קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אי התייצבות לקדם משפט: 1. המבקשים הגישו בקשה לביטול פסק דין, אשר ניתן נגדם ביום 20.1.99. 2. פסק הדין ניתן לאחר שהמבקשים או בא כוחם לא הופיעו לישיבת קדם משפט למרות שזומנו כדין, ולאחר שלא מילאו אחר צו בית המשפט להגשת תצהירי עדות ראשית, למרות אורכה שניתנה להם יותר מפעם אחת. 3. ראשיתם של ההליכים בין הצדדים, בתביעה אשר הגישו המשיבים נגד המבקשים, בתחילת שנת 1997 לפינוי חנות שהשכירו להם בדיירות מוגנת. לטענת המשיבים, העבירו המבקשים את החזקה בחנות לצד שלישי בניגוד להסכם ביניהם, לא שילמו דמי שכירות, ואף לא פיצוי על העברת החזקה לצד שלישי, ועל כן קמו להם עילות פינוי. המבקשים הגישו כתב הגנה בעצמם ביום 5.2.97. בישיבת קדם המשפט הראשונה שהיתה ביום 26.10.97 הופיע עו"ד י' טישלר בשם המבקשים וטען כי הוא מייצגם "רק לצורך ישיבה זו...", וביקש דחיה. בית המשפט (כב' השופטת מ' מזרחי בשעתה) נעתר לבקשה, קבע מועד נוסף לקדם משפט ואף פסק כי "במידה ותוגש בקשה לתיקון כתב הגנה, תידון בקדם הבא". המבקשים, באמצעות עו"ד טישלר, הגישו בקשה לתיקון כתב ההגנה, התקיים דיון בענין זה, ובית המשפט החליט להתיר להם להגיש את כתב ההגנה המתוקן כפי שהוגש, ביום 10.11.97 [החלטה מיום 9.12.97]. בישיבת קדם משפט מיום 25.2.98 החליט בית המשפט (בהסכמת הצדדים) על הגשת תצהירי עדות ראשית תוך 30 יום לכל צד [ראו פרו' והחלטה מיום 25.2.98]. בישיבת קדם משפט מיום 21.5.98 הופיעו ב"כ הצדדים והודיעו על הסכמתם לתיקון כתב התביעה וכתב ההגנה ותשובות לשאלון. בית המשפט קבע ישיבת קדם משפט נוספת ליום 15.6.98. בישיבה מיום 15.6.98 הופיעו ב"כ הצדדים והודיעו שטרם הוגשו תצהירי הנתבעת ועל כן שוב נדחה הדיון, והפעם ל - 16.9.98. גם במועד הבא, 16.9.98, לא הגישו המבקשים את תצהירי העדות הראשית מטעמם. עו"ד טישלר, שמאז ישיבת קדם המשפט הראשונה המשיך לייצגם אמר לפרוטוקול "איני מצליח לקבל את התצהירים". בית המשפט בהחלטתו מיום 16.9.98 נתן למבקשים אורכה של 30 יום נוספים להגשת התצהירים, חייבם בהוצאות, ודחה לקדם נוסף ביום 20.1.99 [ראו החלטת כב' השופטת מ' מזרחי מיום 16.9.98]. בתאריך 20.1.99 הופיע עו"ד ד"ר מ' כהן, ב"כ המשיבים, ואילו המבקשים או בא כוחם, עו"ד טישלר, לא הופיעו. בנסיבות אלה, בהעדר התייצבות בא כוחם ובהעדר תצהירי עדות מטעם הנתבעים, עתר ב"כ המשיבים להמשיך בדיון, לראות בתצהירי העדות הראשית מטעמו את ראיותיו, וליתן פסק דין. בקשתו התקבלה, וניתן פסק הדין. 4. הבקשה לביטול פסק הדין לא נתמכה בתצהיר מטעם המבקשים, הנתבעים אלא רק בתצהיר קצר של בא כחם עו"ד י' טישלר, אשר הצהיר על הסיבה להעדרותו מישיבת קדם המשפט שהתקיימה ביום 20.1.99. לפי הרשום בתצהיר, נעלם לעו"ד טישלר יומנו בראשית חודש נובמבר 98. אף שעשה יחד עם צוות המשרד נסיונות לשחזרו, לא היה שיחזור מלא, והוא החמיץ מספר תיקים, לרבות ההופעה בתאריך 20.1.99. בנוסף לכך, בחודש דצמבר 98 עבר למשרד חדש, שעדיין היה בתהליך בניה וארגון. כתוצאה מכך, חלק מהתיקים טרם נפרק, ובכללם התיק הנדון. כך קרה, "שהדיון והצורך להגיש תצהיר נשמט מתודעתי, אני סברתי בטעות שהתיק קבוע לתאריך כלשהו בחודש פברואר". עוד הצהיר עו"ד טישלר, כי בראשית חודש ינואר ניהל שיחת טלפון עם ב"כ המשיבים, במגמה להגיע לפשרה, ואף ביקש להיפגש עם הלקוח, המבקש מס' 1. לדבריו של עו"ד טישלר, אילו זכר במועד השיחה עם ב"כ המשיבים, שהתיק קבוע "למועד של עוד כמה ימים", בוודאי היה עושה מאמץ לקדם את התיק, בין דרך של השגת פשרה, ובין בדרך של הגשת תצהיר. 5. ב"כ המשיבים הגיב בכתב לבקשה ובתגובתו ציין את הסיבות והנימוקים להתנגדות המשיבים לבקשה לביטול פסק הדין. לטענתו, בתמצית, מדובר בתביעת פינוי של חנות, בית עסק, אשר הוגשה לפני למעלה משלוש שנים, במשך כל התקופה, המבקשים מפרים הפרה בוטה את הסכם השכירות, העבירו את השכירות לצד שלישי, אינם משלמים דמי שכירות, ולא שילמו פיצוי כלשהו על השכרת החנות לצד ג'. יחסם של המבקשים לבית המשפט הוא יחס מזלזל ופוגע, תצהירי העדות מטעם המשיבים ניתנו בחודש מרץ 1998, ועל המבקשים היה להגיש את תצהיריהם 30 יום לאחר מכן, כלומר בחודש אפריל 1998. המבקשים לא טרחו להגיש תצהירים מטעמם עד 16.9.98, קיבלו ארכה, לפנים משורת הדין, עד ליום 15.10.98, אולם לא טרחו להגיש תצהירים, אף לא עד למועד הדיון האחרון, 20.1.99. אין בטענת עו"ד טישלר בדבר איבוד היומן, כדי לחפות על הזלזול במשך חודשים, כפי שנעשה במקרה זה. זאת ועוד, למבקשים אין סיכוי להגנתם, שכן גם כיום ממשיכה להחזיק במושכר החברה א. לנדא בע"מ, ולא המבקשים. 6. ב"כ המשיבים ויתר על חקירת עו"ד טישלר על תצהירו. 7. לאחר ששמעתי את הצדדים, עיינתי בטיעוניהם ובתצהירו של עו"ד טישלר, אני דוחה את הבקשה לביטול פסק הדין מכיוון שלא מדובר בפסק דין שניתן בהעדר הגנה אלא בפסק דין שניתן בהתחשב בשני גורמים מצטברים: א. אי התייצבות לדיון. ב. אי הגשת תצהיר עדות ראשית. על פי תקנה 157(א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984 (להלן: "התקנות"), כאשר תובע התייצב לדיון ואילו נתבע לא התייצב, למרות שנמסרה לו הודעה כראוי על מועד הדיון, רשאי התובע להוכיח את תביעתו עד כמה שחובת הראיה עליו, ואז יהא זכאי לסעד המבוקש ולכל סעד מתאים אחר. בעניננו, ביקש ב"כ המשיבים להמשיך בדיון, למרות העדר ההתייצבות מטעם המבקשים, לראות בתצהירי העדות הראשית מטעמם את ראיותיו, וליתן פסק דין, וכך נעשה. לפי תקנה 168(ב) לתקנות, לא הגיש בעל דין תצהיר של עד, כפי שנדרש על פי תקנה זו, לא יורשה להביא את העד או להוכיח את העובדה אלא אם כן שוכנע בית המשפט, על פי בקשת בעל הדין, הנתמכת בתצהירו, כי התצהיר לא הוגש מסיבות מוצדקות. בעניננו, לא טרחו המבקשים להגיש תצהיר מטעמם על הסיבות לאי הגשת תצהירי העדות מטעמם במשך חודשים ארוכים, ובניגוד גמור להחלטות בית המשפט. אין בתצהירו של עו"ד טישלר כדי להוות תחליף לתצהיר המבקשים, אשר היה עליהם בעצמם להתכבד ולהצהיר בענין זה. זאת ועוד, גם אם כל האמור בתצהירו של עו"ד טישלר אמת, אין בכך כדי להוות סיבה מוצדקת לאי הגשת תצהירי העדות מטעם הנתבעים במשך תקופה ארוכה כל כך. המבקשים הוזמנו כדין לישיבת קדם המשפט, לא הגישו כל תצהיר ביחס לסיכויי הגנתם, כפי שראוי היה לעשות בתמיכה לבקשה לביטול פסק הדין, לא טרחו לצרף תצהירי עדות מטעמם עד עצם היום הזה, ועל כן, בהתאם להוראות תקנה 157, ניתן היה ליתן פסק דין נגדם, לאחר שהמשיבים הוכיחו את תביעתם בתצהירים מטעמם, אף בלא הנמקה נוספת. אמנם, הפרוצדורה אינה מיטת סדום שבה מקצצים את רגליו או מתיזים את ראשו של בעל דין, כפי שאמר בית המשפט העליון לא אחת, אולם, יש לראות במקרה זה כמקרה נדיר, שבו הנתבעים, בהתנהגותם לאורך תקופה ארוכה, גילו זלזול חמור, הן ביריבם והן בבית המשפט. לכל אורך התקופה לא טרחו לבקש מבית המשפט ארכה להגשת תצהירי העדות הראשית מטעמם, הטריחו את בא כוחם של המשיבים לישיבות קדם משפט לשווא, גרמו לבזבוז זמן והוצאות, הן של יריבם והן של בית המשפט, והגדילו לעשות כאשר לא טרחו לצרף לבקשה לביטול פסק הדין תצהיר משל עצמם. שוכנעתי, כי כלו כל הקצים, וכי אין להבין את התנהגותם של המבקשים אלא כזלזול ביריבם ובבית המשפט, זלזול ברור וגלוי, אשר אינו ניתן לתיקון על דרך של הטלת הוצאות. אשר על כן, אני דוחה את הבקשה ומחייבת את המבקשים לשלם למשיבים הוצאות הבקשה, 2,500 ש"ח בתוספת מע"מ, הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל. קדם משפט