קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא איסור לכלוך ברשות הרבים: השופט ז' המר: .1המערערים בע"פ 70010/99 (להלן: המערערים), הועמדו לדין בבימ"ש השלום בת"א-יפו, בת"פ 4652/89, בעבירות של איסור לכלוך ברשות הרבים לפי חוק שמירת הנקיון, התשמ"ד- 1984- ובעבירות של איסור התקנת שלטים, לפי חוק הדרכים (שילוט), התשכ"א- .1966המערערים העלו, בבימ"ש קמא, טענת התיישנות. בעקבותיה, קיבל בימ"ש קמא (כב' השופטת ד' רייך-שפירא), את הטענה לגבי האישומים עפ"י חוק הדרכים (שילוט), התשכ"א- 1966(להלן: חוק השילוט) ודחה אותה לגבי האישומים עפ"י חוק שמירת הנקיון, התשמ"ד- 1984(להלן: חוק הנקיון). .2לאחר מתן החלטה זו, ביום 8.11.98(להלן( ההחלטה), הודו המערערים בעובדות שיוחסו להם עפ"י חוק הנקיון, הורשעו והוטל עליהם קנס. המערערים מערערים על ההחלטה ככל שהיא נוגעת לדחיית טענת ההתיישנות לגבי חוק הנקיון וכן על חומרת העונש. בע"פ 70072/99 מערערת המדינה על ההחלטה ככל שהיא נוגעת לקבלת טענת ההתיישנות לגבי חוק השילוט וכן על קולת העונש. הדיון בשני הערעורים אוחד. .3המעשים שיוחסו למערערים בכתב האישום בוצעו בתאריך .9.3.97כתב האישום הוגש בתאריך 8.4.98, דהיינו: כעבור שנה וחודש. .4בפתח ההחלטה כתב בימ"ש קמא כדלקמן : "ככלל עבירות מתיישנות בהתאם לאמור בסעיף 9לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב- 1982(להלן: חסד"פ), אלא אם כן נקבעה תקופת התיישנות אחרת לעבירה ספציפית בחוק כלשהו. על פי סעיף 9לחסד"פ העבירות מתיישנות לפי דרגת חומרתן ובהתאם לסיווגן הקבוע בסעיף 24לחוק העונשין, התשל"ז- .1977עבירות שעונשן מאסר מעל שלושה חודשים ולא יותר משלוש שנים הן עבירות עוון ומתיישנות תוך חמש שנים, עבירות שעונשן קנס ו/או מאסר עד שלושה חודשים הן עבירות חטא ומתיישנות תו 7שנה. סעיף 225א' לחסד"פ קובע תקופת התיישנות בת שנה לעבירות שהוכרזו כ"עבירות קנס", בין אם הן מסוג חטא ובין אם הן מסוג עוון.". .5בימ"ש קמא צדק בתיאור המצב המשפטי, למעט בעניין סיווג העבירות. טעה בימ"ש קמא כשסבר שעבירות "עוון" הן רק אלו שעונשן מאסר מעל שלושה חודשים בעוד שכל העבירות שעונשן קנס בלבד הן מסוג "חטא". לפי סעיף 24(2) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977גם עבירות שעונשן קנס בלבד, אך "קנס העולה על שיעור הקנס שניתן להטיל בשל עבירה שעונשה הוא קנס שלא נקבע לו סכום", הן עבירות מסוג עוון. לפי סעיף 24(3), רק כאשר הקנס הוא "קנס שאינו עולה על שיעור הקנס שניתן להטיל בשל עבירה שעונשה הוא קנס שלא נקבע לו סכום", אזי מסווגת העבירה כ"חטא" . הקנס שניתן להטיל בעבירות שעונשן קנס בלבד שלא נקבע סכומו, מוסדר בסעיף 61(א)(ב) לחוק העונשין, ומתעדכן מעת לעת, לפי הוראות סעיף 64לחוק. חוק שמירת הנקיון, התשמ"ד-1984 .6אין מחלוקת, כי במועד ביצוע העבירות, תקופת ההתיישנות, עפ"י הוראה מיוחדת בסעיף 5א(ג) לחוק הנקיון, היתה בת שנה אחת. משמע, לכאורה הוגש כתב האישום לאחר תום תקופת ההתיישנות. כן אין מחלוקת, כי במועד הנ"ל, היתה העבירה לפי חוק זה מסוג "חטא". כפי שציין בימ"ש קמא: "בתאריך הרלבנטי לכתב האישום היתה חפיפה בין אורך תקופת ההתיישנות בהסדר הספציפי שבחוק הנקיון, ההסדר הכללי לעבירות חטא שבסעיף 9לחסד"פ ובהסדר המיוחד לעבירות קנס שבסעיף 225א לחסד"פ." .7סעיף 5א(ג) האמור, בוטל בחוק איכות הסביבה (דרכי ענישה)(תיקוני חקיקה), התשנ"ז-1977, שפורסם בתאריך 10.4.97(ס"ח 1622, תשנ"ז, עמ' 132) וקיבל תוקף ב-10.6.97; היינו: לאחר ביצוע העבירות, לפני הגשת כתב האישום ולפני שחלפה תקופת ההתיישנות על העבירות כפי שהיתה, ביום ביצוען (להלן: החוק המתקן). החוק המתקן קבע הוראת התיישנות חדשה שתקופתה שנתיים (סעיף 13ג'). .8בחוק המתקן הוחלף גם סעיף העונשין שבחוק הנקיון. ההוראות החדשות החמירו את הענישה והעבירות בהן הואשמו המערערים הפכו לעבירות מסוג עוון. .9בימ"ש קמא דחה את טענת ההתיישנות, משום "שהחוק המתקן שהאריך את תקופת ההתיישנות משנה לשנתיים, נכנס לתוקף בתוך תקופת ההתיישנות... מקבלת אני את טענת הסניגורית שהתיישנות היא זכות מהותית של נאשם, אד זאת ואך ורק לאחר שהתקופה הקבועה בחוק חולפת ונגמרת, ואז קמה לנאשם זכות מהותית שלא יוגש נגדו כתב אישום, כפי שנקבע בבג"ץ 5221/90 מו(3) 595שצוטט. להבדיל מהמקרה שלפני שבו, כאמור, ביום הכנסו לתוקף של החוק המתקן, תקופת ההתיישנות המקורית טרם חלפה ולנאשמים לא נתגבשה עדיין זכות מהותית שלא להיות מועמדים לדין פלילי. במהלך מרוץ תקופת ההתיישנות עניינה ואורכה של התיישנות הינו הסדר דיוני בלבד..." .10בימ"ש קמא צדק בתיאור ההלכה (וראה ע"פ 290/63 נאשף נ' מדינת ישראל, פ"ד י"ח(2) 570; בג"ץ 122/73 עבאדי נ' שר הפנים, פ"ד כ"ח(2) 253; בג"ץ 162/80 פלוני נ' ביה"ס הצבאי המיוחד ואח’, פ"ד ל"ה(1) 292; ע"פ 499/80 ויצמן נ' מדינת ישראל, פ"ד ל"ה(1), 486) - אך טעה ביישומה בענייננו. בימ"ש קמא הניח כנראה, בטעות, כי סיווג העבירות בהן הואשמו המערערים, נותר חטא, גם אחרי החוק המתקן, משום שהעונש הקבוע בצד העבירות נשאר קנס בלבד. אך למעשה, הקנס שנקבע לצד העבירות, הוא הקנס עפ"י סעיף 61(א)(3) לחוק העונשין, מה שהפך את העבירות לעוון. .11ההוראה בדבר תקופת ההתיישנות צמודה לסיווגה של העבירה. המחוקק האריך את תקופת ההתיישנות כאשר הפך את סיווגה של העבירה מחטא לעוון, ולא ניתן לדעתי, להפריד בין הדבקים. ברור שמכוח הוראות סעיפים 3(א) ו-5(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, חל הסיווג הקודם של העבירות והעונש הקודם שהיה קבוע לצידן. תקופת ההתיישנות החדשה חלה על הסיווג החדש של העבירות ולא על העבירות בסיווגן הקודם. לכן דעתי היא, שיש לקבל את ערעורם של המערערים. חוק הדרכים (שילוט), התשכ"ח-1968 .12בימ"ש קמא קבע ש"העבירות על חוק השילוט הן עבירות חטא, שכן על פי סעיף 9ב(א) - שהוא הסעיף העונשי בחוק השילוט... דינו קנס בלבד. בחוק השילוט אין קביעה כלשהי באשר לאורך תקופת התיישנות העבירות, ומשכך הן מתיישנות כעבור שנה, בהתאם לסעיף 9(א)(ב) לחסד"פ.". מאחר וכתב האישום הוגש כעבור למעלה משנה - קיבל ביהמ"ש את טענת ההתיישנות. .13המדינה סבורה שהחוק המתקן שינה את סיווג העבירות מחטא לעיוון (טענה שאני מסכים לה). עוד סבורה המדינה, ש"שינוי סיווג העבירה מ"חטא" ל"עוון" האריך את תקופת ההתיישנות של העבירות לפי חוק הדרכים שילוט לחמש שנים ושינוי זה חל גם על עבירות שבוצעו לפני כניסתו לתוקף של התיקון דנן, ובתנאי שתקופת ההתיישנות הקודמת לא פגה - כבמקרה דנן. " .14כפי שהבהרתי בדיון בסוגיית ההתיישנות לעניין חוק הנקיון - דווקא שינוי סיווג העבירה מחטא לעוון בצמוד לשינוי תקופת ההתיישנות - היא הנותנת שתקופת ההתיישנות קשורה לסיווג העבירה ואיננה חלה על העבירה בסיווגה הקודם. לכן, אני מציע לדחות את ערעור המדינה. .15לסיכום אני מציע: א. לקבל את הערעור בע"פ 70010/99 ולזכות את המערערים. הקנסות - אם שולמו - יוחזרו להם; ב. לדחות את הערעור בע"פ 70072/.99 השופטת ד' ברלינר: אני מסכימה. השופט א' בייזר: אני מסכים. לפיכך הוחלט, כאמור בחוות-דעתו של כב' השופט ז' המר - א. לקבל את הערעור בע"פ 70010/99 ולזכות את המערערים. הקנסות ששולמו - אם שולמו - יוחזרו להם; ב. לדחות את הערעור בע"פ 70072/.99שמירת הנקיון