קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה נגד השירות הווטרינרי העירוני: 1. תביעה, בגדרה עותרת התובעת לפצותה בסך 11,485 ₪. 2. לטענת התובעת היא הבעלים של כלבה, אשר עברה הליך חיסון כנגד כלבת אצל הנתבעת ביום 29.9.2009, ובו ביום קיבלה הכלבה שבב אלקטרוני אשר הוכנס לגופה. התובעת טוענת כי פרטי השבב ופרטי הבעלים של הכלבה היו אמורים להיות מדווחים למרכז רישום ארצי הכולל את פרטי השבב ופרטי הבעלים של הכלב, כאשר בעזרת נתונים אלה, ניתן לאתר בעליו של הכלב במידה וילך לאיבוד . התובעת טוענת כי הכלבה חוסנה בשנית ביום 21.12.10 ואז הבחין בעלה של התובעת כי הכלבה אינה רשומה במאגר, וביקש כי הדבר יתוקן לאלתר. 3. התובעת טוענת כי ביום 27.12.2010 אבדה הכלבה, דבר שגרם לתובעת ולבני משפחתה לפתוח במסע חיפושים ארוך ומתיש אחרי הכלבה. בין היתר, במסגרת מאמצי החיפוש, פנתה התובעת לנתבעת והודיעה על אובדן הכלבה. לטענת התובעת ביום 29.9.2010 פנתה היא, טלפונית, לעמותת "חדרה אוהבת חיות" ושם התגלה לה להפתעתה, כי פרטי הכלבה אינם מופיעים במאגר הרישום הארצי. עוד באותו יום פנתה התובעת אל הנתבעת וביקשה כי פרטי הכלבה יעודכנו מיידית, באופן שניתן יהיה לאתר הבעלים של הכלבה ע"י בדיקת השבב שבגופה. אלא שפרטי הכלבה עודכנו רק ביום 2.1.2010 לאחר שהתובעת פנתה אל מרכז הרישום הארצי. התובעת טוענת כי בו ביום אותרה הכלבה בכלבייה בעמק חפר, לאחר ששהתה שם מיום 27.12.2010. התובעת טוענת כי לצורך שחרור הכלבה נאלצה לשלם סך 485 ₪. 4. התובעת טוענת כי הנתבעת התרשלה כלפיה משלא עדכנה את פרטי הכלבה במרכז הרישום. להלן פירוט הנזקים להם טענה התובעת: סך 485 ₪ הסכום ששילמה התובעת ושנגבה ממנה בגין שהות הכלבה בכלביית עמק חפר; סך 9,000 ₪ "פיצויים על עוגמת הנפש שנגרמו לי, למשפחתי ולכלבה", וסך 2,000 ₪ בגין אובדן שעות עבודה. בסך הכל, מבקשת התובעת לחייב את הנתבעת לשלם לה סך 11,485 ₪. 5. בכתב ההגנה, טוענת הנתבעת כי רשלנות התובעת היא שגרמה לאובדן הכלבה, שכן על התובעת קיימת חובה לוודא כי לכלבתה לא תהא גישה חופשית לרשות הרבים. עוד טוענת הנתבעת כי על הווטרינר של הנתבעת היה לדווח למרכז הרישום, וזאת תוך שבוע ימים מהיום שבו נודע לו על אובדן הכלב. הנתבעת הוסיפה וטענה, כי ביום 29.12.2010, יומיים לאחר היעלמות הכלבה פנתה התובעת אל הנתבעת, כאשר היא ידעה היטב כי הכלבה אינה מופיעה במאגר הרישום. בנוסף, כפרה התובעת בכל נזקי התובעת. הכרעה: 6. שתי שאלות דורשות הכרעתי: הראשונה - האם הוכיחה התובעת רשלנות הנתבעת כלפיה, והשנייה - האם הוכיחה התובעת נזק שנגרם לה. 7. לפי מסמך שהפיק משרד החקלאות ופיתוח הכפר- השירותים הווטרינריים, אשר צורף לכתב התביעה, ביום 29.12.2010 התקבל דיווח מכלביית עמק חפר על מציאת הכלבה, וביום 2.1.2011 דווח ע"י התובעת למרכז השבבים על אבדן הכלבה, והפרטים שמסרה התובעת הוקלדו למאגר. באותו יום דווח לתובעת על מציאת הכלבה. עוד עולה מן המסמך כי הדיווח ששלח ד"ר ולטר, מטעם הנתבעת, בדבר פרטי הכלבה התקבל במרכז הרישום רק ביום 3.1.2011, יום לאחר החזרת הכלבה לרשות התובעת. 8. תקנה 13 לתקנות להסדרת הפיקוח על כלבים התשס"ה- 2005 קובעות את הנתונים אשר ירוכזו במרכז הרישום, ובין היתר, מספר השבב, זהות הבעלים של הכלב ופרטים נוספים הנוגעים לכלב ולבעליו, ואילו תקנה 14 קובעת כי רופא וטרינר עירוני ידווח למרכז הרישום "על האירועים המפורטים" בתקנה ובמועדים שנקבעו שם. בין היתר קובעת התקנה כי על הווטרינר לדווח על סימון כלב אחת לשבוע (דהיינו לכל היותר תוך שבוע). באשר לסימון כלב, קובעת תקנה 10 לתקנות הנ"ל כלהלן: " לא יסומן כלב בשבב אלא אם כן השבב נרשם במרכז הרישום ובידי המסמן אישור הרשם המעיד על כך" 9. הנה כי כן קיימת הוראה חקוקה המחייבת את הנתבעת לדווח על סימון הכלב באמצעות שבב. השאלה היא אם הופרה הוראה זו ע"י הנתבעת. 10. טוען ד"ר ולטר, הווטרינר העירוני אצל הנתבעת, כי הוא חיסן את הכלב ביום 21.12.2010 והוא זה שגילה כי הכלב אינו מופיע במרכז המידע, ועל כן הוא רשם את הפרטים והנפיק רישיון (ראו עדותו של מר ולטר בעמוד 3 שורות 6-9 לפרוטוקול). אפילו אקבל גרסתו זו של ד"ר ולטר, אין בכך לפטור אותו מאחריות, שכן עפ"י התקנות היה עליו להודיע, תוך שבוע ימים לכל היותר, על חיסון הכלבה. משמע, עד ליום 28.12.2010 היה על הנתבעת להודיע למרכז הרישום על החיסון ועל הפרטים של הכלבה. ואילו על פי מסמך משרד החקלאות הנ"ל הגיע הדיווח רק ביום 3.1.2011, איחור בן 6 ימים. 11. לא זו אף זאת, עיון במסמך שצירפה התובעת לכתב תביעתה, מעלה כי אכן הותקן שבב בשנת 2009, ועל כן על הנתבעת היה לדווח על השבב. כך או כך ד"ר ולטר לא הכחיש טענתה זו של התובעת, לפיה הותקן השבב אצל הנתבעת ואף שולם בגין כך. טענתה זו של התובעת יכלה הנתבעת להפריך על נקלה, ע"י המצאת חשבוניות מס או שירותים שניתנו לתובעת ומשלא עשתה כן, נראה כי התובעת הוכיחה כי מי שהתקין את השבב היתה הנתבעת בשנת 2009 ומשלא דיווחה על פרטי הבעלים של הכלב הפרה היא הוראות התקנות הנ"ל. 12. נראה, כי בנסיבות העניין הפרה הנתבעת הוראות התקנות הנ"ל, עוד נראה כי בכך הפרה הנתבעת חובת הזהירות המוטלת עליה, כאשר צפתה נזק או יכולה היתה היא לצפותו. שאלה נפרדת היא, אם ראוי לפסוק נזק נפשי או נזק כספי במהותו, כתוצאה מרשלנות הנתבעת, שלא קיימה את חובותיה השלטוניות והמנהליות. 13. עיינתי בנזקים הנטענים, וכבר אומר, שאין לפסוק נזק כלשהו לכלבה, מאחר ואין הכלבה אישיות משפטית הכשרה לתבוע. 14. נראה, כי התובעת הוכיחה כי אילו היתה הנתבעת מדווחת למרכז המידע פרטי הבעלים של הכלבה, התובעת היתה מוצאת את הכלבה לכל המוקדם ביום 29.12.2010 (ראו מכתב משרד החקלאות ממנו עולה כי דווח למרכז המידע על מציאת הכלבה ביום 29.12.2010). יחד עם זאת, לא הוכח בפניי כי מציאת הכלבה ביום 29.12.2011 היתה חוסכת לתובעת את הסכום ששילמה לכלבייה, שכן לא ברור אם הכלבייה גבתה סכום חד פעמי או סכום בגין כל יום שהייה במקום. 15. בנוסף, לא ראיתי מקום לפסוק נזק "נפשי" לתובעת, בגין אובדן כלבתה משך מספר ימים, כאשר אף התובעת שלא שמרה על הכלבה ולא הגבילה את תנועתה, תרמה, אף היא, לאובדן הכלבה. באשר להוצאות החיפוש, לא הוכח בפניי כי התובעת הוציאה הוצאות מיוחדות מלבד שיחות טלפון, ועל כן תביעתה בגין ראש נזק זה אף היא נדחית. 16. סוף דבר, התביעה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. 17. לכל אחד מבעלי הדין הזכות להגיש בקשת רשות ערעור על פסק דיני זה לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים מיום קבלת פסק דיני זה.וטרינריה