קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת דרכים במפרץ חיפה: המחלוקת שבין הצדדים נסובה סביב נזק רכוש לרכב בעקבות תאונת דרכים מיום 30.3.98 בשעה 22.00 באיזור בתי הזיקוק במפרץ חיפה. התובע מסר מספר פעמים את גרסתו בעניין נסיבות התאונה, במשטרת ישראל, בכתב התביעה ובתצהיר עדות ראשית והנתבע מסר את גרסתו במשטרת ישראל בהודעתו לחברת הביטוח בכתב ההגנה ובתצהיר עדות ראשית. בנוסף לכך נמסרו גרסאות הנוסעים בכלי הרכב (התובע נהג בכלי רכב מסוג דייטסו והנתבע נהג בכלי רכב מסוג איביזה). בהודעתו במשטרת ישראל ביום 3.4.98 מסר התובע: "בתאריך 30.3.98 בשעה 22.00 במקום בתי הזיקוק חיפה נהגתי באוטו הזה דייהטסו בכביש לכיוון חיפה וליד בתי זיקוק נסעתי לאט לאט ואז פתאום אוטו שהיה מאחרי נכנס באוטו שלי מאחורה ואני נפצעתי". בכתב התביעה נמסרה הגירסה כדלקמן: "בתאריך 30.3.98 בשעה 22.00 או בסמוך לכך עת התובע נהג ברכב מס' 1225882 בשדרות ההסתדרות בחיפה הרכב אשר נהוג על ידי הנתבע פגע ברכבו מאחור ובחוזקה , דחף אותו והתובע איבד שליטה פגע בחומת בטון שהיתה בצידו השמאלי של הכביש והרכב הוכרז כאובדן כללי". בתצהיר עדות ראשית נמסרה הגירסה כדלקמן: "בתאריך 30.3.98 בשעה 22.00 או בסמוך לכך עת נהגתי ברכב מס' 12252882 בשדרות ההסתדרות מכיוון עכו לכיוון חיפה והתכוונתי לפנות שמאלה עברתי מנתיב ימני לנתיב שמאלי ולאחר שפניתי לנתיב שמאלי ונסעתי מרחק של כ- 400-500 מ', רכב מס' 6166107 פגע בי בחוזקה מאחור דחף אותי , איבדתי שליטה פגעתי בחומת בטון שהיתה בצידו השמאלי של הכביש והרכב הוכרז כאובדן כללי. הנני להצהיר כי הנתבע הראשון מר זיידן רביע נהג במהירות מופרזת ובלתי אחראית". בעת התאונה נסעה עם התובע הגב' גינצל שרית אשר בתאריך 14.4.98 מסרה את תיאורה בעניין נסיבות התאונה: "בתאריך 30.3.98 בשעה 22.00 במקום שדרות ההסתדרות חיפה + בתי זיקוק נסעתי ברכב נהוג על ידי כהן יצחק בכביש ההסתדרות בנתיב שלישי מתוך 3 נתיבים ורכב שבא ממול פגע בנו וסובב אותנו. אני נלקחתי לבית חולים שם נבדקתי וכו' ". הנתבע מר זיידן רביע מסר את גרסתו במשטרת ישראל בתאריך 2.4.98 כדלקמן: "בתאריך 30.3.98 שעה 22.00 במקום חיפה בקניון נהגתי ברכב שמספרו 6166107 , נסעתי מכיוון צומת וולקן לחיפה, הגעתי לבתי זיקוק בנתיב האמצעי מתוך 3 נתיבים ולפתע רכב שהיה בנתיב שמאלי חתך עם רכבו לימין ופגעתי ברכבו בצד שמאלי אחורי בפינה וכו'. לפני התאונה רכבי תקין מכנית - , צמיגים הגה בלמים, מזג אויר נאה כביש יבש ראות טובה. נהגתי במהירות של 70 קמ"ש ובהילוך רביעי מתוך 5 הילוכים. אני ראיתי את הרכב שלפני כשפגעתי בו ממרחק של חצי מטר מאחר ויצא מצד של נתיב שמאלי בקצה". נוסע שהיה עם הנתבע, מר זיידן אמיל, תיאר את התאונה בהודעה מיום 2.4.98 : "התאונה היתה בשעה 22.30 בחיפה מול בתי הזיקוק. היינו נוסעים בכיוון חיפה במהירות של 70-78 ק"מ לא היה אף אחד על הכביש ופתאום יצא לכביש כשהיה על השוליים". נוסע אחר ברכבו של הנתבע תיאר בהודעתו מיום 18.6.98 את התאונה כך: "בתאריך 30.3.98 בשעה 22.00 לערך נסעתי ברכב נהוג על ידי זיידן רביע ואני ישבתי במושב הקדמי ימני ליד הנהג וכשהגענו ליד בתי זיקוק לכיוון עכו רכב מסוג שלא זכור לי יצא מהנתיב הימני ועשה פרסה ואז התנגשנו וכו'. הרכב שלנו נפגע בדלת שמאל של הנהג והרכב השני נפגע בדלת שמאל אחורית. לנו היה נזק מקדימה איפוא שישב הנהג וכו' ולרכב השני היה נזק בדלת האחורית שמאלית. הנזק ברכב השני לא היה מאחור. אני לא יודע מאיפה בא הרכב השני, הוא היה בצד ורק ראיתי שהוא חתך". בתאריך 3.4.03 מסר הנתבע תצהיר עדות ראשית ובו מסר גירסה מפורטת אחרונה בזו הלשון: "בתאריך 30.3.98 בסביבות השעה 22.00 לערך נהגתי ברכבי מסוג איביזה מ.ר. 6166107 בכביש עכו חיפה ליד בתי הזיקוק. באותה עת נהג התובע ברכב 1225882 מדגם דייהטסו. אנוכי נהגתי בנתיב האמצעי מתוך 3 נתיבים בכיוון הנסיעה שלי במהירות של כ- 70 קמ"ש בהילוך רביעי. יחד איתי היו ברכבי נוסעים שנחקרו אף הם במשטרה ומסרו עדות מטעמם. תוך כדי נסיעתי רכב התובע היה בצד ימין בנתיב הימני לפתע חתך התובע עם רכבו מצד ימין לצד שמאל, חסם את דרכי וההתנגשות בינינו היתה בלתי נמנעת. הנני להצהיר כי התאונה אירעה בשל רשלנותו של התובע אשר עבר מנתיב ימין לכיון נתיב שמאל תוך כדי כך שהוא חוסם את דרכי ומבלי לאפשר לי מעבר בטוח ומבלי לאותת על כוונתו לפנות פניה חדה שמאלה ומבלי להסתכל ולוודא כי הכביש פנוי. כתוצאה מהתנהגותו של התובע אנוכי פגעתי ברכבו בצד בכנף השמאלי אחורי ואילו רכבי נפגע בחזית". הנתבע מסביר את פשר הודעתו במשטרה שם מסר כי התובע סטה משמאל לימין, בטעות הנובעת מהתרגשות. בחוות הדעת של המומחה המצורפת לכתב התביעה מתוארים הנזקים בחלק האחורי והחלקים אשר ניזוקו ללא תקנה ונראה כי החלק האחורי ניזוק לכל רוחבו. מתרשים הבוחן המשטרתי אשר צורף לתצהיר הנתבע עולה כי התאונה התרחשה לפני צומת היציאה ממשרד הרישוי אל בתי הזיקוק בין הנתיב השני לשלישי כאשר התאונה גרמה לסיבוב מכונית הדייהטסו אשר על פי התרשים נעצרה כשחזיתה לכיוון צפון מזרח. מבחינת נסיבות התאונה כפי שהן מצטיירות מכלל העדויות נראה כי מוסכם על הכל שהתובע סטה מנתיב נסיעתו המקורי, הנתיב הימני, לנתיב שמאלי. בכתב התביעה לא הוזכרה הסטיה מנתיב לנתיב ורק בתצהיר עדות ראשית אישר התובע כי אכן סטה מנתיב נסיעתו המקורי. לא זו בלבד אלא שסטיה זו הוסברה ברצון "לפנות שמאלה" . מכיוון שכך ועל פי תיאור זירת האירוע הרי שהדעת נותנת כי מדובר היה לא רק בסטייה מנתיב אחד למשנהו אלא בכוונה לסטות מן הנתיב הימני אל הנתיב השלישי שהוא הנתיב השמאלי המאפשר פניה אל בתי הזיקוק. כך ניתן להבין את התיאור שבתרשים הבוחן ממנו ניתן כאמור להבחין שהתאונה אירעה בין הנתיב השני לנתיב השלישי וכך גם ניתן להבין מדוע הסתובב רכב התובע על צירו שכן ככל הנראה בעת התאונה היתה חזית כלי רכבו בזוית מסויימת כלפי דרום מזרח. תמיכה במסקנה זו לפיה סטה למעשה התובע מרחק 2 נתיבים ניתן למצוא גם בהודעת הנוסעת ברכבו של התובע, הגב' גינצל שרית, הודעה במשטרת ישראל מיום 14.4.98. לפיכך קשה לקבל את גירסת התובע כי הספיק להשלים את הסטייה מנתיב לנתיב ואף להתקדם מרחק של כחצי ק"מ עת שפגע בו הנתבע באופן פתאומי מאחור. אילו אכן כך היה אזי מתרחשת היתה התאונה בנתיב השמאלי ורכבו של התובע לא היה סב על צירו. עוד קשה להלום את גירסת התובע לפיה הספיק להתקדם כחצי ק"מ על מסלולו עם תנאי הדרך המשופרים ועם תנאי מזג האויר הטובים. מכאן שדווקא גירסת הנתבע היא הגירסה המתקבלת יותר על הדעת, דהיינו שהתובע סטה בפתאומיות ממסלולו מכיוון שחפץ לפנות שמאלה בצומת בתי הזיקוק ולצורך כך ביצע סטיה נרחבת של שני מסלולים בלא שהבחין כי הדרך איננה פנויה. ייתכן כי ניתן לייחס את מחדלו של התובע למצבו הפיזי המיוחד אם כי לא ניתן בעניין זה לקבוע ממצא וודאי (על פי הצהרת ב"כ התובע לפרוטוקול הדיון, התובע סובל מחרשות במידה זו או אחרת). כללו של דבר, דין התביעה להדחות שכן לא זו בלבד שהתובע לא הצליח להוכיח כי התאונה ארעה באשמו של הנתבע, אלא שמכלול הנתונים מצביע דווקא כל כך שהתאונה ארעה באשמו של התובע. התביעה נדחית איפוא. אני מחייב התובע לשלם לנתבעים שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 2500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל. בקביעת שכר הטירחה התחשבתי בנכונות הצדדים לנהל ההליך ללא צורך בחקירות פרונטליות. תאונת דרכים