קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שיתוק עצב הפנים כתאונת עבודה: 1. זוהי תביעה להכרה באירוע מיום 24.1.08 כתאונה בעבודה מכח הוראות פרק ה' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן - החוק). 2. העובדות נקבעו בהסכמה ופורטו בהחלטה מיום 24.5.10 כדלקמן: א.        התובע עובד בחברת דן כ-12 שנה. במועד הרלוונטי לתביעתו שימש התובע כנהג אוטובוס בקו 149 מכפר סבא לתל אביב. ב.         לטענת התובע, ביום 24.1.08 בשעה 10:05, קיבל התובע הודעה מסדרן העבודה, לפיה האוטובוס שאמור היה לצאת לפניו נתקע ולא יצא למסלולו כלל ולפיכך, התבקש התובע לצאת עם האוטובוס על מנת לאסוף את הנוסעים הממתינים בתחנות השונות. ג.         לאור העבודה שעוד משעה 09:20 לא עבר אוטובוס בתחנות האיסוף, נוסעים רבים מאוד המתינו בתחנות האוטובוס השונות שעה שהתובע הגיע עם האוטובוס לאיסופם. ד.         כתוצאה מהאיחור כאמור לטענת התובע, מספר גדול של נוסעים צעק קילל וגידף את התובע. ה.         בכל תחנה בה עצר התובע באותו בוקר, חזרו לטענתו על עצמן אותן תלונות צעקות וקללות. ו.         לטענת התובע החל לחוש רע מאוד, תחושה אשר התבטאה בלחצים בחזה וכאבי ראש חזקים. ז.         התובע המשיך בנסיעתו עד לתחנה הסופית אליה הגיע בשעה 11:30. ח.         בסיום הנסיעה חש התובע לדבריו רע מאוד והלך לקצה האוטובוס כדי לנסות לנוח במושב האחורי אך הרגיש שכאבי הראש מתגברים ושהלחץ בראש ובחזה לא חולף אלא רק מחריף. ט.         בשעה 12:00 הלך התובע לאכול ארוחת צהריים במועדון של קו 149. במועד חש התובע כי אין ביכולתו ללעוס וכמו כן כאשר ניסה לשתות נשפכו מים מזווית פיו. כן הרגיש התובע שכל פיו רדום. י.        בהמשך לטענתו הרגיש התובע כי כל החלק הימני של פניו הולך ונרדם וכי אין לו שליטה עליו. כן חש התובע כאבים חדים וחזקים בצידו האחורי של הראש והרגיש כי אינו מצליח לסגור את עינו הימנית. יא.        התובע ניגש לסדרן העבודה מר אבי בן ניסן שהבחין שהוא חיוור מאוד ושפניו נראים מוזר. לאור מצבו ביקש התובע מממר בן ניסן להתפנות לבית החולים. יב.        כאשר הגיע התובע לחניון האוטובוס פגש חבר לעבודה מר יהודה סאלב אשר אף הוא ציין בפניו כי פניו מעוותים. יג.        בבית החולים אובחן התובע כמי שלוקה ב-NON ISOLATED FACIAL NERRVE PARESIS , מלווה בהפרעות תחושה בפלג גוף ימנית ורגישות עזה לאור וצמצום שדה הראייה מימין.  התובע קיבל תעודת אי כושר מיום 31.1.08 ועד ליום 30.4.08. 3. באותה החלטה מונה פרופ' עודד אברמסקי כמומחה יועץ רפואי והופנו אליו השאלות הבאות: "א. מהן הפגימות הרפואיות מהן סובל התובע? ב.         האם קיים קשר סיבתי בין הפגימות הרפואיות לבין תנאי עבודתו של התובע המפורטים בסעיף 3 לעיל? ג.         האם ניתן לומר שהאירוע מיום 24.1.08 החיש את בוא הפגימות הרפואיות ושאלמלא האירועים הנ"ל, יתכן שבואן של הפגימות הרפואיות היה נדחה למועד מאוחר כלשהו או לא היה באות בכלל? ד.         אם קיים קשר סיבתי כאמור, האם ניתן לומר שהשפעת האירועים בעבודה על בואן של הפגימות הרפואיות במועד שבאו, היתה פחותה בהרבה מהשפעת מצבו הרפואי של התובע או מהשפעת גורמים אחרים". ביום 20.7.10 השיב המומחה לשאלות בית הדין כדלקמן: " א. התובע סבל משיתוק של עצב הפנים בשמאל: "LT.BELL'S PALSY" רופא בחדר מיון רופא משפחה ורופאה נוירואופתלמולוגית מצאו כולם שיתוק BELL'S של עצם הפנים משמאל (הפרעה בהרמת שריר המצח, הפרעה בסגירת העין, סטיית הפה, השטחת קפל נזו לביאלי). בגלל סימפטומים נוספים נרשמה גם אבחנה של "NON ICULATED FACIAL NERVE PALSY", אבל אבחנה זו אין לה הוכחה והיא נשענה על תלונות וממצאים ישנים בעת שהיה במצב חרדה. התלונן על לחץ בחזה, שינוי תחושה ביד, בעין שמאל היה חשד לסקוטומה אבל נמצאה ראייה טובולרית ושינוי בתגובת אישון. ממצאים אלו בעין יש לייחס להפרעה בעין שמאל שכבר תוארה על ידי רופא קופ"ח 9 שנים קודם לכן ב-6.8.01 נראה שבדיקת C.T.ראש וארובות ובדיקות MRI לאחר הופעת ה- BELL'S היו תקינות. בדיקות ההדמייה נשלחו כדי לשלול מצב וסקולרי או מצב דמיילינטיבי במערכת העצבים המרכזית. BELL'S הינה כאמור מחלה בעצב היקפי ולא מרכזי. ב. BELL'S הינה מחלה דלקתית אימונולוגית (אולי על רקע ויראלי) של עצב הפנים בשביעי. הדלקת בעצב גורמת לשיתוק בשרירי פנים באותו צד המעוצבבים על ידי העצב. אין ולאתואר שום קשר בין BELL'S דלקתי אימונולוגי לבין מצבים בתנאי עבודה שהיו בעת הופעת המחלה. ג. לא ניתן לומר שהאירועים החישו את הופעת ה- BELL'Sמכיון שאין שום קשר בין הופעת BELL'S לבין האירועים בעבודה". ביום 5.10.10 התבקש המומחה, וזאת לפי בקשת שהוגשה על ידי ב"כ התובע, לשקול האם יש מקום לשנות את חוות דעתו מיום 5.7.10 וזאת על סמך מסמכים נוספים שצורפו אליה להחלטה מאותו יום. ביום 1.11.10 השיב המומחה להחלטה כדלקמן: "הפגימה הרפואית ממנה סבל התובע הינה שיתוק BELL'S של עצם הפנים משמאל. זו למעשה גם האבחנה של הרופאים במסמכים שהועברו לי עתה. באף אחד מהמסמכים לא מייחסים את השיתוק לאירוע בעבודה. לדעת ד"ר דבי לא ה- BELL'S שהוא הביטוי המרכזי של הפגימה הרפואית, אלא הפרעות תחושה, סחרחורת, כאב ראש וקושי במיקום ראייה "מקורם בתגובה נפשית כתוצאה מאירוע שעבר במקום עבודתו". מצב של מתח עם כאב ראש ואולי סחרחורת יכולים להיות חלק מתגובה נפשית באירוע חריג. אולם במקרה זה אלו היו סימפטומים זניחים בהשוואה לבעיה העיקרית שהיא שיתוק BELL'S שלא נגרם בגלל האירוע. ואגב עצם הופעת שיתוק BELL'S יכולה גם לגרום לתגובה נפשית בגלל עיקום הפנים שהוא מבין מאוד מבחינה אסטתית ומפריע מבחינת דיבור ואכילה. יתרה מזאת, הפרעות הראייה הינן קודמות והן על רקע DRUZEN. כמו כן שיתוק עצב הפנים יכול להתלוות לפגיעה בסיבים תחושתיים מאחורי האוזן שגורמת לכאב אוקציקפיטלי. לסיכום: המסמכים שהועברו אלי אין בהם כדי לשנות את חוות דעתי; אם כבר אזי יש בהם כדי לחזק את חוות דעתי". 4. כעולה מחוות דעתו של המומחה, אין שום קשר בין מחלתו של התובע לבין המצבים ותנאי העבודה כפי שהיו בעת הופעת המחלה ולא ניתן לומר שהאירועים החישו את הופעת המחלה הואיל ואין שום קשר בין הופעת המחלה לבין האירועים בעבודה. לא מצאנו עילה שלא לקבל את חוות דעתו המפורטת והמנומקת של המומחה ועל כן, אין מנוס מדחייתה של התביעה. 5. התביעה נדחית. אין צו להוצאות. הכרה בתאונת עבודהעצביםשיתוקתאונת עבודה