תקנה 67 א לתקנות התעבורה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אי עצירה להולכי רגל במעבר חצייה - תקנה 67 א לתקנות התעבורה:

1. בפני ערעור על הכרעת הדין, במסגרתה הורשע המערער בביצוע עבירה של אי מתן זכות קדימה להולכי רגל במעבר חצייה, תוך קרבה מסוכנת של הרכב להולכי הרגל, עבירה לפי תקנה 67(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א - 1961.

2. על פי עובדות כתב האישום, נהג המערער ביום 21/07/09 ברח' הגליל בטבריה ברכב פרטי מסוג מיצובישי בצבע לבן ובהגיעו למעבר חצייה, לא אפשר להולכי רגל שחצו במעבר החצייה להשלים את חצייתם בבטחה ונהג תוך קרבה מסוכנת של הרכב להולכי הרגל.

3. המערער כפר בביצוע העבירה.

4. לאחר שמיעת הוכחות, קבע בית המשפט קמא, כי הוכחה בפניו מעבר לכל ספק סביר אשמתו של המערער וזאת בהסתמך על עדות השוטר, שרשם את הדו"ח, אותה העדיף בית המשפט קמא על פני עדותו של המערער.

5. המערער לא השלים עם קביעה זו ומכאן הערעור שבפני.

6. לאחר ששמעתי את הצדדים, שוכנעתי כי דין הערעור להדחות.

7. ראשית, הכרעת הדין וגזר הדין ניתנו ביום 01/11/10 בנוכחות המערער והודעה לו זכותו להגיש ערעור בתוך המועד הקבוע בחוק, לבית המשפט המחוזי בנצרת.
הערעור הוגש ביום 28/12/10, לאחר המועד הקבוע בחוק, ללא בקשה להארכת המועד וללא פירוט הנימוקים המצדיקים הארכתו.

אמנם המערער פנה לבית המשפט קמא לאחר גזר הדין בבקשות חוזרות לביטולו, אולם אין בעובדה זו כדי להאריך לו את המועד להגשת הערעור.

8. לגופו של עניין, כידוע, אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים עובדתיים, כל שכן בממצאי מהימנות, שנקבעו על ידי הערכאה ששמעה את העדים והתרשמה מהם, והתערבות כזו תעשה רק במקרים יוצאי דופן, בהם נפלה טעות בולטת במסקנותיו של בית המשפט קמא והוברר, כי לא יכול היה להגיע למסקנות אלה באופן סביר, מתוך הראיות שהונחו בפניו.

9. לא ניתן לומר, כי במקרה זה מתקיימים טעמים המצדיקים התערבות בממצאיה של הערכאה דלמטה.

10. בית המשפט קמא נימק היטב מדוע ראה לנכון לסמוך על עדותו של השוטר, אף שזה, מטבע הדברים, לא יכול היה לזכור כל פרט ופרט מתוך הנסיבות של המקרה, שהתרחש זמן רב לפני שהעיד בבית המשפט וכאשר מתוקף תפקידו הוא רושם דוחו"ת רבים מסוג זה במהלך עבודתו.

11. בהחלטתו להעדיף את עדות השוטר על פני עדות המערער, לקח בית המשפט קמא בחשבון את העובדה שבעדותו לא התייחס כלל המערער לשאלה האם ביצע את העבירה, אלא מיקד את דבריו בהתייחסות לגרסת השוטר ורק בחקירתו הנגדית השיב בהתייחסו לעבירה עצמה. כמו כן, נזקפה לחובת המערער העובדה שנמנע מלזמן 3 עדים שנכחו עימו ברכב ויכולים היו לתמוך בגרסתו.

12. טענת המערער, כי בפני בית המשפט קמא הוצגו מסמכים להם לא היה מודע, או לא קיבל לידיו ואיננו יודע מה הוא תוכנם, איננה מתיישבת עם המוצגים שהונחו בפני בית המשפט קמא.
לבית המשפט קמא הוגשה, טרם הרשעתו של המערער, ראיה אחת בלבד והיא הדו"ח שנמסר למערער סמוך לאחר ביצוע העבירה.

בהמשך, המערער עצמו ריכך טענה זו וטען כי השוטר עיין בעת שהעיד בבית המשפט במסמך כלשהו שהמערער לא קיבל לידיו, אולם אין כל אינדיקציה לכך וגם המערער הודה, כי איננו יודע האם מסמך זה הוגש לבית המשפט.

13. ב"כ המשיבה הבהיר, כי בידיו אין מסמכים נוספים, פרט לאלו שהוגשו לבית המשפט (בשלב הטיעונים לעונש הוגשה גם ההחלטה בדבר הפסילה המנהלית, לצורך ניכוי ימי הפסילה ורישום עבירות התעבורה הקודמות של המערער).

14. אין צורך לומר, כי אם אכן היו מסמכים נוספים בידי המשיבה, אלו חייבים היו להיות מוצגים בפני המערער, אולם אין בידי לקבוע, כי אכן היו מסמכים כאלו. מתוך פרוטוקול הדיון והכרעת הדין עולה, כי השוטר הפנה, ככל שהסתמך על מסמך, אל הדו"ח עצמו ולא אל תיעוד אחר.

15. המערער הציג בפני תרשים שערך, ממנו ביקש ללמוד, כי השוטר שרשם את הדו"ח ונסע, על פי עדותו, אחרי רכבו של המערער, לא יכול היה לראות את המקום שבו, כביכול, עמדו הולכי הרגל, שביקשו לחצות את הכביש.

מדובר בראיה שלא עמדה לנגד עיניו של בית המשפט קמא, לא הוצגה לשוטר שהעיד ולא זכתה להתייחסות עניינית של המשיבה, בשלב בו ראוי היה, אם בכלל, להגיב עליה.

יתירה מכך, לא ברור כלל מהו קנה המידה של התרשים והאם נתוניו אכן משקפים את המצב בפועל, כך שקשה לקבוע כי מדובר בראיה בעלת עוצמה, שעשויה הייתה לשנות את מסקנותיו של בית המשפט קמא.

16. בנוסף, כל העובדות אותן מבקש המערער להביא באמצעות התרשים, היו בידיעתו, בעת שהעיד בבית המשפט, ולא הייתה כל מניעה כי יציגם בפני בית המשפט קמא. יש להדגיש, כי הגנת המערער התמקדה, למעשה, בטענה זו והיא נבחנה על ידי בית המשפט קמא ונדחתה.

17. נוכח המפורט לעיל, אין כל עילה להתערב בהכרעת הדין של בית המשפט קמא.

18. המערער לא השיג על חומרת גזר הדין.

מעבר לדרוש, יאמר, כי על המערער הוטל קנס בסך 1,000 ₪, 3 חודשי פסילה על תנאי ו-30 ימי פסילה בפועל, בניכוי 30 ימי הפסילה המנהלית.

מדובר בעונש מאוזן והולם את חומרת העבירה ועברו התעבורתי הלא מכביד של המערער.

19. סוף דבר, הערעור נדחה.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. הזמנה למשפט תעבורה

  2. התיישנות קנסות תעבורה

  3. תקנה 65 לתקנות התעבורה

  4. סעיף 61 לפקודת התעבורה

  5. תקנה 44 לתקנות התעבורה

  6. אי התייצבות למשפט תעבורה

  7. תקנות התעבורה יציאה מחניה

  8. תקנה 28 א לתקנות התעבורה

  9. תקנה 67 א לתקנות התעבורה

  10. תקנה 308 ד לתקנות התעבורה

  11. הגדרת צומת בתקנות התעבורה

  12. תקנה 22 (א) לתקנות התעבורה

  13. ביטול קנס חניה לרכב עם תו נכה

  14. פגיעה ברכב תוך כדי פניה לחניה

  15. פיצוי לנאשם שזוכה מעבירת תעבורה

  16. הגשת הכרעת דין בעבירת תעבורה כראיה

  17. עבירה של החניית רכב ללא תשלום אגרת הסדר

  18. פסילת מינימום 3 חודשים על עבירות תעבורה

  19. התחמקות מקבלת הזמנה לדין בעבירות תעבורה

  20. הפרת סעיף 4ב לחוק חניה לנכים, תשנ"ד-1993

  21. אי התייצבות לדיון תעבורה עקב נסיעה לחו''ל

  22. נהיגה רשלנית לפי סעיף 62 (2) לפקודת התעבורה

  23. זומנה לדיון בבית משפט לתעבורה אך לא התייצבה

  24. זיכוי מעבירת תעבורה עקב טעות בזיהוי הרכב

  25. דחיית ערעור על פסק דין של בית המשפט לתעבורה

  26. תאונת דרכים תוך כדי חניה בנסיעה אחורה (ברוורס)

  27. תקנה 67 א לתקנות התעבורה - זכות קדימה במעבר חציה

  28. תקנה 83ב א לתקנות התעבורה (נהיגה ללא חגורת בטיחות)

  29. עבירת העמדת/החניית רכב בניגוד לחוק עזר לתל אביב יפו

  30. עבירה של נהיגה בזמן פסילה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה

  31. ניתן לייחס אחריות פלילית לבעל רכב בו בוצעה עבירת תעבורה

  32. סעיף 42 (א) לפקודת התעבורה קובע עקרון של "הצטברות פסילות"

  33. ערעור כנגד החלטת בית משפט לתעבורה שלא לסייג את עונש הפסילה

  34. ניצול הכוח המכני של הרכב במסגרת הייעוד המקורי הלא תעבורתי

  35. חוק העזר העירוני לתל אביב יפו (העמדת רכב וחנייתו) אוסר חניית כלי רכב על מדרכה

  36. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון