קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת דרכים פגיעה באצבע: 1. התובע, יליד 1958, נפגע בתאונת דרכים ביום 25.1.95. אין מחלוקת לגבי חבותן של הנתבעות על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975. המחלוקת היחידה הינה לגבי גובה הנזק, לגביה הסמיכוני הצדדים לפסוק על דרך הפשרה מכוח סמכותי לפי סעיף 4ג' לחוק הנ"ל. 2. הפגיעה א. התובע נפגע באצבע 4 בכף יד ימין ובשתי הברכיים. בבית החולים אובחנה פריקה של המפרק הבין גלילי הקרוב באצבע 4 ביד ימין. בהרדמה אזורית בוצע שיחזור סגור של הפריקה והפצעים בברכיים טופלו בחבישה.התובע שוחרר מבית החולים, בלא שאושפז, עם סד עץ לאצבע. ב. ד"ר רינות, אשר נתמנה כמומחה בתחום האורתופדיה, מצא בבדיקתו כי המפרק יציב עם טווחי תנועה מלאים וללא סימנים קליניים או רנטגניים לשינויים ניווניים תוך פרקיים. גם הברכיים נמצאו בעלות טווחי תנועה מלאים, ללא הפרעה ביציבות וללא סימנים להפרעות תוך פרקיות. לפיכך, קבע ד"ר רינות כי לא נותרה לתובע נכות כתוצאה מפגיעתו בתאונה הנדונה. ג. בשאלות הבהרה עומת ד"ר רינות עם מסמכים רפואיים לפיהם מצאו רופאים אחרים במועדים שונים, חוסר יישור והשיב כי: "טווחי התנועה במפרק אינם מושפעים מחילופי מזג אוויר או מצבי מנוחה או מאמץ, אין כל סבירות שבבדיקה נוספת ימצאו תוצאות שונות מאלה שמצאתי בבדיקתי. אין לתובע חוסר יישור ועל כן אין לו אחוזי נכות". ד. התובע לא המציא תעודות אי כושר וד"ר רינות העריך נכותו הזמנית על פי נסיונו במקרים דומים ופרטים שמסר התובע ב-100% לשלושה חודשים, 30% - שלושה חודשים נוספים ונכות זמנית בשיעור 5% לשישה חודשים נוספים. 3. נזקים מיוחדים א. הפס' השתכרות 1. עובר לתאונה עבד התובע כעצמאי בתחום האינסטלציה ומנהל חנות לדברי אינסטלציה. לטענתנו, עקב חסרון כיס נאלץ, למרות מגבלותיו, לשוב לעבודה לאחר שבועיים ולעבור לפיקוח בתחום האחזקה כשכיר ולהשתכר פחות. 2. התובע לא המציא אישורי הכנסה עובר לתאונה ותמוהה הטענה כי עקב הזמן הרב שחלף מאז התאונה והחלפת באת כוחו לא נשתמרו בידיו תלושי שכר עובר לתאונה כשכאמור, לטענתו, עובר לתאונה היה עצמאי ועל כן היו צריכים להמצא דוחו"ת שומות ולא תלושי שכר. 3. על פי תלושי השכר מצמרות הרצליה, ניהול בע"מ, תחילת העבודה היא מרץ 1997, כלומר שנתיים לאחר התאונה ועל כן לא יכול להיות קשר בין הפגיעה בתאונה למעבר לעבודת פיקוח. 4. נזק מיוחד יש להוכיח ובהעדר, ולו בדל ראיה, אני דוחה הדרישה להפסד השתכרות בעבר. ב. הוצאות רפואיות התובע לא המציא, ולו בדל ראיה, וממילא צריכות כל הוצאותיו הרפואיות להיות מכוסות על פי חוק הבריאות הממלכתי ע"י קופת חולים. 4. עזרת הזולת כאמור, לתובע נגרמה פריקה באצבע 4 בכף יד ימין, ידו הדומיננטית ששוחזרה ונזקקה לסד עץ. בנסיבות אלה, סביר שנזקק לעזרה מוגברת וגם אם קיבלה מבני משפחה, נראה לי לנכון לפצותו בסך 500 ₪. 5. נזקים כלליים א. הפסד השתכרות 1. כאמור בע"א 634/88 עטיה ואח' נ' זגורי פד"י מה' (1) 99, 162: "בדרך כלל, כשאדם נשאר מוגבל בדרך כלשהי בכושר עבודתו, מוצא הדבר את ביטויו בנכות כלשהי. פשיטא, משלא נותרה לו נכות כלשהי - לא נפגע כושר השתכרותו. רק במקרים חריגים ביותר, תתכן אפשרות שנותרה הגבלה כלשהי בכושר ההשתכרות, על אף שלא נותרה לתובע כל נכות". המקרים החריגים בהם הוכרה הגבלה בכושר ההשתכרות על אף שלא נותרה כל נכות היו כשנמצאו ממצאים אשר לא מצאו ביטויים או כימותם בתקנות המל"ל כאמור בע.א. 146/87 כץ ואח' נ' רוזנברג פד"י מג' (3) 421. בענייננו, לא נמצא כל ממצא פתלוגי... 2. פסקי הדין אליהם מפנה ב"כ התובע אינם רלבנטיים כאשר 3. הוצאות רפואיות בהעדר נכות, אין מקום להניח כי יגרמו לתובע הוצאות רפואיות בעתיד ובוודאי לא כאלה שלא תהיינה מכוסות בסל הבריאות. 4. עזרת הזולת בעתיד בהעדר נכות, אין מקום להניח כי התובע יזדקק לעזרת הזולת בעתיד בכלל, וכזו שתגרור הוצאות בפרט. 5. נזק שאינו נזק ממון לתובע נגרמה פריקה של אצבע 4 ביד ימין הדומיננטית - הוא נאלץ לעבור שיחזור בהרדמה ונזקק לסד עץ. בנסיבות אלה נראה לי לנכון לפצותו עבור כאב וסבל בסך 15,000 ₪. 6. לתובע נגרמה כאמור פריקה שחייבה טיפול ניתוחי. בנסיבות אלה, היתה יותר מראשית הראיה הדלה הנדרשת לצורך מינוי מומחה ועל כן וגם אם לא נותרה לו נכות, הוא זכאי שהנתבעות תשאנה בשכרו ככל שנובע ---- בהוצאות משפט. 7. לאור כל האמור לעיל, הנני מחייב הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע 15,500 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל וכן אגרת משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 13% + מע"מ.אצבעותתאונת דרכים