להלן שני פסקי דין בסוגיית שיקולים להימנעות מהרשעה: הראשון הינו ר"ע 432/85 רומנו נ. מ"י תק-על 85 (3) 737, בו הזכיר כב' הנשיא מ. שמגר את הנתונים העיקריים שנקבעו על ידי המחוקק שעל בית המשפט להביאם בחשבון כאשר נשקלת הימנעות מהרשעה, שהם אופיו של הנאשם, עברו, גילו, תנאי ביתו, בריאותו הגופנית ומצבו השכלי, טיב העבירה שעבר וכל נסיבה מקילה אחרת [סעיף 1 לפקודת המבחן (נוסח חדש) התשכ"ט - 1969]. לדעת השופט שמגר, "רק בנסיבות יוצאות דופן, בהן אין יחס סביר בין הנזק הצפוי מן ההרשעה בדין לבין חומרתה של העבירה, נוקט בית המשפט בחלופה של הטלת מבחן ללא הרשעה." באותו מקרה, עבר הנאשם "שורה של מעשי גניבה וזיוף". בהתחשב בכך, הגיע בית המשפט למסקנה שלא היה מקום להתערב בהחלטת בית משפט קמא להרשיע את הנאשם בדין. השני הינו ע"פ 2513,3467/96 מ"י נ. שמש פ"ד נ (3) 682, שם נקבע כי הסתפקות בהעמדת נאשם במבחן בלי להרשיעו בדין, יפה למקרים מיוחדים ויוצאי דופן. באותו מקרה, קיבל בית המשפט את ערעור המדינה על החלטה של בית המשפט המחוזי שלא להרשיע נאשם שהודה בביצוע עבירות של סחר בסמים מסוכנים והחזקת סמים. לפי דעת הרוב, העיסוק של הנאשם במשך כחודשיים במתן שירותים לסוחרי סמים אינו נחשב "כישלון חד פעמי". שופטי הרוב גם לא שוכנעו להסתפק במבחן ללא הרשעה נוכח העובדה שבמהלך המשפט, גויס הנאשם לצה"ל. הם גם לא קיבלו את הנימוק שהרשעה עלולה לפגוע בסיכוייו, לסגור בפניו דלתות ולמנוע ממנו אפשרויות של תעסוקה והתקדמות בעתיד. דעת המיעוט היתה לדחות את הערעור בהתחשב בנסיבותיו של הנאשם. כמו כן ראו ת.פ (שלום י-ם) 4017/99, שבו קבעה כב' סגנית הנשיא ש. דותן כי "…חשש כללי שמא יפגעו אפשרויות תעסוקתו בעתיד אין בהם, כשלעצמם, לבסס החלטה שלא להרשיע את הנאשם."משפט פליליהרשעההימנעות מהרשעה