קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונה ביציאה מחניית הבית: 1. התובע, בעל רכב טויוטה, הגיש תביעה נגד הנתבע, בעל רכב מאזדה, ומבטחתו, הנתבעת, לפיצוי בגין נזק שגרם הנתבע לרכבו בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 29.9.10 סמוך לביתו של התובע בחצור הגלילית. 2. על פי הנטען בכתב התביעה, באותו יום בשעה 10.20 לערך, יצא התובע עם רכבו מחניית ביתו, ועצר. לפתע, חש התובע חבטה בחלק האחורי של רכבו, שנגרמה מרכב הנתבע , עת ביצע פניה ימינה, מבלי שעצר בתמרור "עצור". כתוצאה מהתאונה, שארעה באשמו של הנתבע, נאלץ התובע לשאת בנזקי תיקון רכבו ובעלות שמאי רכב. בנוסף לפיצוי בגין שני אלה, עתר התובע אף לפיצוי בגין הנזק הבלתי ממוני שנגרם לו. 3. לטענת הנתבעים, האשם לתאונה רובץ לפתחו של התובע. הנתבע, בכתב הגנתו, טען כי בטרם פנה ימינה הוא עצר עם רכבו בתמרור "עצור", והיה זה התובע אשר יצא עם רכבו הוא מחניית ביתו מבלי שהיה לו שדה ראייה שאיפשר להבחין ברכב הנתבע. באשר לגובה הנזק, טענו הנתבעים כי הינו מוגזם ובלתי מוכח. 4. מטעם התובע העיד הוא עצמו ואילו מטעם הנתבעים העידו הנתבע, נהג המאזדה, וחברתו, אשר היתה עימו ברכב במועד התרחשות התאונה. באשר לגובה הנזק, צרף התובע מסמכים רלוונטיים לכתב תביעתו. צילומי זירת הארוע ורכב התובע צורפו לכתב התביעה וצילומים נוספים הוגשו על ידי נציג הנתבעת מס' 2, עת חקר את התובע. 5. התובע, בעדותו, חזר על תוכנו של כתב התביעה, והדגיש כי הנתבע הגיע מכביש בו הנסיעה היא בירידה. לטענתו, הוא ידע כי הנתבע לא עצר, למרות תמרור "עצור", מאחר והוא, התובע, הביט באותה עת במראה שברכבו. בעת ההתנגשות פגע רכב הנתבע בחלק האחורי ימני של רכב התובע, ואילו ברכב הנתבע נפגע הפנס הימני הקידמי. לטענתו, מיד לאחר התאונה הביעו הנתבע וחברתו צערם והודו באשמתם. בחקירתו הנגדית עמד התובע על דעתו כי בעת יציאה עם רכבו מחניית ביתו הוא מסוגל להבחין, באמצעות המראה שברכבו, בכלי רכב שמאחוריו, על אף קיומה של חומת אבנים "לא גבוהה" סביב חניית ביתו. 6. הנתבע, בעדותו, חזר על הנטען בהגנתו, טען כי בטרם פנה ימינה הוא עצר בתמרור "עצור", הביט ימינה ושמאלה, ומשלא ראה כלי רכב בנסיעה, פנה עם רכבו לימין. הרכב בו נהג נפגע בכנף בצידו הימני. הוא הודה כי מיד לאחר התאונה הביע בפני התובע את צערו, אך עמד על גרסתו לפיה באותה עת הוא לא נטל על עצמו את האשם לקרות התאונה. ליבת חן, חברתו של הנתבע, שכאמור היתה עימו ברכב, העידה כי "הרכב של התובע לא יכול לצאת ישר כיוון שיש שם מדרכה והוא חזר טיפה הצידה ונכנס ברכב שלנו ופגע בנו בצד של הגלגל הימני". בחקירה הנגדית, במענה לשאלת התובע היא ציינה "אתה (התובע - א.ג.) יצאת בצורת ר' ". 7. שמעתי את העדויות, ובהן הגרסאות המנוגדות, עיינתי בתמונות שצורפו לכתב התביעה ובאלו שהוגשו בשעת הדיון, והגעתי למסקנה כי לא עלה בידי התובע להוכיח כי גרסתו הינה עדיפה על זו של הנתבע. דווקא תמונות זירת הארוע שצרף התובע לכתב תביעתו, בצירוף העובדה כי רכב התובע היה בנסיעה לאחור תומכות בטענה כי חומת האבנים המקיפה, בחלקה, את חניית ביתו של התובע, מנעה ממנו, עת יצא מחנייתו בנסיעה לאחור, ואף במידה ועמד, מלהבחין ברכב הנתבע ולדעת אם רכב זה עצר או לא עצר בתמרור "עצור", בטרם פנה ימינה. 8. נטל ההוכחה הרובץ על התובע במשפט האזרחי מחייבו להצביע ולשכנע בעדיפותה של גירסתו על פני זו של הנתבע, ולו במעט. כאמור, התובע לא הרים נטל זה, ולפיכך דין תביעתו להידחות. 9. בשולי פסק הדין אתייחס לנוכחותו בדיון של מר אילון מרקוס, נציג המבטחת של התובע, אשר בהגיע תורה של חקירתו הנגדית של הנתבע, ביקש להציג לו שאלות אחדות. בכך ביקש ליצור איזון בין התובע לנתבע, לאחר שנציג של הנתבעת מס' 2, מר יניב פריימן, הציג, בתורו, שאלות לתובע, במסגרת החקירה הנגדית. יצויין כי מר מרקוס לא הציג בבית המשפט יפוי כוח מטעם התובע, ועד לאותו רגע בו נעשתה פנייתו, לא העלה התובע כל בקשה ביחס אליו. דחיתי את בקשתו של נציג המבטחת של התובע, שאיננה צד בתיק, והסברתי את ההבדל בינו לבין נציג המבטחת של הנתבע, אשר ביקשה להצטרף לתיק כנתבעת ובקשתה נתקבלה. לנתבעת מס' 2 עומדת הזכות שבדין לחקור את התובע, זכות אשר אינה מוקנית לשאר הנוכחים בדיון באולם בית המשפט. בתום הדיון הגיש מר מרקוס לעיוני את פסק דינה מיום 29.8.07 של כבוד השופטת בר אשר צבן, שניתן בת"ק 2860/07 בבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים, בענין כהן ליאור נגד אבינועם גפן וישיר איי. די. איי. חברה לביטוח בע"מ, שם הופיע מר מרקוס כנציג מבטחת אשר היתה אחת הנתבעות, והתנגד לייצוג התובע על ידי אדם אחר, שתאר עצמו כמי ש"עובד עם חברת הביטוח" של התובע, אשר כלל לא היתה אחד התובעים. באותו פסק דין הובאה תוארה בהרחבה תופעת ה"לחשנים", המצטרפים לצדדים הניצים בבתי המשפט לתביעות קטנות, ונסקרו אף חוות הדעת של נציבת תלונות הציבור על שופטים בסוגייה זו. אינני שותף לדעתה של כבוד השופטת בר אשר צבן בפסק דינה, לפיה ספק אם יש הצדקה למנוע את תופעת ה"לחשנים", וכי "אולם בית המשפט פתוח לכל, וממילא שכל נסיון למנוע תופעה זו, עשוי להיתפס כקטנוני או מגוחך". דווקא במקרה שבפני, יש להעדיף את הדרך בה בחרה המבטחת של רכב הנתבע, אשר נתנה לנתבע גיבוי מלא, ביקשה להצטרף כנתבעת נוספת, משצורפה - נטלה על עצמה את הסיכון להיות מחוייבת בדין, הגישה ביחד עימו את כתב ההגנה, ושלחה לדיון בבית המשפט נציג, שאיננו עורך דין, אשר הגן על האינטרס של מבוטחה וייצג אותה בצורה מעוררת כבוד. 10. לאור המתואר לעיל, הנני דוחה את התביעה. התובע ישלם לכל אחד מהנתבעים סך 500 ₪ תוך 30 יום מהיום. חניה