מה הדין בסוגיית גרימת תאונת דרכים בכוונה ? כב' השופט א' ריבלין בספרו "תאונת הדרכים" סדרי דין וחישוב הפיצויים, מהדורה שניה, כותב בעמ' 147: "מהי "הכוונה" השוללת את תחולת החוק - בסעיף 1 - ואת הזכאות - בסעיף 7 (1)? נראה כי ראוי לקרוא לתוכה פירוש מצמצם: בסעיף 1 עשויה "הכוונה" לשלול את תחולת החוק ולמנוע מתן פיצויים לניזוק. בסעיף 7 עשויה הכוונה לשלול את הזכאות מן הנפגע. בשתיהן - התוצאה היא פועל יוצא של מדיניות שיפוטית. בראשונה - מדיניות שיפוטית הכרוכה בשאלות של סיבתיות משפטית, ובשניה - טעמה של "תקנת הציבור". ובהמשך, בעמ' 148: ".... הכוונה לגרום לתאונה אינה אלא כוונה במובן הצר: הכוונה הפלילית מתבטאת במודעות בפועל לטיב הפיסי של ההתנהגות, לקיום הנסיבות ולאפשרות גרימת התוצאה וכן ברצון שתוצאה זו אכן תגרם. אולם במשפט הפלילי גם מודעות אדם להסתברות קרובה לוודאי של האפשרות שהתנהגותו תגרום לתאונה - מהווה תחליף לכוונה הפלילית מבחינת המשקל הערכי. אין זו הכוונה שחוק הפיצויים נדרש לה. לעניין החוק הזה יש לפרש כאמור, את הכוונה הנדרשת בפרוש מצר". בעניין שנדון בביהמ"ש המחוזי בתל אביב ת.א. 646/81 מוריס נחמן נגד אליהו בע"מ בספרו של צלטנר עמ' 493, תוספת תשיעית, כשנהג רכב היה נתון בהשפעת משקאות משכרים, התנגש בעץ והורשע על כך, דחה כב' השופט י. בן שלמה את הטענה שהנפגע נכנס לגדר החריג של סעיף 7 (א) (1) לחוק הפלת"ד בהתבססו, בין היתר, על עמדת הפרופ' י. אנגלרד: "גם לפי מבחנו של פרופ' אנגלרד נגיע לאותה תוצאה, היינו, אין להסתפק בכך שהתובע יצר סיכון שהתאונה תקרה, אלא יש צורך שהוא התכוון שהתאונה תקרה, וכוונה כזו לא הייתה לו". (צלטנר, שם, בעמ' 501). ובאותו עמוד בהמשך: "עפ"י מטרת החוק הוא בא להגשים מטרה סוציאלית ע"י הבטחת פיצויים לנפגעי תאונות דרכים בבטלו את גורם האשם מכאן שיש לפרש את סעיף 7 השולל זכאות על דרך הצמצום ולא על דרך ההרחבה". הפרופ' י. אנגלרד כותב בספרו "פיצויים לנפגעי "תאונת דרכים" עדכון משולב תשנ"ו, עמ' 51: "באשר ליסודות הכוונה, יש לאמץ מבחן מצמצם, בדומה למושג "במתכוון" במסגרת סעיף 7 (1) לחוק..... כלומר, לא די ביצירת סיכון מודע בלבד, אלא הכוונה צריכה להתייחס לגרימת הנזק לגופו או לרכושו של אדם. תאונת דרכיםתאונת דרכים במתכוון (החזקה הממעטת)