קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונה ברמזור אדום: תובענה לפיצוי בגין נזקי רכוש לרכב בעת תאונה בצומת מרומזר כשכל צד טוען כי רעהו התעלם ממופע רמזור אדום. ביום 3.9.10 בשעה 1:45 , דהיינו לפנות בוקר, ארעה התנגשות בין מכונית התובע, מדגם סיאט איביזה טורבו ספורט למכונית הנתבע , מדגם יונדאי אקסנט בצומת בית עובד ולכלי הרכב אירוע נזקים ממשיים. לטענת התובע הוא נסע פנה שמאלה מול מופע רמזור ירוק אך נפגע מהנתבע שכאמור, לא ציית לרמזור אדום כשנסע ישר . התובע מציין שמכוניתו נפגעה בחזית ימין. התביעה הוגשה ב.11.3.11 צורפו לה בין היתר חוות דעת שמאי שנערכה ביום 28.12.10 ודו"ח בוחן מטעם התובע המתייחס לדוח בוחן משטרתי. הנתבע לא כפר בקרות התאונה אלא טען לאשם מצידו של התובע. לטענתו התובע התפרץ לצומת חרף מופע רמזור אדום במהירות מופרזת, בנוסף חלק על שומת הנזק וטען כי התובע נמנע מהקטנתו בין היתר כי דרש שכר טרחה בשיעור של 5000 ₪ לשמאי בעוד שהשכר המקובל נמוך בהרבה . לדבריו בדיקתו באיגוד השמאים מביאה לשכר מקובל של 420 ₪ בדיקה זאת לא צורפה אך הייתה הפניה לפסיקה ..   הראיות בדיון העידו התובע אביו והנתבע . בנוסף היו בפני מסמכים בכתב שצורפו לכתבי הטענות ובכללם גם בוחן וחוקר תאונות דרכים(של מר יצחק זריהן) פרטי מטעם התובע הובהר שהתיק המשטרתי נסגר מחוסר ראיות. בוחן התנועה לא זומן לעדות. לא ראיתי להתייחס לכל הנאמר בחוות דעת הבוחן אך אציין כי עולה מממנה שתכליתה להטיל ספק סביר בגרסה בדבר אשם התובע  : הבוחן סבר שנקודת המוצא להכרעה טמונה בשאלה למי להאמין. הוא פירט ממצאים שלפיהם בין היתר, הצומת הסתבר שמערכת רמזורים פעלה כשורה .(סעיף 3 עמוד 6) , לא אותר ממצא אובייקטיבי על תקלה במערכת הרמזורים כדוגמת ירוק דו צדדי וזאת לרקע בדיקת בוחן משטרתי שבוצעה כרבע שעה לאחר התאונה כלשון הבוחן מטעם התובע " אין עדות על כי לא הייתה תקלה". הצומת היה מואר,ושני כלי הרכב היו תקינים עמוד 10 סעיף 13 היה שדה ראיה פתוח (חלקי) בכך נסמך על חוות דעת שמאי. לפי תיאורו היה לשני הנהגים שדה ראיה  לתובע ועד עד מרחק של כ100 מטר, ואילו לנתבע כ150 מטר.(ראה בפרק על תשתית נותני הזירה בעת שביקר במקום עמודים 5 ו-6 ובפרק הממצאים בעמוד 9 ) הבוחן מטעם התובע מתח ביקורת על אופן הכנת דוח הבוחן המשטרתי בין היתר לרקע הטענה שחלפו 30 יום עד כתיבת הדוח ,ושהתרשל מלאסוף ממצאים מסוים ובין היתר ציין שהנהגים לא נשאלו לגבי הילוך ומהירות הנסיעה. לגרסתו כלי הרכב היו בנסיעה שוטפת ולא ניסו לבלום (עמוד ) . מחוות דעתו עולה כי נהג היונדאי העיד שניסה לבלום אולם לטענתו יש לשלול זאת, ממצאים , שלא פורטו מהזירה מצביעים על כך שרכב היונדאי לא בלם ולא ניסה לבלום זאת בניגוד לעדותו במשטרה . לא צוין כי נכח בזירה סמוך לתאונה ומסתבר שהממצאים הם העדר סימנים בלימה של יונדאי היו נוסעים ברכב. לדברי התובע, בניגוד לטענת הנתבע נסעו בכיוון נסיעת הנתבע שהיה ישר כלי רכב נוספים בעת שפנה שמאלה. לגרסתו, אין להאמין לנתבע כי רכב התובע התנגש בו, צריך היה לנקוט בזהירות בשים לב לתקנה 65 לתקנות התעבורה מעדות התובע אציין את הדברים הבאים: א. בשעת לילה כשנסע עם חברה דאז לצומת באמצע הפניה נסע לבדו כשאין רכב לפניו או רכב מאחוריו . ב. בו ברגע הגיח רכב הנתבע מימין והייתה תאונה כשכולם פונו לבית החולים. הגיע חוקר מטעם משטרה ג. עדותו נשמעה מהוססת ומגמתית מבחינות שונות. הרלבנטיות להתרחשות באירוע :1. בשאלה האם הבחין בנתבע בצומת עובר לתאונה . 2. בשאלה אם היו מכוניות נוספות לפני התאונה 3. בשאלה אם בוצעו במקום עבודות. ד. אציין שבעדותו עלה לראשונה שהבחין בנתבע משאמר:"אני אומר ראיתי אותו זאת הייתה שעה חשוכה. הייתי בטוח שהוא עומד לעצור כי או לא במהירות גבוהה בגלל שהיה רמזור אדום , והייתי בטוח שהוא עומד לעצור ואני המשכתי בנסיעה . וזאת לא הייתה הכוונה להיתקל בו חזיתית." (עמוד 3 לפרוטוקול לעיל) ה. הדברים מנוגדים, כאמור למה שנאמר בסעיף 5 עמוד 9 לממצאי הבוחן מטעמו. ו. חברתו לשעבר לא רצתה להשתתף בבירור הדברים בבית המשפט וגם לא בפני הבוחן . מעדות הנתבע אציין שחזר על גרסתו באופן רהוט ובין היתר הבהיר שלא היה כל רכב לפניו שנסע קדימה כי ראה שרמזור מתחלף . כשנסע הבחין בתובע לפני הכניסה לצומת כשחלף על פני הרמזור המשיך התובע בנסיעה ואז בלם אך לא הצליח שלא להתנגש בו לאחר תאונה שקרתה צעקו לו אנשי מ.ע.צ הוא ניסה לגנוב רמזור.   אגב, התובע בתחילה הכחיש דבר נוכחותם של נציגי מ.ע.צ וממילא צעקתם אך לאחר מכן אישר נוכחותם. דיון והכרעה לפני ראיות מקוטבות אך עלי לשאוף להכרעה בינן אכן לאור שאילת המהימנות, ורק לעת דחק נפנה לנושא נטל הראיה. השווה לדברי כב' השופט מ חשין בעא 88 / 595 דניאל אדרי נ' לאון חסקל פ"ד מז (5) 333, עמוד 339 (26.9.93). לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בנספחיהם , שמעתי את בעלי הדין והתרשמתי במישרין מעדותם ובשים לב לכללי הראיות החלים בהליך של תביעה קטנה מצאתי להעדיף את גרסת הנתבע וקובע כי שהאחריות לתאונה משותפת ויש לחלקה כדלהלן : אחריות בשיעור של 90% על התובע ובשיעור של 10% על הנתבע ואילו הם טעמי : הפן המשפטי אקדים ואומר כי מן הפן המשפטי חובת נהג לציית למופע הרמזור שבכיוון נסיעתו, ואולם חובת הזהירות של נהג אינה בטילה אף אם מופע הרמזור מאפשר נסיעתו ,כי מחובתו להיזהר בעת כניסתו לצומת מרומזר ואף להימנע מכניסה אם לא ניתן לעבור ללא הפרעה. להקשר זה רלבנטית תקנה 65 לתקנות התעבורה התשכא 1961 הנ"ל שמהווה ראיה לסטנדרט של זהירות . שמצביעה על כך "שלא ייכנס נוהג רכב לצומת או למפגש מסילת ברזל אלא אם ביכלתו לעבור ולהמשיך בנסיעתו ללא הפרעה, גם אם תמרור הכוונה (רמזור) מתיר כניסה לצומת, או למפגש כאמור. " ראה גם דברי כב' השופט ברנזון בע"א 553/73 שלמה אליהו נגד חנחן פ"ד כט(2) 541 (1.5.1975) לפיהם בזכות קדימה אין להשתמש בעיניים עצומות וגם בעל זכות דרך צריך להיות ער לנעשה בכביש. להיותה של תקנה זאת פרמטר לנורמת זהירות שבה נהג סביר צריך לנקוט. בנסיבות דנן אכן שוכנעתי שאדם סביר צריך לצפות נזק. השווה לכב' השופט בך ע"א 335/80 בריגה נגד מוסטפה פ"ד לו(3) 32, 41(5.7.82) (להלן:" בריגה") הפן העובדתי מן הפן העובדתי כאמור שוכנעתי לרקע התרשמותי מהעדויות כי גרסת הנתבע עדיפה . עדותו נחזתה כמהימנה ורהוטה עלה ממנה שאכן חלף כשהתחלף לפניו מופע רמזור להבדיל מגרסת התובע שנחזתה מגמתית ולא משכנעת. התובע כשלעצמו נהג באופן לא ערני ולא זהיר  דובר כאמור בצומת מוארת, שמערכת רמזורים פעלה בה. התובע נכנס אליה בנסיעה שוטפת. (ראה גם תיאור הבוחן מטעמו בעמוד 8 לחוות הדעת) לא נמצאה האטה או נקיטה באמצעי זהירות מתאים לרקע שדה ראיה חלקי שהיה בפניו וגם בשים לב לשעה ולסיכון בדבר נסיעה מהירה . תובע יכול וצריך היה להבחין בתנועת כלי רכב שנסעו ישר אכן בפני בוחן מטעמו ציין כאילו כלל לא הבחין בנתבע עד לתאונה ברם , עדותו בפני כאמור שנתה תמונה זאת והעדות הייתה מגמתית ומהוססת גם מבחינות נוספות עד כדי כך שלא יכולתי להסתפק בעדותו היחידה להיפך. אשם הנתבע הנזק עם זאת ובשים לב למתווה המשפטי לעיל, גם על הנתבע הייתה חובת זהירות ואף שזכות הקדימה הייתה שלו צריך היה להיזהר מוקדם יותר שהבחין בתובע ויתכן שבכך היה מונע לפחות חלק מהנזק הנזק על התובע להוכיח לא רק את עצם ההפרה אלא גם את הנזק שאירע. לאחר שאירע נזק, על הנפגע לפעול בכפוף לנטל הקטנת הנזק שהוחל בנזיקין מכוח הפסיקה , ומתחשב גם באינטרס המזיק ושיש לו גם השלכות חברתיות החורגות מעניין הצדדים הספציפיים בעניין שלפני, לצורך הוכחת הנזק לרכב התובע לפני חוות דעת שמאי. חוות הדעת בגין האירוע מיום 3.9.10 , נושאת את התאריך 28.12.10 , ומצוין בה שרכב הוצג בגמר תיקון .בנוסף הוגשה חשבונית שכר טרחתו של שמאי בסכום של כ2400 ₪ והשמאי אמד נזק בשיעור של 28398 כולל ירידת ערך הנני דוחה את ער אני לטענת הנתבע לשכר טרחה של 5000 ₪ ואולם, שכר זה ניתן לטובת בוחן תאונות הדרכים ולא השמאי שאמד את נזקי הרכב ולפיכך לא זה הסכום שיש לשקול בעת הבחינה של טענת הנתבעת לאי קיום נטל הקטנת הנזק בנוגע לשמאי שאמד את נזקי הרכב דנן וקיבל לטענת הנתבעת שכר לא ראוי.   בלי לקבוע מסמרות לעניין שכר טרחת שמאי לרכב פרטי בדרך כלל בנסיבות התיק שלפני,התקשיתי לראות הסיבה לסכום זה ודומה שאכן, מדובר בסכום חריג אף אם הנזק אינו קל זאת, בפרט נוכח העובדה שלפי תיאור השמאי עצמו , הנוגע לטרחתו בהקשר זה, הרכב אף לא נבדק לפני התיקון , אלא פעם אחת ביום 26.12.10 . דהיינו דומה שרכיב נזק זה שהוא שכר טרחת שמאי היה בבחינת נזק שאינו בלתי "נמנע" נוכח עלויות מקובלות לתשלום חוות דעת שמאי גם אם ה8וכנה לרכב פרטי עלויות אלה לא נסתרו בעדות התובע או במסמכים מטעמו . תוצאת האמרת שכר טרחת שמאי , כשאין לכך סיבה עלולה להיות לפגוע גם במחיר פרמיות הביטוח עקב האמרת תוחלת הסיכון של המבטחים. דומה כי לפחות נחוץ היה טעם מניח את הדעת לשיעור שכר טרחת שמאי זה, שחוות דעתו הוכנה בדיעבד נוכח הנתונים שהציגה הנתבעת, על שכר שמאי . סוף דבר אשר על כן, התביעה מתקבלת בעיקרה. הנתבע יישא ב 10% אחוז מנזקי התובע המפורטים להלן: נזק לפי חוות דעת שמאי 20,558.29 ₪, ירידת ערך 3,920 ₪, 600 ₪ נוספים באופן גלובלי בגין הוצאות של השמאי. לא מצאתי להטיל הוצאות משפט נוספות על הנתבע שגרסתו העיקרית התקבלה. הפיצוי האמור יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין, ממועד התאונה ועד למועד תשלום בפועל. ואולם, אם ישולמו הסכומים בתוך 30 יום הם לא יישאו הפרשי הצמדה וריבית. זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום. משפט תעבורהרמזורנסיעה באור אדום