קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעת עובדת זרה מבולגריה לתשלום שכר: 1. רקע כללי עניינה של התביעה באי תשלום שכר עבודה לחודשים 03/ 6-5 וזכויות סוציאליות בגין עבודתה של התובעת, עובדת זרה מבולגריה, אשר עבדה עם בעלה במשתלה של הנתבע מיום 16.9.02 עד 29.6.03, מועד בו נעצרה ע"י מנהלת ההגירה. בכתב ההגנה נטען כי שולם לתובעת כל המגיע לה. בהיותה עצורה שולם לה השכר עבור חודש 6/03. עוד טען הנתבע כי יש לקזז דמי שכירות והוצאות חשמל ומים מכל סכום שיקבע כי מגיע לתובעת, נוכח מקום מגורים אשר סיפק הנתבע לתובעת ולבעלה. התובעת והנתבע העידו בפני בדיון במעמד הצדדים. מוסכם כי התובעת הועסקה ע"י הנתבע בתקופה שצויינה בכתב התביעה. השאלות השנויות במחלקת הן זכאותה לתשלומים, שיעורם וטענת הקיזוז. אתייחס אליהן אחד לאחד. לאחר שבחנתי את חומר הראיות אתייחס לרכיבי התביעה אחד לאחד. 2. משכורות החדשים מאי ויוני 2003 התובעת בתצהיר עדותה טענה כי עם מעצרה נותר הנתבע חייב לה שתי משכורות בגין החודשים 03/ 6-5. בדיון העידה כי הנתבע שילם לה סך -.3,390 ₪ בבית הסוהר, על מנת שהמשטרה תשלח אותה לבולגריה ביום 3.7.03. התשלום נזקף, לטענתה, לשכר עבודה לחודש 5/03, בגינו זכאית היתה לסך -.3,140 ₪. בנוסף זכאית התובעת, לטענתה, לשכר חדשי של 6/03 בסך -.2,900 ₪. הנתבע מנגד, ציין בתצהיר עדותו כי שולם לתובעת במזומן שכר עבודה בשיעור -.3,700 ₪ לחודש עד 5/03. בעבור חודש 6/03 הגיע לתובעת, לטענתו, סך -.3,390 ₪, כמצויין בתלושי שכר שצורפו. יתרת חובו בגין עבודתה אצלו שולמה לתובעת במתקן "מיכל" בו נעצרה ע"י משטרת ההגירה. בעדותו בדיון טען כי התשלום בבית המעצר בוצע בעקבות פניה טלפונית של מי שהציג עצמו כנציג משרד העבודה, ונזקף לחדש האחרון לעבודתה של התובעת. בהתאם להוראות סעיף 32 לחוק בית הדין לעבודה, בית הדין אינו קשור בדיני הראיות בהליכים אזרחיים. אף על פי כן ההלכה היא שבית הדין קשור בעקרונות שבדיני הראיות, ביניהם נמנה הכלל ש"המוציא מחברו עליו הראיה". על פיו נפסק כי נטל ההוכחה בענין תקופת העבודה וכי שכרו של עובד לא שולם לו כדין מוטל על העובד-התובע (דב"ע נ"ד 23-3 חיים פרינץ נ. נתי גפן ואח', פ"ד כ"ו, 547). לעומת זאת, הנטל להוכיח ביצוע תשלומים במסגרת "טענת פרעתי", מוטל על המעביד הטוען אותה. זאת כטענת "הודאה והדחה", משהודה מעביד כי העובד זכאי לשכר בגין חודש מסויים, מודה הוא בעילת התביעה ומועבר אליו הנטל להוכיח כי אכן פרע את חובו לעובדו. טענת הנתבע לפיה שולם לתובעת מלוא שכר עבודה בגין חודשים 03/ 6-5 במזומן לא נתמכה בראיה מהימנה או בעדות, והכחשה בעדות התובעת. אין לראות בנסיבות הענין בתלושי השכר שצורפו לתצהיר עדותו, לאחר שהונפקו מחדש כעדות הנתבע, בלא שהומצאו בזמן אמת לתובעת ובלא שמיעת עדותו של מנהל החשבונות, ראיה מוצקה לביסוס טענתו בענין תשלום בפועל של הסכומים המצויינים בהם לתובעת. התובעת העידה כי מעולם לא שולם לה סך -.3,500 ₪ כמצויין בתלושים. גירסתו של הנתבע בתצהיר עדותו עמומה ומעורפלת. לא בכדי בחר בא כוחו שלא לחקור את התובעת בחקירה הנגדית בנושא מהות התשלום שבוצע בבית המעצר, והתובעת השיבה בענין זה לשאלות ביה"ד. מתצהיר ת/1 עולה כי התשלום בוצע בעקבות פניית האגף לאכיפת חוקי עבודה במשרד העבודה. הנתבע לא יכול היה לזכור הסכומים אשר נדרש לשלם לתובעת בהיותה במעצר ואם בכלל נדרש לשלמם, כעדותו בדיון. התוצאה היא שבכרתי את גירסת התובעת, לפיה זכאית היא לתשלום השכר החודשי בגין חודשים 03/ 6-5 בניכוי הסכום ששולם לה ע"י הנתבע בבית המעצר. אשר לשיעורו - בהתאם לעדותה בדיון, זכאית התובעת לסך -.3,140 ₪ בגין חודש 5/03, ולסך -.2,900 ₪ בגין חודש 6/03. סה"כ זכאית התובעת לסך -.6,040 ₪ בגין חודשיים אחרונים לעבודתה, ובניכוי סך -.3,390 ₪ אשר שולם ע"י הנתבע מגיעה יתרת חובו לתובעת לסך -.2,650 ₪. הסכום ייפסק לתובעת. 3. הפרשי שכר המינימום על פי חוק בתצהיר עדותה של התובעת נאמר כי שכרה היומי היה -.120 ₪ ליום עבודה של 10 שעות, לפיכך שולם לטענתה סך -.12 ₪ לשעה. מעדותה בדיון מסתבר כי שעות עבודתה לא היו קבועות, כאשר נשאלה כמה שולם בגין חודש 2/03 השיבה: "אני לא זוכרת, אני צריכה לבדוק כמה ימים וכמה שעות". הנתבע מנגד דבק בגירסתו לפיה התובעת עבדה 8 שעות ביום. טענת התובעת לפיה עבדה 10 שעות ביום הכחשה מכל וכל. לטענתו שולם לתובעת שכר חודשי בסך -.3,500 ₪ עד חודש 1/03, וסך -.3,700 ₪ מחודש 2/03 ואילך, כמצויין בתלושי השכר. התובעת הכחישה בעדותה כי שולם לה אי פעם שכר בשיעור -.3,500 ₪. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני קובעת: שכר המינימום ישולם במלואו בהתחשב במשרה מלאה הנהוגה או מוסכמת במקום העבודה. בשים לב לספק בנפקותם של תלושי השכר כאמור, ספק שנותר בעינו גם לאחר הגשת מסמכי ניכויי המס ע"י הנתבע, בלא שזומן להעיד בעניינם מנהל חשבונות מטעמו, העדפתי את גירסת התובעת לפיה שולם לה שכר יומי של -.120 ₪. בהתאם לגירסת הנתבע בשאלת היקף עבודתה של התובעת 8 שעות ביום, זכאית התובעת להפרש שכר עפ"י חוק שכר המינימום בסך -.24 ₪ ליום, ולסך כולל של -.5,664 ₪ לתקופת עבודתה המלאה. הסכום ייפסק לה. 4. גמול שעות נוספות התובע גמול בעד עבודה בשעות נוספות צריך להוכיח את מספר השעות הנוספות שבהן עבד, כי נדרש לעשות כן או לפחות כי מעבידו היה מודע לביצוע עבודה בשעות נוספות פרק זמן משמעותי (ר' י.לובוצקי/חוזה עבודה וזכויות העובד, פרק 13, עמ' 16). התובעת לא ביססה גירסתה בענין ביצוע עבודה בשעות נוספות בראיה או בעדות ואין בעדותה כדי להוכיח קיום מסגרת מסודרת של 10 שעות עבודה ביום המעבירה את הנטל בענין זה אל המעביד. חיזוק למסקנה זו ניתן למצוא בשיעורי השכר השונים בהם נקבה התובעת בעדותה בגין החודשים 5/03 ו- 6/03. כאשר נשאלה התובעת כמה שולם לה ב- 2/03 השיבה כי עליה לבדוק כמה שעות עבדה, והדבר מדבר בעד עצמו. הנתבע מנגד דבק בגירסתו כי התובעת עבדה 8 שעות ביום. התביעה לגמול עבודה בשעות נוספות היא תביעת ממון מוגדרת הדורשת הוכחה מדוייקת לביצועה. משלא הוכיחה התובעת תביעתה ברכיב זה, ובהתאם למבחן הסבירות לא סביר בעיני כי עובדת כמוה, כפי שניתן היה להתרשם מאישיותה, חרף היותה עובדת זרה, עבדה במשתלה 10 שעות ביום תמורת שכר נמוך משכר המינימום. בנסיבות אלה אין רלבנטיות לפסיקה אליה מתייחס ב"כ התובעת בסיכומיו בענין תוספת תשלום לעובדי סיעוד. נסיבות המקרה דנן שונות, לא מדובר במטפלת, ולא בעובדת אשר התגוררה במעונו הפרטי של מעסיקה ונדרשה מדי פעם בפעם לעבודות לילה. התוצאה היא שהתביעה לגמול שעות נוספות נדחית. 5. פדיון חופשה ודמי חגים התובעת בעדותה הכחישה את טענות הנתבע לפיהן נטלה 10 ימי חופשה בחודש 9/02 ובחודש 4/03, וטענה באופן חד משמעי: "לא קיבלתי חופש אף פעם", וזאת למעט ביום חגה ב- 1.1.03. הנתבע בתצהיר עדותו מבסס טענותיו בענין ימי החופש אשר נטלה התובעת בתלושי השכר שהגיש. בעדותו בדיון התייחס הנתבע לימי החופשה בחג הסילבסטר, ביום 25.12.02 ולשלושה ימים בתחילת 1/03. הנתבע לא זכר מועדים נוספים בהם נטלה התובעת חופשה, כמצויין בעדותו. התובעת לא חתמה על ימי חופשה. נטל הראיה כי מלוא החופשה השנתית ניתן בפועל לעובד מוטל על המעביד אשר חייב לנהל פנקס חופשה (דב"ע ל"ד 17-3 אברג'יל נ. אנסבך, פד"ע ה', 253). הנתבע לא הרים את הנטל. אין בתלושי השכר עליהם ביסס טענותיו הוכחה מספקת משהונפקו בדיעבד ולא הומצאו מעולם לתובעת. טענותיו הוכחשו ע"י התובעת. התוצאה היא שברכיב זה ביכרתי את גירסת התובעת. תביעתה לפדיון חופשה מתקבלת. אשר לדמי חגים - הנטל להוכיח תשלומם מוטל על הטוען, המעסיק, במסגרת "טענת פרעתי". בתצהיר עדותו פירט הנתבע ימי חופשה שניצלה, כביכול, התובעת "מעבר לימי החג בהם לא עבדה" כטענתו. הנתבע לא פירט מהם ימי החג. בהתחשב בעדות התובעת, לפיה לא עבדה ביום חג הסילבסטר, יופחת מסכום התביעה ברכיב זה שכר בשיעור יום חופשה אחד. התוצאה היא שהתובעת זכאית לסך -.897 ₪ בגין דמי חגים. הסכום יפסק לה. 6. טענת קיזוז התובעת העידה כי התגוררה עם בעלה בצריף שלא היה בבעלות הנתבע, בתנאים קשים ללא מים זורמים וביוב וללא שירותים. מעולם לא דובר על תשלום דמי שכירות או חשמל. הנתבע מנגד ציין בתצהיר עדותו כי היה על התובעת ובעלה, שהתגוררו בתקופת עבודתם בקראוון במשתלה, לשלם לו סך -.150$ לחודש עבור דמי שכירות, חשמל ומים, אולם הם לא שילמו. בעלה של התובעת המשיך לעבוד, לטענתו, אצלו בתנאים בהם העסקה קודם לכן קבוצת עובדים מבולגריה אשר התגוררו בקראוון ושילמו שכר דירה לנתבע. בתנאים אלה העסקה אף התובעת לאחר מכן, משהתגוררה עם בעלה בקראוון. בפועל לא שולמו דמי שכירות ע"י התובעת או ע"י בעלה, למרות דרישותיו. לפנים משורת הדין ועקב יחסים טובים ששררו בין הצדדים לא נוכו סכומים משכרם. אשר לבעלות בקראוון העיד הנתבע בדיון כי הקרוואן שייך לו ואף שופץ על ידו, יחד עם זאת ציין כי קיימת מחלקת בינו לבין הבעלים של הקרקע בו מצוי הקראוון. גירסתו של הנתבע בענין דרישה לתשלום דמי שכירות מהתובעת לא נתמכה בעדות או בראיה, והוכחשה בעדות התובעת. לאור הספק בשאלת בעלותו של הנתבע בקראוון; חישוב דמי השכירות במסגרת טענת הקיזוז תוך הכללת סכומים בהם חוייב, כביכול, בעלה של התובעת; ובהעדר ראיה לטענת הנתבע לפיה נדרשה התובעת לשלם דמי שכירות במהלך תקופת עבודתה ומשלא הופחתו סכומים בגינם משכר עבודה ורק לאחר הגשת התביעה כנגד הנתבע העלה טענותיו בדיעבד - ביכרתי את גירסת התובעת בסוגיה זו. התוצאה היא שאין להפחית מהסכומים המגיעים לתובעת סכומים כלשהם בגין דמי שכירות, טענת הקיזוז נדחית. 7. סוף דבר לאור כל האמור אני קובעת שעל הנתבע, שרון רוזנברג, לשלם לתובעת כדלקמן: (א) יתרת שכר עבודה - סך - -.2,650 ₪ בצירוף פיצויי הלנת שכר מופחתים בשיעור הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.03 עד למועד הגשת סיכומי התובעת ביום 20.6.04. מהמועד האמור ישא הסכום המתקבל פיצויי הלנת שכר כחוק עד מועד התשלום המלא תוך 30 יום. (ב) הפרשי שכר המינימום עפ"י חוק - סך - -.5,664 ₪ (ג) פדיון חופשה - סך - -.1,317 ₪ (ד)ׂ יתרת דמי חגים - סך - -.897 ₪ לסכומים בס"ק (ב), (ג), (ד) דלעיל יווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.03 עד מועד התשלום תוך 30 יום. הנתבע ישא בהוצאות משפט (שכ"ט עו"ד) בסך -.1,500 ₪ בצירוף מע"מ כדין. עובדים זרים