קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת דרכים ילדה בדואית: 1. התביעה הנדונה הוגשה ע"י קטינה ילידת 24.4.85 (להלן "התובעת), אשר נפגעה בתאונת דרכים ביום 24.5.93. יחד עימה הגישו התביעה גם הוריה אפוטרופסיה הטבעיים. התביעה הוגשה בתחילה בבית משפט השלום בבאר שבע ב-ת.א. 7250/94, אך נמחקה שם משנקבע ע"י דר' מטרני שנתמנתה כמומחה ביה"מ כי טרם ניתן לקבוע נכותה הצמיתה של התובעת. התביעה הוגשה שנית בבית משפט זה. ביום 14.12.00 הודיעו הנתבעים כי הם מכירים בחבותם לנזקים שנגרמו בשל התאונה נשוא התביעה. ביום 25.9.01 הודיעו הצדדים, כי הם שוקלים הצעה לפיה יפסוק ביה"מ בענין הנדון מכוח סע' 4 (ג) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. הוסכם שאם ההצעה תתקבל יפסוק ביה"מ על דרך הפשרה ללא נימוקים, לאחר שהצדדים יגישו סיכומיהם בכתב. ביום 13.11.01 הודיעו הצדדים כי ההצעה הנ"ל מקובלת עליהם. הוסכם שביה"מ יתעלם מתצהירים שהוגשו ע"י ההורים ומנהל הבית הספר בו למדה התובעת. עוד הוסכם שהצדדים יהיו רשאים להסתמך על כל מסמך שהוגש במסגרת תיקי המוצגים וחוו"ד אקטואריות יצורפו לסיכומיהם. בית המשפט נתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים. 2. עיקרי הדברים העולים מן הראיות שבפני ביה"מ הם כדלקמן: 2.1 התובעת הינה ילידת 24.4.85. ביום 24.5.93 נפגעה התובעת בתאונת דרכים ואושפזה לטיפולים רפואיים 73 יום. 2.2 מטעם ביה"מ מונו שני מומחים רפואיים: דר' אדית מטרני בתחום הפסיכיאטריה ודר' יעקב רונן מומחה לנוירוכירורגיה ורפואת שיקום. שני המומחים מונו עם הגשת התביעה לבית משפט השלום ולאחר מכן עדכנו חוות דעתם משהוגשה התביעה לבית משפט זה. 2.3 מחוות הדעת של דר' מטרני עולה, כי מסקנותיה הושפעו ממצבה הסוציואקונומי של משפחת התובעת, העדר יחס אמפתי מצד ההורים לתובעת וחוסר שיתוף פעולה של ההורים בהליכי השיקום של התובעת. הובא לידיעת דר' מטרני כי התובעת הינה בת למשפחה בדואית המתגוררת ברהט. לאב 6 ילדים מאשתו הראשונה ו- 9 ילדים נוספים מאמה של התובעת. לאב השכלה של 4 כיתות בלבד ואילו האם לא למדה כלל והינה אנאלפבתית. למרות דרישות חוזרות ונשנות מצד דר' מטרני לא הומצא לה כל תעוד לגבי מצב התובעת קודם התאונה. התרשמות המומחית היא מהזנחה סביבתית של התובעת. בעת הבדיקה היתה הופעת התובעת מוזנחת ביותר וההורים לא הראו כל רגש, או אמפתיה כלפי התובעת. ההורים לא הראו כל שיתוף פעולה בהליכי השיקום של התובעת אחר התאונה. חוות דעתה המעודכנות של דר' מטרני הוגשה לאחר שהתובעת אושפזה עפ"י דרישת המומחית לצורך הסתכלות. קובעת המומחית בחוות דעתה המעודכנת כי לא ניתן לקשור התמונה הקלינית לתאונה בהעדר כל מידע על מצבה של התובעת לפני התאונה. מדובר בהפרעה היפראקטיבית אצל ילדה מפגרת שכלית וסביבתית. במקרה כזה החבלה המוחית רק החמירה מצב נתון שהיה קיים, או לחילופין היה מתפתח ממילא ללא קשר עם התאונה. קובעת המומחית כי היא מעריכה את הנכות הכללית של התובעת ב- 70% לפי סע' 33 ה' של קובץ התקנות של המוסד לביטוח לאומי. היא ממליצה לייחס 1/3 להתפתחות חריגה (D H D A עם פיגור), 1/3 לפיגור והזנחה סביבתית ו- 1/3 להפרעה נפשית, התנהגותית ותפקודית כתוצאה מחבלת ראש בגין התאונה. דהיינו, קובעת המומחית לתובעת נכות פסיכיאטרית בשיעור 23.3%. בתשובה לשאלות הבהרה מצד התובעים משיבה המומחית כי התובעת זקוקה לעזרת הזולת עקב נכותה הכוללת של 70%, בדרך של השגחה וליווי. מידת התמיכה צ"ל מושפעת מסגנון ואורח חיים של בחורה המצויה בסביבה הסוציותרבותית של התובעת. עוד נקבע כי התובעת אינה מסוגלת לנסוע ממקום למקום ללא בעיה. שוב מידת הסיוע צ"ל מותנית במידת חופש התנועה המקובלת אצל אשה בדואית בסביבתה של התובעת. המומחית לא נחקרה ע"י מי מהצדדים וקביעותיה לא הופרכו. 2.4 כמו ד"ר מטרני גם דר' יעקב רונן הגיש חוו"ד לבית משפט השלום וחוו"ד מעודכנת לבית משפט זה. כמו דר' מטרני מתייחס גם הוא לחוסר שיתוף פעולה של ההורים בתהליכי השיקום של התובעת. סופו של דבר קובע המומחה, כי לתובעת חולשה קלה בפלג גוף שמאל, שכמעט ואינה מפריעה לתפקוד היום-יומי. מסקנתו היא, כי לתובעת המיפלגיה חלקית בצורה קלה (מותאם), בגינה יש לתובעת נכות בשיעור 10% לפי סע' 29 (1) א' 1 לתקנות מל"ל. לפיכך, עולה מחוו"ד המומחים כי לתובעת נכות רפואית משוקללת בשיעור 31% עקב התאונה הנדונה. 2.5 מטעם התובעת הוגשה חוו"ד עובדת סוציאלית הגב' אלאסד נוזהה אלהוזייל. הצדדים הסכימו שחוו"ד זו תהא קבילה רק לגבי צרכים שקבעה דר' מטרני וכן לגבי הסיכויים של התובעת בשוק העבודה (פרוט' עמ' 8). בחוו"ד הנ"ל מתייחסת היא לשינויים שחלו באופן כללי בעדה הבדואית לענין מעמדה של האישה. צויין כי האישה קיבלה מעמד של מפרנס משני וחל שיפור משמעותי בהשכלתה. חלה עליה משמעותית באחוז הנשים העובדות. 13% מהנשים הן עובדות שכירות ברהט. אין התייחסות מצד הכותבת למצב הסוציואקונומי הספציפי של משפחת התובעת והשפעת הדבר על סיכוייה קודם ואחרי התאונה הנדונה. צויין כי סיכויי התובעת להנשא אפסיים בשל מצבה וע"כ צפויה משפחתה להפסד המוהר הצפוי בסך של כ- 17,100 ₪. כמו דר' מטרני סבורה הגב' נוזהה כי התובעת תהא זקוקה לליווי והשגחה. היא מעריכה ההוצאה ב- 310 ₪ ליום בעבור 10 שעות טיפול. לדבריה קיימת עתה לגיטימציה בעדה לרכישת טיפול אישי. כאמור, חוו"ד זו הוגבלה לצרכים שנקבעו ע"י דר' מטרני. אין גם בפני ביה"מ כל מידע או ראיה מה היה שיעור העזרה שהיה נדרש לתובעת עקב נכותה שקדמה לתאונה. 2.6 מטעם הנתבעים הוגשה חוו"ד דר' גיל פיילר, שמומחיותו בלימודי המזרח התיכון. חווה"ד הינה מיום 10.5.01. קובע דר' פיילר, כי רמת השכר בעדה הבדואית נמוכה. מרבית הנשים מתמקדות בטיפול בילדיהן. בישוב רהט היו רק 973 עובדות שכירות בשנת 1998 ומשכורתן הממוצעת היתה 1538 ₪ לחודש. מרביתן מפסיקות לעבוד עם נישואיהן, עבודתן הינה חלקית כ- 7.3 חודשים בשנה. רק 7% מהנשים הערביות רכשו השכלה על תיכונית, ובקרב הנשים הבדואיות אף פחות מכך. בעדה הבדואית החמולה מסייעת לחלשים ונזקקים ורואים בפניה לעזרה מגורמים חיצוניים כפגיעה בכבוד העדה ונכבדיה. אין הדבר מקובל להחזיק עזרה בשכר. יש לציין כי שכר מינימום לחודש עומד היום על סך 3267 ₪. 3. התובעים מבקשים לחייב הנתבעים במלא נזקיה של התובעת, עקב נכותה הכוללת, בהסתמך על עקרון "הגולגולת הדקה". סבור אני שיש לדחות גישה זו. ההלכה הינה כי תובע שלא תפקד, עוד בטרם נפגע, לא יהיה זכאי לפיצוי, אחרי הפגיעה, תוך התעלמות ממצבו הקודם. שעה שהמצב הנובע מהפגיעה ניתן להפרדה מזה שנוצר אחריה, לא יכול התובע להשמע בטענה כי מצבו זה הוא תוצאת התאונה (ראה דוד קציר "פיצויים בשל נזק גוף" מהד' 4 עמ' 1255). כאמור, עיקר נכותה של התובעת היה קיים עוד קודם התאונה. יותר מכך אף קבעה המומחית, דר' מטרני, כי יתכן ומצבה של התובעת יכול היה אף להיווצר ללא קשר עם התאונה, עקב נכותה הקודמת. 4. בהתחשב בנתונים שפורטו לעיל יש לחשב נזקיהם של התובעים כדלקמן: 4.1 הפסד שכר של התובעת בעתיד לפי נכות בשיעור 31%, שכר מינימום ותוחלת שנות עבודה של 15 שנה 146,649 ₪ 4.2 עזרת הזולת בעתיד לתובעת מחושב עפ"י שכר מינימום במקום מושבה של התובעת ועפ"י נכותה בעטיה של התאונה, לפי מקדם של 40 שנה: 282,563 ש"ח 4.3 הוצאות ניידות מוגברות בעתיד: 50,000 4.4 הפסד שנגרם לתובעים 2 ו- 3 עקב סיוע שניתן לתובעת ותוך התחשבות בראיות אודות הזנחה מצידם: 50,000 4.5 פיצוי בעבור כאב וסבל עפ"י נכות של 31% ו- 73 ימי אישפוז סך: 55,130 בגין ראש נזק זה יש להוסיף הפרשי רבית והצמדה מיום התאונה 24.5.93 ועד יום מתן פסה"ד סה"כ הנזק 584.342 ₪ פחות ניכויים - קצבת ילד נכה לפי הנכות עקב התאונה: 41,796 ₪ - קצבת נכות כללית לפי נכות התובעת עקב התאונה: 98,762 ₪ יתרת הנזק לאחר ניכויים כנ"ל 443,784 ₪ 5. אין בפני ביה"מ כל ראיה כי התובעת תהא זכאית בעתיד לגמלת ניידות. יחד עם זאת, אין לשלול האפשרות שתהא זכאית לקצבת שירותים מיוחדים עם מלאת לה 18 שנים. לפיכך הנני מורה כי הנתבעים יהיו רשאים לעכב מתוך סכום הפיצויים הנ"ל שנקבע תשלום בסך 130,000 ₪, עד למתן החלטת המוסד לביטוח לאומי בענין זה. הסכום שיעוכב ישא הפרשי הצמדה ורבית עד שישולם כולו או חלקו לתובעת. 6. לפיכך הנני מחייב הנתבעים בתשלום סכום הפיצויים שנקבע בסע' 4 לעיל, בכפוף לאמור בסע' 5 לעיל, בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מהיום ועד התשלום בפועל. בנוסף הנני מחייב הנתבעים בתשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 57,692 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מהיום ועד התשלום בפועל. על ב"כ התובעים להציג תוכנית להשקעת כספי התובעת לאפוטרופוס הכללי, עם העתק לביה"מ תוך 21 יום. מן הנכון שהאפוטרופוס הכללי ישקול מינוי אפוטרופוס לתובעת עקב נכותה הכוללת. יש לשלוח העתק פסה"ד לאפוטרופוס הכללי לידיעתו וטיפולו. המגזר הבדואיתאונת דרכיםקטינים