תיקון שנת לידה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תיקון שנת לידה: 1. זה ערעור על פסק דין של בימ"ש השלום, שלפיו יש לתקן את הגיל הרשום של המשיב, באופן שיירשם כיליד 1927 במקום השנה הרשומה 1932. לבקשת המשיב צורפו שני תצהירים (נוסף על תצהיר המשיב עצמו) והם תצהירו של אחי המשיב ששמו חסן (להלן "האח") ושל מר זייד דראושה, חבר ילדות של המשיב שלמד אתו ב"כותאב" (להלן "החבר"). 2. בטרם אכנס לדיון במקרה דנן לגופו, אקדים הערות אחדות כלליות: א. בימ"ש שלערעור אינו ממהר להתערב בקביעות שבעובדה, אולם כאשר חומר הראיות והטענות שהיו בפני בימ"ש קמא מצוי ופרוס כמעט באותה מידה גם בפני ביהמ"ש שלערעור, ועפ"י חומר הראיות והטענות בולט מאוד שמן הראוי היה להגיע לתוצאה שונה מזו של בימ"ש קמא, יתערב ביהמ"ש שלערעור. ב. מי שמבקש לשנות את רישום הגיל בתעודת הזיהוי שלו עליו הראיה, אם כי אין להכביד עליו במידת שכנוע גבוהה. ג. מבקש תיקון גיל הוא בעל דין, ומטבע הדברים ראוי לבחון היטב כשמסתמכים על עדותו בהיותו נוגע בדבר (ראה סעיף 54 לפקודת הראיות). לתיקון גיל יכולה להיות נפקות ממונית ניכרת, שכן תוספת של שנים לגילו של מבקש (במיוחד מבקש מבוגר), מוסיפה לו קיצבת זקנה מהמל"ל לכל אותן שנים, ואולי גם זכויות לפנסיה. 3. הגעתי למסקנה שראוי לקבל את הערעור, ולהלן אנמק זאת. א) פי המשיב ענה בו שבקשתו אינה נכונה ואינה ראויה להתקבל. ומדוע? בעדותו סיפר המשיב: "למדתי באלכותב 7 שנים. כשהתחלתי ללמוד הייתי בן 7 שנים. לפני שקמה מדינת ישראל עזבתי את ביה"ס והלכתי לעבודה. לפני הקמת מדינת ישראל בשנתיים שלש עזבתי את ביה"ס. נכון שכשקמה המדינה הייתי בן 17-18 שנה. אני מתקן - 21 שנה". (לגבי המילים "אני מתקן" - 21 שנה" נפלה מחלוקת בין ב"כ הצדדים בבימ"ש קמא, אם הן נאמרו בהדרכת ב"כ המשיב אם לאו). בהמשך חקירתו חוזר המשיב ומאשר שלמד בכותאב 7 שנים, ושהתחיל ללמוד שם בגיל שבע ושסיים שנתיים-שלש לפני קום המדינה. והנה - אם נצרף את שבע שנות הלימוד לשבע השנים שקדמו ללימודים ונוסיף עליהן 2-3 שנים, נגיע לכך שבקום המדינה ב1948-, היה המשיב בן 16-17. נתונים אלה תואמים היטב דוקא את הגיל הרשום של המשיב (יליד 1932), ואינם תואמים את הגיל המבוקש (יליד 1927). יש בכך ראיה ניצחת כנגד הבקשה. ב) החבר מאשר את דברי המשיב, שהמשיב למד שבע שנים בכותאב. גם גיל שבע כגיל הכניסה ללימודים מסתבר. נמצא שהחשבון שעשינו לעיל עולה יפה ועולה בקנה אחד עם הגיל הרשום, גם לפי עדות החבר. ג) כב' השופט קמא חש בכך שיש קושי עם פרוט הגילים של הלימודים בכותאב, ולכן כתב בפסק דינו: "נכון שביחס לשנים שלמדו המבקש והעד.... התשובות לא היו זהות". האמת היא שהתשובות של שני העדים היו דוקא זהות, אלא שעולה מהן תוצאה הנוגדת את הבקשה (כאמור עפ"י החשבון שעשיתי לעיל). ד) כב' השופט הסתמך בפסק דינו על העובדה, שהחבר יליד 1927 ושהוא טען שהוא בן גילו של המשיב. ואולם, מסתבר שהחבר עצמו תיקן את גילו הרשום. לפיכך אין נקודת ההשואה משכנעת כל כך. הוא הדין לגבי האח, שאף הוא תיקן את גילו הרשום. ב"כ המשיב ביקש להגיש את הבקשה של האח לתיקון גילו ואת הפרו' ופסה"ד שניתן בענינו. מהמסמכים עולה שהתיקון של גיל האח נעשה על פי אותם מצהירים שבבקשה דנן, היינו האח והחבר והמבקש. אינני סבור שמסמכים אלה מעלים או מורידים. גם אינני סבור שנכונה טענת המשיב, שפסה"ד המתקן את גיל האח הוא מעשה בית דין גם בעניננו. פסה"ד ההוא הוא מעשה בית דין לגבי האח, אך לא לגבי המשיב. האח העיד שהוא עצמו למד שלש שנים בכותב ושלש שנים בבי"ס ממלכתי, וכי החל ללמוד בגיל שש, וכי סיים את לימודיו שלש שנים לפני קום המדינה. אם נצרף שנים אלה, עולה שהאח היה בן 16 כשקמה המדינה. כלומר שגילו הרשום של האח לפני התיקון (1935) הוא הגיל הקרוב יותר לאמת ולא הגיל המתוקן (1928). גם בעדותו בבקשה של עצמו העיד האח שסיים את לימודיו בהיותו בן 13. ה) לפי דברי המשיב ואחיו, יש הפרש של שנה אחת ביניהם. לאור האמור לעיל לגבי גילם של המשיב והאח בשנת 1948, עולה שהגיל הרשום של המשיב הוא היותר נכון מהגיל המבוקש. 4. ב"כ המשיב טוען שערכאת ערעור לא צריכה להתערב בקביעות שבעובדה של בימ"ש של ערכאה ראשונה. אמת נכון הדבר, זה הכלל הרגיל, אבל בעניננו יש כמה נימוקים לסטות מכלל זה: א) מדובר לא רק בקביעות שבעובדה, אלא במסקנות של בימ"ש קמא; ב) מהעדויות שמטעם המשיב עולה שהמסקנות צריכות להיות שונות מאלה שקבע בימ"ש קמא; ג) גם כב' השופט קמא חש שיש פגם בעדויות; ד) הכלל שערכאת ערעור אינה מתערבת בעובדות נובע בין היתר מכך שביהמ"ש בערכאה הראשונה התרשם מהעדים. ואולם בעניננו היכולת להתרשם היתה מועטה מאד, משום שהחקירות של העדים היו קצרות מאד (עדות המשיב בת חמש שורות ושל החבר בת שבע שורות); ה) דוקא אם הרושם שקיבל כב' השופט קמא מהעדים היה רושם חיובי, היה עליו לדחות את הבקשה, שכן העדות של המשיב ואחיו מביאות למסקנה שהגיל הרשום הוא הנכון או היותר נכון, ולא הגיל המבוקש. 5. העולה מן האמור שנכון לקבל את הערעור. אני מחליט לקבל את הערעור, לבטל את פסה"ד של בימ"ש קמא ולהותיר את הגיל הרשום של המשיב כמות שהוא. המשיב ישלם למערערים שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ש"ח בתוספת מע"מ והפרשי הצמדה ורבית כחוק מהיום. לידהשינוי גיל