקופת ההודעה המוקדמת על כן סיים המשיב עבודתו לאלתר. 8. ביום 4/2/10 הגישה המבקשת צו מניעה כנגד המשיב בגין הפרת חוזה, גרימת נזק ושימוש שלא כדין בסודותיה מסחריים, בניגוד לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט - 1999. 9. ביום 8/2/10, לאחר שהוברר כי המבקש שוהה בחופשה בחו"ל, הוגשה בקשה לצו מניעה במעמד צד אחד, אשר נדחתה על ידי בית הדין, משלא הומצאה למשיב. 10. ביום 19/04/10 התקיים דיון במעמד הצדדים. סיכומי המבקשת הוגשו ביום 06/05/10. סיכומי המשיב הוגשו ביום 26/05/10. טענות המבקשת: 11. המשיב הקים חברה מתחרה העוסקת במסחר בשוק ההון, תוך ניצול הניסיון, הידע והטכנולוגיה אשר רכש במהלך עבודתו לרבות חשיפת סודותיה המסחריים, הפרת חובת תום הלב וחובת האמון המוטלת עליו. 12. בנוסף טענה המבקשת כי המשיב הפר את הוראות חוזה ההעסקה אשר נחתם עימו בו נאסר עליו מפורשות להתחרות במבקשת במישרין ובעקיפין במשך 24 חודשים מיום סיום העסקתו וכן נאסר עליו לעשות כל שימוש במידע אשר קשור למערכת או לטכנולוגיה של המבקשת. 13. עוד טענה המבקשת כי המשיב הפר חובותיו מיד עם תום עבודתו, כפי שניתן לחזות מהתבוננות בלוח המשתתפים בשוק ההון, אליו נוסף שחקן חדש מיד עם סיום עבודת המשיב. 14. לעניין הסוד המסחרי טענה המבקשת, כי התורה אשר ייסדה הינה בגדר סוד מסחרי, אותו אין ביכולתה לפרט, משמדובר בשיטה מורכבת וארוכה באופן יוצא דופן וכן לא ניתן לחשפה על מנת שלא למוטט את החברה. 15. כמו כן טענה המבקשת כי קיימות ראיות נסיבתיות רבות לקיומו של סוד מסחרי: קיום קשרי עבודה עם סוחרים עצמאיים הפועלים בשיטות אחרות, מועד חתימת חוזה ההעסקה רק לאחר שהמשיב החל לפעול באמצעות השיטה, רווחים אשר צבר המשיב לאחר שנחשף בפניו הסוד המסחרי, הודאת המשיב בקיום שיטות עבודה רבות בשוק ההון, קבלת עובר חדש אשר עבד באותה שיטה וכפועל יוצא מכך ירידה בהכנסות המשיב עד אשר בחר להתפטר, פרק הזמן הרב אשר נדרש לפיתוח השיטה וההשקעה הרבה באבטחת המידע. 16. לעניין התמורה אשר נתנה למשיב בעבור הגבלת חופש עיסוקו, טענה המבקשת כי תנאי שכרו היו גבוהים וכללו שכר בסיס בתוספת עמלות אשר לעיתים עמדו על למעלה מ-30,000 ₪ בחודש. 17. לעניין חובת תום הלב וחובת האמון של המשיב כלפי המבקשת, טענה המבקשת כי המשיב פעל מאחורי גבה במשך תקופה ארוכה, בעודו ממשיך לעבוד בשירותה ולדלות הטבות כספיות ומידע סודי שוטף ממחלקת המחקר. 18. כמו כן, הקמת עמדת השקעות כגון העמדה אשר הקים המשיב אורכת חודשים רבים. מכאן ניתן ללמוד כי במשך זמן רב פעל המבקש בסתר בעודו עובד במבקשת, טרם הקמת החברה המתחרה. טענות המשיב: 19. הבקשה להגבלת חופש עיסוקו אינה עולה בקנה אחד עם ההלכות אשר נקבעו על ידי בית הדין הארצי לעבודה ובית המשפט העליון. 20. המשיב לא נחשף לסוד מסחרי כלשהו במהלך עבודתו אצל המבקשת, אלא פעל על פי שיטת עבודה ידועה לכל עוסק בענף. שיטה בה נעשה שימוש על ידי אלפי אנשים ברחבי הארץ והעולם. כמו כן, המבקשת הינה חברה ללא לקוחות על כן לא נלקחה על ידו רשימת לקוחות כלשהי. 21. בנוסף, טען המשיב כי מעולם לא עבר הכשרה מיוחדת או קורס מיוחד אצל המבקשת. כל הכשרתו יסודה בעבודת שטח וניסיון אשר צבר במסגרת עבודתו. 22. עוד טען המשיב כי המבקשת לא העלתה כל טענה בדבר התמורה אשר לכאורה נתנה כנגד הגבלת חופש עיסוקו. 23. לעניין חובת תום הלב ויחסי האמון בין עובד למעבידו, טען המשיב כי בכל תקופת העבודה גילה נאמנות גבוהה לחברה, השקיע את מיטב זמנו ומרצו לטובת מקסום רווחיה מבלי ששהה בימי חופשה. 24. בנוסף טען המשיב כי לאחר קבלת עובד נוסף אשר פגע והתחרה בעבודתו, פנה בדין ודברים למר מור. משנדחו תלונותיו גמלה בליבו ההחלטה לעזוב את החברה ולהקים עסק עצמאי. 25. לעניין תום הלב טען המשיב כי החל עבודתו בחברה אותה הקים ביום 02/03/10, לאחר חופשה בת שלושה שבועות וחצי במהלכם שהה בחו"ל. דיון והכרעה: 26. חופש העיסוק זכה לעיגון במשפט הישראלי בחוק יסוד: חופש העיסוק, אשר קבע את הזכות לחופש העיסוק כזכות חוקתית. בפרשות צ'ק פוינט וסער הותוו הכללים לאורם תיבחן סוגיית הגבלת חופש העיסוק אל מול חופש החוזים. ההלכה הפסוקה קבעה כי ניתן להגביל את חופש העיסוק של עובד מקום בו קיים אינטרס לגיטימי לכך, בשונה מהתחייבות עירומה אשר תכליתה למנוע מהעובד להתחרות עם מעסיקו לשעבר. בפרשת צ'ק פוינט נקבעו 4 מצבים בהם ניתן להגביל את חופש העיסוק כלדקמן: "(א) סוד מסחרי: יש להגביל את חופש העיסוק של עובד כדי למנוע ממנו מלהשתמש, שלא כדין, ב"סוד מסחרי" השייך למעסיקו הקודם. ... (ב) הכשרה מיוחדת: במקרה בו המעסיק השקיע משאבים מיוחדים ויקרים בהכשרת העובד ובעקבות זאת התחייב העובד לעבוד אצלו למשך תקופה מסוימת, ניתן להצדיק את הגבלת העיסוק של העובד למשך תקופה מסוימת; זאת, כתמורה עבור ההשקעה של המעסיק בהכשרתו. ברי, שאם העובד רכש את ההכשרה במהלך עבודתו הרגילה או על חשבונו ובזמנו הפנוי, אין המעסיק הקודם רשאי להגבילו בשימוש שיעשה בה. (ג) תמורה מיוחדת עבור הגבלת העיסוק: יש לבחון האם העובד קיבל תמורה מיוחדת עבור התחייבות מצדו שלא להתחרות בעתיד במעסיק הנוכחי, עם תום יחסי עובד- מעסיק. (ד) חובת תום הלב וחובת האמון: יש ליתן משקל לתום לבם של העובד ו/או המעסיק החדש. בין עובד לבין מעביד קיימים יחסי אמון. חובת האמון שחב עובד כלפי מעבידו מטילה עליו נורמות התנהגות חמורות יותר בהשוואה לחובת הקיום בתום לב. דוגמה להפרת חובת האמון היא התקשרות עובד בזמן עבודתו עם אנשים אחרים כדי להעתיק את תהליך הייצור של מעסיקו". (ע"ע 164/99, דן פרומר וצ'ק פוינט נ' רדגארד בע"מ, ניתן ביום 4.6.1999). בהמשך, בפסק דין סער צוינו כאינטרסים לגיטימים גם "רשימת לקוחות ומוניטין" של החברה, ((ע"א 6601/96, איי. אי. אס. ואח' נ' משה סער ואח', פ"ד נד(3), 850) 27. אולם, גם בהתקיים אינטרס לגיטימי להגבלת חופש העיסוק, על ההגבלה לעמוד במבחנים של סבירות ומדתיות, כפי שצוין בצ'ק פוינט ובהלכת סער כדלקמן: מבחן הסבירות או המידתיות מבקש להבטיח כי ההגנה על "האינטרסים הלגיטימיים" של המעביד לא תחרוג מעבר לנדרש. בהקשר זה יש לבחון את היקפה של ההגבלה מבחינת הזמן, המקום וסוג הפעילות." (ע"א 6601/96, איי. אי. אס. ואח' נ' משה סער ואח', פ"ד נד(3), 850). 28. לפיכך, משעסקינן בהגבלת חופש העיסוק ראשית יש לבחון האם קיים אינטרס לגיטימי בדמות סוד מסחרי, הכשרה מיוחדת, תמורה שניתנה בעבור ההגבלה או הפרה של חובת האמון ותום הלב. לאחר מכן, בהימצא אינטרס לגיטימי יש לבחון את היקף ההגבלה מבחינת הזמן, המקום והפעילות. 29. עתה לאחר שבחנו ההלכות בדבר הגבלת חופש העיסוק נפנה למקרה שלפנינו. יצוין כי עסקינן בחברת "נוסטרו" חברה ללא לקוחות. משאין למבקשת רשימת לקוחות, נשמט הבסיס לדון בתנאי זה. בנוסף, לא הועלתה כל טענה בסיכומי המבקשת באשר להכשרה מיוחדת שהושקעה במשיב לפיכך מתייתר הדיון בשאלה זו. סוד מסחרי: 30. המבקשת טענה כי המשיב גזל סודותיה המסחריים בהם עושה היא שימוש במסגרת המסחר בבורסה. מנגד, המשיב טען כי לא הוכח קיומו של סוד מסחרי כלשהו. 31. חוק עוולות מסחריות, התשנ"ט- 1999 (להלן: "החוק") מגדיר את המונח סוד מסחרי כ"מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו". לעניין זה נקבע בהלכת צ'ק פוינט כדלקמן: מכאן, עסקינן ב"סוד מסחרי", כאשר מדובר במידע המצוי בידי המעסיק בלבד, אינו נחלת הכלל ואינו ניתן לגילוי בנקל. בדרך כלל מדובר במידע המצוי בידי חלק קטן מעובדי המעסיק, כגון: בידי ההנהלה הבכירה או בידי מנהלי מחלקת השיווק..."סוד מסחרי " אינו מילת קסם. על מעסיק הטוען לקיומו של "סוד מסחרי" להוכיח את קיומו. היינו, עליו לתאר ולפרט מהו הסוד. אין להסתפק בתיאור כללי או בטענה כללית על קיומו של "סוד", כפי שארע במקרה דנן אלא יש להצביע לדוגמא, על תוכנה, פורמולה, נוסחה מסוימת, רשימת לקוחות מסוימת, תהליך מסוים וכו'...על המעסיק הקודם להוכיח, כי מדובר ב"סוד" וכי הוא נקט באמצעים סבירים במטרה להבטיח את שמירת הסוד המסחרי, כגון: חשיפתו בפני עובדים הזקוקים לו לצורך עבודתם ואי - חשיפתו לעובדים אחרים או שמירת החומר במקום מוגן". (ע"ע 164/99, דן פרומר וצ'ק פוינט נ' רדגארד בע"מ, ניתן ביום 4.6.1999). 32. לפיכך, נבחן האם המבקשת הבהירה מהו ה"סוד המסחרי" עליו מבקשת היא להגן והאם ננקטו אמצעים סבירים לשמירתו. כבר עתה נציין כי לאחר שבחנו את חומר הראיות אשר הוצג בפניינו, לא מצאנו כל תיאור או פירוט של הסוד מסחרי עליו מבוקש להגן. בתצהיר עד המבקשת מר מור נטען כי "כל זכויות היוצרים על הטכנולוגיה והכלים שפיתחו החברות שבבעלותי נמצאות בבעלותי או בבעלות החברות האלה שבשליטתי. אציין, שעצם קיומה של הטכנולוגיה שבידי, או כל כוונה אסטרטגית לפתח טכנולוגיה כזו מהווה סוד מקצועי בעל משמעות רבה. בפיתוחים אלה השקעתי עד היום וכן השקיעו החברות שבשליטתי עד היום מיליוני שקלים. אציין כבר עתה, ששלומי אזולאי מכיר מתוקף עבודתו בשירות החברה את דרכי פעולתה, הטכנולוגיות בהו היא וחברת "פיוטשרטק אינטראקטיב" מפתחות ומשתמשות או נמצאות בפיתוח או שבכוונתי לפתח, והאסטרטגיה בה אני והחברות שבשליטתי נוקטות במסחר בשוק ההון." (סעיפים 3-4 לתצהיר מר מור). 33. מדברים אלה עולה כי מר מור הקים חברות אשר פיתחו טכנולוגיות לסיוע במסחר בשוק ההון. לטענתו עצם קיום הטכנולוגיות או כוונה לפתחם מהווה סוד מקצועי. אולם, אין בידינו לקבל טענה זו. אמירה בדבר קיומן של טכנולוגיות קיימות ועתידיות הינה אמירה כללית וכוללנית אשר נטענה בעלמא - בהעדר הפנייה לטכנולוגיה או נוסחה מסוימת הרלבנטית למסחר בשוק ההון וללא כל ראיה ולו לכאורה לקיום הטכנולוגיה הנטענית. 34. בסיכומיה ניסתה המבקשת להתמודד עם העדר תיאור הסוד מסחרי בטענה כי "לא יכולה היתה המבקשת להציג את התורה שפיתחה ושעל פיה היא מנהלת את עסקיה. זאת מכיוון שמחד, כדי להציג תורה זו עליה לכתוב על כך ספר שלם ומאידך, חשיפתה של תורה זו שפותחה על ידה במשך שנים ובהוצאות כספיות גבוהות, תאיין את ערכה ותשמוט את הקרקע מתחת לעסקה של המבקשת." (עמ' 4, סעיף 9 לסיכומי המבקשת). 35. לא מצאנו ממש בטענה זו בפרט, שעה שהמבקשת לא נדרשה לחשוף את הסוד המסחרי על פרטיו, אולם נדרשה להציג בפני בית הדין מהי אותה נוסחה או טכנולוגיה, עליה מבקשת היא להגן. בנוסף, נציין כי ניתן היה להגיש השיטה או הסוד הנטען במעטפה סגורה לעיני בית הדין, דבר אשר כאמור לא נעשה. 36. כמו כן, לא הוכח על ידי המבקשת כי ננקטו אמצעים סבירים כדי לשמור על הסוד המסחרי. מעדותו של מר מור עולה כי העבודה מתחלקת בין שני צוותים כך ש"צוות מחקר ופיתוח עוזר לצוות הסוחרים" (עמ' 3 ש' 17 לפרוטוקול) כאשר קיימת חלוקה גם ברמת החשיבות בין הצוותים כך ש"מי שנימצא בדרג הגבוה מבחינת אימון וחוזה יושב מולם ומנסה לפתח כלים נוספים בחדר של המפתחים ולא של הסוחרים כדי שלא כולם ידעו". (עמ' 3 ש' 17- 19 לפרוטוקול) קרי, צוות המפתחים הינו הצוות הבכיר יותר ביחס לצוות הסוחרים, בו עבד המשיב. 37. כאמור, סוד מסחרי הינו סוד אשר לא בנקל יתגלה וטיבו ידוע רק לחלק קטן מהעובדים. במקרה שלפנינו נראה כי הסוד היה ידוע למבקש, אשר עבד כסוחר רגיל בחברה. כשנשאל מר מור כיצד סוחר רגיל נחשף לידע המצוי בתוכנות של המפתחים השיב כי "יש שיחות שלא נמצאות בדרג הגבוה שניתן להסיק מהן מסקנות בתור סוחר. מסקנות של כל מיני פיתוחים טכנולוגיים, ששיכים לגביו איך הגענו לתורה הזו. לגבי דברים עתידיים שיעזרו לנו." (עמ' 4 ש' 15-17). 38. ככל שלטענת המבקשת די במספר שיחות כדי לחשוף מהו אותו סוד מסחרי בכך נסתרת טענתה על פיה "כדי להציג תורה זו עליה לכתוב על כך ספר שלם" ובודאי שלא ניתן לגרוס כי ננקטו אמצעים סבירים כדי לשמור על אותה תורה. 39. מהאמור לעיל עולה כי לגבי המשיב "הידע הגלום בסוד המסחרי הגיע אליו במהלך עבודתו אצל בעליו של הסוד המסחרי וידע זה הפך לחלק מכישוריו המקצועיים הכלליים" ומכאן שהוא נימצא בגדרי הסייג לאחריות בגין גזל סוד מסחרי הקבוע בחוק. 40. מסקנת הדברים היא כי לא הוכח קיומו של סוד מסחרי, המהווה אינטרס לגיטימי להגבלת חופש העיסוק של המשיב. תמורה מיוחדת: 41. המבקשת טענה כי ניתנה למשיב תמורה מיוחדת, תנאי שכר גבוהים כנגד הגבלת חופש העיסוק. המשיב הכחיש טענה זו. 42. נציין כי הטענה בדבר קבלת תמורה גבוהה כנגד הגבלת חופש העיסוק הועלתה לראשונה בסיכומי המבקשת ואין לקבלה מטעם זה בלבד. מעבר לכך ולגופם של דברים יש לדחות הטענה, שעה ששכר המשיב ניתן כגמול בגין עבודתו ביחס לשיעור הרווחים אשר הפיק וללא כל קשר למתן התחייבות שלא להתחרות במבקשת. חובת תום הלב והנאמנות: 43. המבקשת טענה להפרת חובת תום הלב על ידי המשיב אשר במשך זמן רב תכנן וביצע פעולות לשם התחרות בה. מנגד, המשיב טען כי הוא פעל בתום לב מלא, היה עובד מסור ונאמן לאורך כל תקופת העסקתו. 44. אין חולק כי המשיב הקים חברה המתחרה במבקשת, אולם אין בכך בלבד כדי להצביע על הפרת חובת תום הלב והנאמנות של המשיב. 45. חובות האמון של בעלי תפקידים ניהוליים בכירים רחבות יותר בהשוואה לעובדים אחרים, זוטרים יותר (ע"א 1142/92, ורגוס בע"מ ואח' נ' כרמקס בע"מ ואח', פ"ד נ"א(3), 421). כך, קיימת חובה רחבה יותר על מנהל בחברה מאשר החובה המוטלת על עובד זוטר בה. במקרה שלפנינו המשיב לא שימש כמנהל בחברה, ואף לא נמנה על "המפתחים" אשר נחשבו על פי כגרסת מר מור, לבכירים יותר מהסוחרים, ומכאן שחובת האמון אשר הוטלה עליו הייתה פחותה יותר. 46. בנוסף, משקבענו כי לא הוכח קיומו של סוד מסחרי, אין לראות במשיב כמי שגזל סוד מסחרי כלשהי מהחברה. למעשה, כל שביקש המשיב לעשות הוא לצאת לדרך עצמאית ולעבוד למחייתו תוך שימוש בכישוריו והידע אשר צבר בכוחות עצמו במהלך עבודתו. 47. לא נסתרה מעינינו עובדה כי המשיב ביצע מהלכים בדרכו ליציאה לעצמאות עוד בהיותו בחברה. המשיב עצמו העיד לעניין החודש האחרון לעבודתו כי "במשך החודש הזה, אני בדקתי האם זה משתלם לי והאם אני יכול לעשות צעד כזה. צריך תקציב, אי אפשר לעשות צעד כזה סתם. במשך שבועיים שלוש, נפגשתי עם מספר בנקים." (עמ' 12 ש' 3-6 לפרוטוקול). אולם צעדי המשיב לקראת יציאה לעצמאות החלו סמוך לסיום תקופת עבודתו, עת הבין כי מקור פרנסתו הולך ופוחת נוכח קבלת עובד חדש לעבודה. בפועל החל בתפעול החברה אשר הוקמה על ידו כחודש וחצי לאחר סיום עבודתו. העובדה כי עובד בוחר לעזוב מקום עבודתו ובודק פרטים לצורך הקמת עסק עצמאי מבלי לחתור תחת קיום החברה, מבלי לגזול לקוחותיה או סודותיה המסחריים, אלא לאחר שיקול מקצועי, כלכלי גרידא, אשר יסודו ברצון להתפתח ולצאת לדרך עצמאית אינו מהווה נימוק להגבלת חופש העיסוק ואין לראות בפעולות המשיב בנסיבות מקרה זה, כפעולות אשר נעשו בחוסר תום לב. סוף דבר: 48. משלא מצאנו כי קיים אינטרס לגיטימי הראוי להגנה במקרה שלפנינו, עסקינן בהתחייבות "עירומה" אשר אין לאכפה. כתוצאה מכך, מתייתר הדיון בסבירות ומידתיות ההגבלה. הבקשה נדחית. המבקשת תשלם למשיב שכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪, בצירוף מע"מ כדין. ככל שלא ישולם סכום זה תוך 30 יום מהמועד בו יומצא פסק הדין, ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.עובד לשעבר