קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אלימות כלפי גרושה - תקיפת גרושה: המערער הורשע לאחר שמיעת ראיות בת.פ. 2616/07 (בימ"ש השלום בנתניה) בעבירות תקיפה שביצע כלפי גרושתו היום (בזמן האירועים אישתו) בשני אירועים, כאשר ביום 19.11.05 במהלך ויכוח ביניהם היכה המערער את גרושתו באגרופים ומשך בשערותיה וכשניסתה להימלט גרר אותה בשערותיה במדרגות הבית ודחף אותה, וכאשר בלילה שבין 12.11.05 ו- 13.11.05 אמר לה שימוטט אותה נפשית ולאחר מכן בעט בה ודחף אותה. המערער זוכה מעבירת התקיפה שיוחסה לו באישום השלישי. הערעור מכוון כלפי הכרעת הדין וכלפי גזר-הדין. בטיעוניו באשר להכרעת הדין מצביע ב"כ המערער בהודעת הערעור ובטיעוניו בפנינו על סתירות בדברי המתלוננת ובדברי בתם באשר לשני האירועים, ומבקש לאמץ את דברי המתלוננת ודברי הבת בעדויותיהן בבית המשפט, אשר סתרו את האמור בהודעותיהן אשר נתקבלו כראיות על פי סעיף 10 א' לפקודת הראיות, תוך שביהמ"ש קמא מעדיף את הדברים שאמרו בהודעות על פני הדברים שאמרו בעדויות ומוצא להם חיזוקים במסמכים רפואיים ובדברי השוטרת שהגיעה לבית המתלוננת סמוך לאחר האירוע הראשון. עיון בהכרעת הדין של בימ"ש קמא מעלה כי הוא הביא במפורט את עדויותיהן של המתלוננת ושל בתם של הנאשם ושל המתלוננת, הן בהודעות במשטרה והן בעדויות בביהמ"ש, ואף אנו שותפים להתרשמות בימ"ש קמא כי בעדויות שנמסרו בבית המשפט עשו המתלוננת ובתם הכל על מנת לגונן על הנאשם, ומשכך מסקנת בימ"ש קמא כי יש להעדיף את הדברים שאמרו המתלוננת והבת בהודעות במשטרה, אשר מנכונותם לא חזרו בהן במפורש במהלך העדויות, היא מסקנה מוצדקת שמבוססת על התרשמות ובעניין זה ערכאת ערעור איננה מתערבת. בימ"ש קמא מצא חיזוקים לדברי המתלוננת והבת ודברי החוקרת פהינה ברוך שהגיעה לבית הנאשם והמתלוננת ביום 17.11.05, ציינה שהמתלוננת סרבה להתלונן כנגד המערער ומס' ימים לאחר מכן גבתה את הודעת המתלוננת וראתה על גופה סימנים שמצאו ביטוי בתעודה רפואית ת/1, שהוצגה בפני בימ"ש קמא. כך גם פנתה המתלוננת לטיפול רפואי סמוך לאחר האירוע נושא האישום השני, והרופא הבחין שטף דם תת עורי בסנטרה. יש בכל האמור לעיל כדי להצדיק את הרשעתו של המערער ובימ"ש קמא נהג בזהירות הראויה כאשר זיכה את המערער מעבירת התקיפה שיוחסה לו באישום השלישי בשל היעדר חיזוק להודעתה של המתלוננת במשטרה. בעניין שבפנינו ניתן לומר את שאמר כב' השופט פוגלמן בע"פ 10733/08 גולדבלט נ' מדינת ישראל, לפיו "הלכה היא כי ערכאת הערעור תימנע על פי רוב מהתערבות בקביעותיו העובדתיות של ביהמ"ש של הדיון. ביסודו של הכלל עומד יתרונה של ערכאה דיונית, הרואה ושומעת את העדים באולמה, וביכולתה להתרשם בלא גורם מתווך ומקרוב מהתנהגותם, התנהלותם ותגובותיהם בשעת מסירת העדות". (ראה סעיף 34 לפסק הדין) אמנם, להלכה בדבר אי התערבות בממצאים עובדתיים ישנם חריגים שנמנו על ידי כב' השופט פוגלמן בסעיף 35 לפסק הדין אך חריגים אלה לא חלים במקרה שבפנינו, ומשכך לא מצאנו כל סיבה להתערב בקביעות ביהמ"ש בכל הקשור להרשעת המערער באישומים הראשון והשני. הערעור מכוון גם כלפי גזר-הדין שבו נידון המערער ל- 4 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, ל- 9 חודשי מאסר על תנאי בתנאים המפורטים בגזר-הדין ולתשלום קנס בסכום של 2,500 ₪. בעניין זה טוען ב"כ המערער כי מדובר באדם כבן 50 ללא כל עבר פלילי, אב לשלושה ילדים ששירת בצה"ל בסדיר ובמילואים. לטענתו, המערער והמתלוננת כיום גרושים ואין ביניהם כל קשר, המערער הוא בעל עסק עצמאי לאיטום גגות, שעובד במוסדות ממשלתיים, כך שהרשעה בפלילים תפגע בפרנסתו, וריצוי עונש של מאסר בעבודות שירות יגרום נזק בלתי הפיך לעסקו וביכולתו לשלם מזונות לילדיו. כמו-כן, עומד ב"כ המערער על כך כי מדובר באירועים שקרו לפני כשש שנים ואין למערער עבר פלילי לפני ואחרי אותם אירועים. ב"כ המשיבה מתנגד להקלה בעונשו של המערער, ועומד על חומרת התנהגותו האלימה כלפי אישתו דאז, וכן על העובדה שעד היום הוא לא נוטל אחריות על התנהגותו זו. עיון בגזר-הדין של ביהמ"ש קמא מעלה כי הוא התייחס בחומרה, ובצדק, לעבירות אלימות בכלל ולעבירות אלימות המתבצעות בין בני זוג או במשפחה במיוחד, וכן הביא את הפסיקה לפיה יש להחמיר בעונשו של מי שמורשע בעבירות אלימות בתוך המשפחה על מנת להרתיע אותו ואחרים שכמותו. בימ"ש קמא לא התעלם מעברו הנקי של המערער, ומכך שמאז האירועים נושא הכרעת הדין לא נפתחו נגדו תיקים נוספים, אך עמד על כך שלא ניתן להקל בעונשו מאחר שלא לקח אחריות ולא התחרט על מעשיו. בעניין זה יש להתייחס גם לחלוף הזמן מאז האירועים נושא הכרעת הדין, שכן חלק מחלוף הזמן יש לזקוף לחובתו של המערער שניצל את זכותו החוקית לשמוע ראיות. ברישא הודעת הערעור עתר ב"כ המערער לנקוט כלפי המערער הליך של אי הרשעה, אך אין זה המקרה לנקיטה בהליך כזה, חרף עברו הנקי של המערער, וגם אם קיים חשש (שלא הוכח בראיות בפני בימ"ש קמא או בפנינו) שהרשעת המערער עלולה לגרום נזק לפרנסתו, שכן כפי שנקבע בע"פ 9150/08 מדינת ישראל נ' ביטון, מפי כב' השופט א.א. לוי, שורת הדין מחייבת כי מי שהובא לדין ונמצא אשם יורשע בעבירות שיוחסו לו, והשימוש בסמכות אי ההרשעה כאשר אין צידוק ממשי להימנע מהרשעה מפרה את הכלל הנ"ל, ובכך נפגעת גם שורת השוויון בפני החוק. חומרת התנהגותו של המערער בכל אחד משני האירועים נושא הכרעת הדין, ואין להתייחס אליהם כאל אירוע אחד, מצדיקה את הרשעתו של המערער, ואין בנסיבות המקלות כפי שנמנו בהודעת הערעור, ואשר בימ"ש קמא לא התעלם מהן, כדי להצדיק ביטול הרשעתו של המערער. עונש המאסר בפועל לתקופה של 4 חודשים לריצוי בעבודות שירות איננו חורג ממדיניות הענישה הראויה כאשר מדובר בשני מקרים של אלימות במשפחה, גם אם המערער והמתלוננת גרושים היום, וגם בהתחשב בנסיבות המקלות שהועלו על ידי ב"כ המערער בהודעת הערעור ובטיעוניו בפנינו. לאור כל האמור לעיל, אנו דוחים את הערעור. אלימותתקיפה