קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה על קניית חומרי בניין: תביעה כספית אשר בגירסתה המתוקנת הוגשה ביום 24.9.02 ע"ס 45,712 ₪ שעניינה דרישה לקבלת תמורה עבור רכישת חמרי בניין. התביעה נסמכת על חשבונית מס נושאת תאריך 30.12.94 בסכום קרן של 22,500 ₪ לא כולל מע"מ ונרשם בה כי היא מוצאת בגין מכירת: ”חמרי בניין וכיורים וקרמיקה לריצפה ולקירות ופסים ואמבטיה וברזים שונים וצבע ודברי חשמל ודוד שמש ודברים אחרים ומלט לפי כרטיסיה.” לראשונה הוגשה התביעה ב- 16.1.00 ובמסגרתה נטען כי רכישות הנתבע אצל התובע בוצעו "ב- 30.12.94 או בסמוך לכך". לאחר שניתן פסק דין לטובת התובע במעמד צד אחד ובהעדר הגנה ולאחר שהנתבע הסביר במסגרת לבקשתו לביטול פסק הדין מיום 14.5.02 כי גירסת התובע בעניין המכירות כביכול מופרכת מיסודה שכן הוא סיים את בניית ביתו בשלומי באוגוסט 94 ומאז לא נזקק עוד לחמרי בניין כלשהם, תיקן התובע את תביעתו ואישר בכתב התביעה המתוקן כי אכן הקשר העסקי עם הנתבע נוצר במהלך חודש יולי 94 כאשר הרכישה הראשונה ביולי 94 היתה של מוצרי קרמיקה שונים בסכום כולל של 12,660 ₪ תמורתם שולמה ב- 5 שיקים מעותדים החל מ- 30.8.94. שני השיקים הראשונים נפרעו והאחרים לא כובדו. עד למועד סירובו של השיק הראשון המשיך הנתבע לרכוש סחורות מן התובע ותמורתן לא שולמה ומכאן התביעה. התובע מאשר כי חשבונית המס הוצאה כעבור מס' חודשים עבור אותה סחורה אשר נרכשה במהלך החודשים אוגוסט-ספטמבר 94. התובע מאשר כי ב- 30.7.95 הגיש לביצוע את 3 השיקים החוזרים ונפתח תיק הוצל"פ בלשכת ההוצל"פ בנהריה. התביעה דנן הוגשה רק כעבור שנים ומתוך חשש לחלוף תקופת ההתיישנות ולאחר שהתברר שאין בכוונת הנתבע לפרוע את חובו למרות הבטחותיו. אין מחלוקת בין הצדדים כי התביעה איננה מתייחסת להזמנת הקרמיקה ביולי 94 אלא לחומרים האחרים אותם טוען התובע כי סיפק לנתבע. על כן ביקש הנתבע באמצעות ב"כ לברר עם התובע מהם אותם פריטים אשר לטענתו מכר לנתבע, מה ערכם ומתי נמכרו. בעניין הכיורים הנזכרים בחשבונית השיב התובע לשאלות ב"כ הנתבע: ”אני זוכר שסיפקנו כיורים אבל לא זוכר כמה וכו'. אם אתה אומר לי שלנתבע יש כיור מטבח אחד ושני כיורים בחדרי שירות וכל הכיורים ביחד לא שווים יותר מ- 1500 ₪ אני אומר שאולי הוא מכר .” בעניין הקרמיקה הנזכרת בחשבונית היתה התשובה כדלקמן: ”נכון שהוא לקח קרמיקה לריצפה, לקירות של המקלחות. הקרמיקה שהוא רכש בהתחלה ב- 12,000 ₪ זה היה רק קרמיקה לריצפה. אם אתה אומר לי שכל הקרמיקה בבית לא שווה יותר מ- 7000 ₪ וכו' הייתי אצלו בבית , הוא לקח את הקרמיקה הכי יקרה. הקרמיקה הכי יקרה בחנות היא 250 ₪ למ"ר כיום. אני לא רואה שום בעיה עם התשובות שלי. הנתבע לקח קרמיקה יקרה למדי. עשיתי לו מחיר טוב והוא קנה קרמיקה לריצפה. אני לא זוכר כמה מ' אורך. ” בעניין הברזים הצבע ודברי החשמל הסביר התובע: ”אני לא זוכר גם כמה ברזים וגם לא איזה צבע. אני לא זוכר איזה דברי חשמל הוא לקח לבית. ” ובעניין דוד החשמל: ”את דוד החשמל אני זוכר. בהזמנה השניה סיפקתי לו דוד שמש. הכל היה בהזמנה השניה. אתה מציג בפני חשבונית על התקנה של דוד שמש עוד ביולי 94, דוד שמש שנרכש ממני ואני אכן רואה שיש קבלה וחשבונית מיולי 94 על ביצוע התקנה של דוד שמש. אני לא יכול לדעת באיזה דוד שמש מדובר. אולי הוא התקין דוד שמש והוא התפוצץ ואולי הוא התקין דוד שמש אחר.” ובעניין 'הדברים האחרים' : ”אני לא יכול להגיד לך מהם דברים אחרים וכו'. אולי ברגים אולי חול אולי חמרי בניין אחרים. חמרי בניין זה כללי. ” מכיון שמתוכן חשבונית נראה היה שהרישום נעשה "לפי כרטיסיה" התבקש התובע להציג את הכרטיסיה על מנת להשלים את החסר העולה מגירסתו הנ"ל. מתברר שבידי התובע אין כרטיסיה וכאשר נדרש להסביר עניין זה השיב: ”לבקשתך להציג את הכרטסת אני משיב לך שהיא אצל הנתבע. הייתי אצלו בבית ומסרתי לו. הוא ביקש לבדוק והיתה לי אמונה בו. אין לי עותק. הוא לקח את הכרטסת. אני שומר לפעמים כרטסת. אם הלקוח משלם הכל אז לא. לא תמיד אני שומר. אני מחזיר ללקוח. ” הנה כי כן התובע איננו זוכר למעשה דבר בעניין פרטי העסקאות עם הנתבע ואין בידיו הרישומים המקוריים. גם ההסבר אותו הוא מוסר להעדרה של הכרטסת איננו עומד בביקורת. יש לזכור שבדצמבר 94 מועד שבו נרשמה החשבונית "על פי הכרטסת" כבר נתגלעו ניצני הסכסוך שהרי השיקים שמסר הנתבע עבור רכישות יולי, לא כובדו. התובע מאשר בפה מלא: ”אני לא זוכר מה סיפקנו לו במדוייק ואילו כמויות. החשבונית של ה- 26,000 ₪ לא כוללת את הקניה של ה- 12,000 ₪ הקודמים. ” תמיהה נוספת עליה התבקשה תשובת התובע היתה בעניין האיחור בהגשת התביעה לעומת הזריזות היחסית שגילה בהגשת השיקים אשר נמסרו לו תמורת רכישת הקרמיקה ביולי 94 ואשר לא כובדו. התובע השיב בעניין זה: ”לשאלתך איך אני מסביר שאת השיקים הגשתי די מהר לביצוע ואת התביעה הזאת הגשתי לאחר שנים אני מסביר לך שהוא כל הזמן הבטיח שיעשה לי הובלות וכך ישלם וחוץ מזה ידוע לי שיש לו חובות כבדים ורציתי לחסוך באגרות יקרות אם אין ממי לגבות. לשאלתך אם כך למה הגשת את השיקים לביצוע אני משיב לך שנמאס לי לחכות. אתה תמה אם כך למה לא הגשתי את התביעה על הסכום הגדול אני משיב לך שיש לו הרבה חובות. ” הסבריו של התובע בעניין העדר הנתונים הקשורים לעסקאות, בענין השוני בגרסאות בין כתבי התביעה, בעניין השיהוי בהגשת התביעה דחוקים וככלל אין תימוכין לגירסת התובע ולמעשה מדובר בתביעה אשר הראיה המוצגת איננה אלא עדות בעל הדין עצמו. סעיף 54(2) לפקודת הראיות (נוסח חדש) תשל"א 1971 מחייב מתן הנמקה, מקום שהדין מוכרע על פי עדות יחידה של בעל דין הנוגע בדבר. במקרה דנן אין לדעתי נימוק המצדיק הכרעת הדין על פי גירסה כפי שמציג התובע. לפיכך אני דוחה התביעה בתיק זה. אין צו להוצאות מכיון שסיכומי הנתבע לא הוגשו. בניין