קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונה בחדר מדרגות: זוהי תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע כתוצאה מנפילה בחדר המדרגות של הבית המשותף בו הוא מתגורר. רקע עובדתי: התובע, יליד 1959, מתגורר ברח' האמוראים 11, רמת אביב. בתאריך 02.08.1996 יצא התובע מפתח דירתו, ובעודו דורך של המדרגה הראשונה בחדר המדרגות, החליק, נפל ונחבל (ר' ס' 2 לת/ 7). לטענת התובע, זמן קצר לפני האירוע נסתיימה שטיפת חדר המדרגות. הנתבעת מס' 1 הייתה בזמנים הרלוואנטיים לתביעה האחראית על התחזוקה השוטפת של חדר המדרגות בבית המשותף. הנתבעת מס' 2 היא חברת ביטוח, אשר ביטחה את הנתבעת מס' 1 בכל הזמנים הרלוואנטיים בפוליסה מס' 96-93-48-08667-0 (נספח א' לכתב התביעה). לטענת התובע, קיים קשר בין החלקתו לבין שטיפת המדרגות. לטענת בא כוחו בסיכומיו, היה על נציגות הבית המשותף "לדאוג לכך שיראו אמצעים בטיחותיים שימנעו החלקה" (עמ' 11 לפרוטוקול). הנתבעות, לעומת זאת, מכחישות את העובדה כי עובר לנפילתו של התובע נשטפו המדרגות; כמו-כן, לטענתן, לא היה ביכולתה של נציגות הבית המשותף למנוע תאונה מסוג זה (עמ' 13 לפרוטוקול). שאלת האחריות: ההלכה הפסוקה קבעה 3 מבחנים לבדיקת האחריות האזרחית בעוולת הרשלנות (ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה האזורית בית שמש ואח', פד"י לז (1) 113) כפי שיפורט להלן: האם המזיק חב חובת זהירות כלפי הניזוק (מושגית וקונקרטית). האם המזיק הפר חובה זו. האם קיים קשר סיבתי בין ההפרה לקרות הנזק. חובת זהירות מושגית: חובת הזהירות המושגית נקבעת על פי מבחן הצפיות במשקפי ה"אדם הסביר". בחינה זו אינה מתייחסת לנסיבות הספציפיות של כל מקרה ומקרה אלא בודקת קטגוריות שלמות של מזיקים, ניזוקים ופעולות שונות. סבורני כי אין מקום להרחיב בנושא חובת הזהירות המושגית, מאחר ולהשקפתי היסוד המרכזי שאמור להכריע בגורל התביעה הוא יסוד חובת הזהירות הקונקרטית. חובת זהירות קונקרטית: חובת הזהירות הקונקרטית נמדדת עפ"י מבחן הצפיות. כלומר, השאלה שנשאלת היא האם בין המזיק המסוים, לבין הניזוק המסוים, בנסיבותיו המיוחדות של המקרה בו עסקינן, קיימת חובת זהירות קונקרטית בגין הנזק המסוים שארע לתובע. כאן, מתחשב בית המשפט בעובדותיו המיוחדות של המקרה. נסיבות התרחשות התאונה: מטעם התובע העיד עו"ד אבנר פינק, אשר בתקופה הרלוואנטית התגורר באותו בניין. לטענתו, ביום התאונה עת יצא מפתח ביתו החליק ונפל עקב הרטיבות במדרגות. לאחר שקם, המשיך העד לרדת, ובפתח הכניסה לבית פגש, לטענתו, את התובע, "נאנק ומתפתל מכאבים" - ס' 3 לת/ 8. לשאלתו של מר פינק, מה קרה, השיב התובע כי הוא החליק על מדרגות הבית, נפל ונחבל (ס' 4 לת/ 8). גרסתו העובדתית של מר פינק עומדת בסתירה לעדותו של התובע בנקודות מהותיות. כך, בעמ' 5 לפרוטוקול, שורות 5-7 מעיד התובע: "ש.: אני מבין מכמה מסמכים שאתה קיבלת מכה, חשבת שזה כלום והמשכת עם הבן לגן. ת.: נכון." דברים אלה אינם מתיישבים עם עדותו של מר פינק, אשר על פי תצהירו, פגש את התובע נאנק ומתפתל מכאבים. בנוסף לכך, עדויות התובע ומר אבנר פינק אינן תואמות לעניין שעת התרחשות התאונה. כך, בעמ' 8 לפרוטוקול מעיד מר פינק: "ש.: ... באיזה שעה זה היה? ת.: למיטב זכרוני בסביבות השעה 11 או 11.30. לא זוכר שעה מדויקת, לפני הצהריים." (ההדגשה שלי - ש.ד.) התובע, לעומת זאת, העיד כי התאונה התרחשה עת לקח את בנו לגן. ר' עמ' 2 לפרוטוקול, שורות 25-26: "ש.: כתוב שזה היה כשלקחת את הבן שלך לגן. ת.: כן." ברור על פניו, כי השעה 11.00 - 11.30 אינה השעה בה לוקחים ילדים לגן. זאת ועוד: עדותו של התובע בבית המשפט אינה תואמת את גרסתו העובדתית כפי שנמסרה לחוקר מטעם הנתבעות. כך, בטופס גביית כתב עדות (נ/ 2) משיב התובע לשאלת החוקר, האם היה משהו ברצפה: "לא יודע, לא חושב שהיה לכלוך או מים." בעדותו בבית המשפט, לעומת זאת, העיד התובע כי הרצפה הייתה רטובה, אך במהלך החקירה התברר כי אין הוא זוכר כי הייתה רטיבות, אלא זוהי מסקנתו מכך שנפל. ר' עמ' 3-4 לפרוטוקול: "ש.: שואל אותך החוקר 'האם היה משהו ברצפה'. ענית 'לא יודע, לא חושב שהיה לכלוך או מים'. ת.: אני זוכר שהיה רטוב. אני לא יודע אם הוא סיים או לא סיים את העבודה. היה רטוב והחלקתי כי סתם לא הייתי מחליק. ש.: רטוב זה מסקנה מזה שהחלקת? ת.: אני חושב." ויודגש, החוקר ביקר אצל התובע כעבור מספר חודשים לאחר התאונה (ר' עמ' 5 לפרוטוקול, שורות 15-16), דהיינו, לאחר פנייתו של התובע לחברת הביטוח. יש לציין, כי תאריך גביית העדות כפי שצוין על נ/ 2 אינו ברור, אך מעדותו של התובע ניתן להבין, כי רק לאחר שהתגבשו נזקיו והוא פנה לחברת הביטוח, זו הפנתה אליו את החוקר. דוגמא נוספת לאי ההתאמות בין עדויות התובע: בנ/ 2 מעיד התובע, כי בעת שירד, החזיק בידו כוס קפה, ותוך כדי נפילה הקפה נשפך. בעדותו בבית המשפט שינה את גרסתו ואמר (בעמ' 3 לפרוטוקול, שורות 9-15): "ש.: החזקת כוס קפה ביד כשירדת? ת.: לא. לפי מה שנזכרתי, הבאתי לו קפה לפני כן, 10 דקות או רבע שעה לפני כן. הבאתי קפה למנקה המדרגות. מה שזכור לי, שהחלקתי, כנראה הוא שם את הקפה במדרגות, במדרגה הראשונה נגיד, כשהחלקתי כנראה שתוך כדי החלקה נתתי מכה לקפה עם היד, עם הרגל, עם הבטן, ואז זה נשפך כי אני זוכר שנשפך קפה על דלת השכנה. כנראה שזה היה במדרגה הראשונה או השניה, כי תוך כדי החלקה נתתי מכה בקפה." סבורני, כי יש לקבל את גרסתו העובדתית הראשונה של התובע, כפי שנמסרה עוד בשנת 1996 לחוקר מטעם הנתבעות. על פי גרסה זו, לא היו על הרצפה לכלוך או מים. גם עד התביעה מס' 2 העיד (בעמ' 8 לפרוטוקול, שורה 19), כי לא ראה מדרגות רטובות עת יצא מפתח הבית. ר' גם את עדותו בעמ' 9 לפרוטוקול, שורות 17-18: "ש.: איפה שהחלקת לא ראית שרטוב. ת.: לא ראיתי שרטוב." ובעמ' 10 לפרוטוקול, שורות 7-8: "ש.: רצפה רטובה לא ראית. כוס קפה לא ראית. את ההחלקה שלו גם לא ראית. ת.: לא ראיתי. אני לא זוכר את צבע בגדיו." אם כך, סבורני כי יש לדחות את גרסתו של התובע לפיה הסיבה לנפילתו הייתה החלקה על מדרגות רטובות. ככל הנראה, התובע נקט בגרסה זו רק לאחר ששקל את נסיבות התאונה וסבר כי גרסה זו תזכה אותו בפיצויים. האם חבה נציגות הבית המשותף חובת זהירות קונקרטית כלפי דייר שנפל בחדר המדרגות של הבית? יפים לעניינינו דברי כב' הנשיא ברק בע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש ואח', פ"ד לז (1) 113, בעמ' 120-121: "אכן, מי שהולך בדרך או יורד במדרגות עשוי לעתים למעוד ולהחליק. 'נפילה או התחלקות היא תופעה רגילה בחיים' (השופטת מ' בן-פורת בת"א (י-ם)277/59 , בעמ' 108 ) אלה הם סיכונים סבירים, אשר יש להכיר בהם ולחיות עמם בחיי היום-יום. (ההדגשה שלי - ש.ד.) ההולך לבית-מרחץ אינו יכול להתלונן על שהרצפה חלקה (ע"א 683/77 הנ"ל), והמתנדנד בנדנדה אינו יכול להתלונן על נזק, הנובע מסיכונים, שהם טבעיים לאותה נדנדה (ראה: PURKIS V.WALTHAMSTOW BOROUGH (COUNCIL (1934 ) המשחק עם כלב עשוי להישרט . LEE ANDANOTHER V ) (WALKERS (A FIRM) AND ANOTHER (1940 והרוכב על סוס עשוי ליפול ממנו. אין הדין מטיל חובת זהירות קונקרטית בגין סיכונים סבירים. (ההדגשה שלי - ש.ד.) חובת הזהירות הקונקרטית אינה קיימת למניעתו של כל סיכון וסיכון. הדין מבחין בין סיכון סביר לבין סיכון בלתי סביר. רק בגין סיכון בלתי סביר מוטלת חובת זהירות קונקרטית. ומהו סיכון בלתי סביר? הסיכון הבלתי סביר, שבגינו מוטלת חובת זהירות קונקרטית, הוא אותו סיכון, אשר החברה רואה אותו במידת חומרה יתירה, באופן שהיא דורשת כי יינקטו אמצעי זהירות סבירים כדי למנעו." וכן פסק דינו של כב' השופט ברנזון בע"א 250/64 לוגסי נ' חברת שק"ם בע"מ, פ"ד יט (1) 30, בעמ' 32: "אפשרות של החלקה או נפילה סתם בעבודה ללא סיבה נראית לעין קיימת תמיד, והמעביד אינו נושא באחריות להחלקה או לנפילה כזו. הוא אינו מבטח את העובד כנגד כל סיכון בעבודה וכנגד כל תאונה העלולה לקרות." קל וחומר, נציגות הבית המשותף אינה מבטחת את הדיירים כנגד כל סיכון. סיכון הנפילה או ההחלקה במקרה דנן היה סיכון סביר. הוכח, כי על המדרגות לא היו מים או לכלוך, ואף אם נשטפו זמן קצר לפני נפילתו של התובע, הרי שלא הייתה על הנתבעת חובה למנוע נפילתו של התובע בכל מחיר, ולא היו בידיה אמצעים סבירים לעשות כן. מובן מאליו, כי אין מנוס מלשטוף את חדרי המדרגות, וחובה הייתה על הנתבעת לעשות כן. לא ניתן לחייב את הנתבעת להודיע לכל אחד ואחד מדיירי הבניין כי זה עתה שוטפים את המדרגות ולהזהירם מפני החלקה. במאמר מוסגר אציין, כי על פי גרסתו האחרונה של התובע, כ- 10 דקות לפני התאונה הוא יצא מהדירה על מנת להביא כוס קפה למנקה, כך שגם לגרסתו ידע היטב על שטיפת המדרגות, והיה עליו לנקוט באמצעי זהירות סבירים. לאור האמור לעיל הגעתי למסקנה כי לא חלה חובת זהירות קונקרטית בעניינינו, ועל כן דין התביעה להידחות. התובע ישלם לנתבעות הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ש"ח + מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק הדין ועד לתשלום בפועל.מדרגות