קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונה עם דלת אוטובוס: א. זוהי תובענה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעים , אם , ילידת 1970 ובנה הקטין, יליד 1994, אשר לטענתם, נחבלו בעקבות תאונת דרכים, בה היו מעורבים, בתאריך 18/02/1998, בעת שנסעו באוטובוס. ב. נסיבות התאונה פורטו בהרחבה בפסק דין חלקי שניתן על ידי בית המשפט זה ובו נקבע כי האירוע נופל בגדר "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975. (להלן: "חוק הפיצויים" ו- "פסק הדין החלקי"). ג. בפסק הדין החלקי נקבע כי בהגיעם לתחנת האוטובוס היעודה, בקשו התובעת מס' 1 (להלן: "התובעת") ובנה לרדת מהאוטובוס. התובעת ירדה תחילה וביקשה ליטול את בנה אל בין זרועותיה, על מנת להורידו מהאוטובוס, כאשר לפתע, נסגרה דלת האוטובוס וחצצה בין האם לבנה. הדבר גרם לשניים לחוש בהלה וחרדה. התובעת הושיטה את ידיה לדלת האוטובוס ואלו ככל הנראה נתפסו אל בין כנפות הדלת. כתוצאה, התובעת מעדה, לטענתה ונחבלה בפצעים שטחיים ברגלה השמאלית ובברך ימין. הבן נותר מעברה שני של הדלת, בוכה ומתייפח. נהג האוטובוס, אשר הבחין בנעשה, פתח את דלת האוטובוס ואיפשר לילד להצטרף לאימו. ד. על יסוד עובדות אלו, עותרים התובעים לפיצוי בגין נזקי הגוף שנגרמו להם. ד.1. נזקי התובעת התובעת טוענת כי, היא סבלה מ- 3 ימי אי כושר, עקב החבלות שנחבלה. כמו כן , לטענתה, היא נזקקה למעקב רפואי, על אף שלא הוצגו ראיות בנדון. התובעת מוסיפה וטוענת כי נגרם לה הפסד שכר לעבר, בגין שלושת ימי המחלה, בסך של 417 ש"ח. כמו כן, נגרמו לה, לטענתה, הוצאות רפואיות לרבות הוצאות בגין נסיעות בסך כולל של 500 ש"ח. בנוסף, טוענת התובעת כי הינה זכאית לפיצוי בגין כאב וסבל בשיעור 75% מהפיצוי המכסימלי - קרי סך של 10,545 ש"ח. סכום הפיצוי הכולל, אשר לטענתה הינה זכאית לו, עומד על הסך של 11,462 ש"ח. ד.2. אין חולק כי החבלות שנגרמו לתובע, כתוצאה מהתאונה, לא הותירו בגופה נכות צמיתה. ברי כי, התובעת ובנה נקלעו למצב של אי נוחות ומפח נפש, כאשר הבן הקטין נותר באוטובוס וחשש שמא יוותר לבדו, נוכח הדלת שנסגרה על פניו ואמו, אשר נותרה מעברה השני, חבולה. עם זאת, אין מדובר באירוע טראומתי או דרמתי, כפי שהתובעת ביקשה לצייר, במהלך עדותה. בנסיבות אלו, דרושה עזות מצח, כדי להעמיד תביעה לפיצויים בסכום הנטען. ד. 3. באשר לנזקי העבר- אין התובעת זכאית לפיצוי בגין שלושת ימי המחלה, באשר לא הוכח כי ימים אלו נוכו ממשכורתה. התובעת איננה זכאית אף להוצאות רפואיות או נסיעות בגין העבר, נוכח החבלות הקלות, בהן נחבלה, אשר אינן דורשות טיפול מיוחד, קל וחומר שאינן כרוכות בהוצאות מיוחדות מכל סוג שהוא. ד.4. באשר לכאב וסבל- הרי שראש נזק זה מבטא את הכאב והסבל שנגרמו בפועל לנפגע. במקרה דנן, אין מדובר למרבה השמחה, בחבלות קשות. הוכרו לתובעת 3 ימי מחלה בלבד ודומה כי התובעת לא נזקקה לטיפולים מכל סוג שהוא בעטייה של הפגיעה. חוק הפיצויים נועד לפצות אדם בגין נזקים שנגרמו לו. לפיכך, מקום בו לא נגרם נזק - לא קמה זכות לפיצוי. במקרה דנן, מדובר כאמור, בחבלה מזערית ולפיכך, הפיצוי יהא תואם. אשר על כן, הפיצוי בגין כאב וסבל יעמוד על סך של 3,000 ש"ח. ה. נזקי התובע (הקטין) ה.1. אין חולק כי הקטין לא נחבל חבלות גוף. התובעת טוענת כי האירוע הותיר את חותמו על בנה וכי הוא סבל מהלם. בנסיבות אלו , טוענת התובעת כי בנה זכאי למלוא הפיצוי בגין כאב וסבל בסך כולל של 14,060 ש"ח . ה.2. התובעים נמנעו מלעתור למינויו של מומחה בתחום הפסיכיאטרי בכל הנוגע לקטין. יתירה מזאת, כלל לא ברור אם די היה בתיעוד הרפואי שהוגש בנוגע עליו - כדי למנות מומחה בתחום זה, אף אם היתה מוגשת בקשה כזו. ה.3. נפגע זכאי לפיצוי, בגין נזק נפשי שנגרם לו בעטייה שלתאונה - אם הנזק הוכח באמצעות חוות דעת רפואית שהרי מדובר בעניין שברפואה. משויתרו התובעים על מינויו של מומחה רפואי - וטוב עשו - הם מנועים מלטעון לקיומו של נזק ב תחום זה וממילא, לא קמה להם עילה לתבוע פיצוי בגינו. זאת ועוד, נחה דעתי, כי לא נגרם לקטין נזק של ממש, שהרי אין מדובר בתאונה חמורה, שיה עד להתרחשותה, ופגיעתה של אימו, היתה קלה וחזקה עליו, כי לא הותירה בו את רישומה. יתירה מזאת, ברי כי לקטין עצמו, לא נגרם כל נזק בגין מעורבותו בתאונה ואם הנזק הנטען נסמך על צפייתו בפגיעה שאמו נפגעה - הרי שהזכות לפיצוי בגין נזק נפשי מסוג זה קמה, אם הנפגע סובל ממחלת נפש או נורוזיס. הואיל ולא נטען כי הקטין סובל ממחלת נפש ואף לא הוכח - אין מקום להעלות טענה על דבר קיומו. ה.4. יוצא אפוא, כי לא הוכח קיומו של נזק, בכל הנוגע לקטין. לפיכך, אין הוא זכאי לפיצוי. אשר על כן, תביעתו של הקטין - נדחית בזאת. ו. סיכום הנתבעים ביחד וחוד ישלמו לתובעת פיצוי בסך 3,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל. נוכח תוצאות התביעה המפורטות לעיל - אין צו להוצאות. אוטובוס