קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ארנונה על שטח חקלאי: מהות העתירה זו עתירה שבמקורה הוגשה למתן פס"ד המצהיר כי חיובי הארנונה לשנים 1996 - 2001 אשר הוטלו ע"י המשיבה מס.1 על העותרת על שטחים חקלאיים ונכסים המצויים בחזקת העותרת, הינם בטלים או שדינם להתבטל עקב חוסר סבירות קיצונית. כן מתבקש בית המשפט להורות כי שיעור הארנונה לשנים אלה צריך להיות בהתאמה לשיעור הארנונה בו חוייבה העותרת ע"י המועצה המקומית גזר. עובדות רלבנטיות העותרת עלתה על הקרקע בשנת 1951, במיקומה הנוכחי. מאז עלייתה על הקרקע ועד ימים אלה, מקבלת שעלבים חיובי ארנונה מהמועצה האזורית גזר ומשלמת למועצה בגין חיובים אלה. בשנות ה - 90' התקיימו דיונים בין משרד הפנים, המועצה האזורית גזר, נציג משרד הבינוי והשיכון והעותרת, בדבר העברת שטחים של שעלבים משטח השיפוט של המועצה האזורית גזר לשטח השיפוט של המועצה המקומית מודיעין. הסיבה העיקרית בשלה דובר על העברת השטחים היתה הצורך בשטחים אלה כדי לסייע לפתור את בעיות הביוב והניקוז של העיר מודיעין. בשלהי 1995 נמסר לועדות התכנון כי נמצא פתרון לבעיות הביוב של העיר מודיעין ולפיכך מתבטל הצורך בשטחים אלו. ( נספח יד לעתירה המתוקנת). במהלך הדיונים הובטח לאנשי העותרת כי תשלומי הארנונה בגין השטחים החקלאיים שיועברו למועצה המקומית מודיעין יהיו זהים בגובהם לאלו הנדרשים והמשולמים למועצה האזורית גזר (נספח א' לעתירה סיכום דיון). לאור זאת הסכימו הן העותרת והן המועצה האזורית גזר לכל הסדר שייעשה. לעותרת לא הודע על שינויים בתחומי השיפוט, והיא עד היום מקבלת הודעות חיוב ותשלומי ארנונה בעבור כל השטחים מהמועצה המקומית גזר. ביום 13.2.02 התקבל אצל העותרת מכתב מגזבר עירית מודיעין ובו דרישה לתשלום ארנונה בעבור שטחים חקלאיים ומבנים חקלאיים בסך של 1,520,022 (נספח ב') בגין התקופה 1996 - 2001. לעותרת הסתבר כי בגין אותם שטחים היא כבר שילמה למועצה המקומית גזר (נספח ה'). בדיונים שהתנהלו, לאור זאת בין הצדדים ,טענה העותרת הן לגבי גובה החיוב וכן דרשה שלא לשלוח חיובים בגין מבנים חקלאיים שכן חיובים מעין אלה לא נכללו בצו המיסים של מודיעין. הובטח לעותרת כי תמשיך ותשלם עפ"י המקובל במועצה האזורית גזר. (נספחים ד, ד'1, ה, ו'). ביום 19.9.02 הודיעה העותרת לעירית מודיעין ולעירית גזר כי ברצונה לקיים דיון משותף. ( נספח ו'). מאחר ועירית מודיעין סברה שהארנונה מגיעה לה, שלחה גובים לעותרת וזו שילמה תחת מחאה סכום של 500,000 ₪. (סעיף 14 לעתירה). מכאן העתירה. בית המשפט מתבקש לקבוע כי העותרת פעלה בתום לב ושילמה את שנדרש ממנה בעבור השטחים החקלאיים בין השנים 1996 - 2001 ואין היא מחוייבת לשלם פעמיים לשתי רשויות בגין אותם השטחים; וכן מתבקש בית המשפט, לחלופין לקבוע שאם מחוייבת העותרת לשלם לעירית מודיעין הרי שעל האחרונה לכבד הבטחה שניתנה לעותרת בעת הדיונים על אפשרות העברת השטחים מהמשיבה מס. 2 למשיבה מס. 1 ולחייב את העותרת לפי אותם תעריפים ששילמה למשיבה מס. 2. לחלופי חילופין לקבוע שחיובים רטרואקטיביים בטלים, וכי חיובי העותרת לעירית מודיעין כפופים לדרישות וקביעות חוק ההסדרים במשק המדינה ותקנות ההסדרים הקובעות את שיעור ההעלאה המותרת בכל שנה, כשהבסיס לקביעה יהיה התשלומים ששילמה העותרת למועצה האזורית גזר בשנה האחרונה שלפני העברת השטחים לתחום השיפוט של המשיבה מס. 1. הצדדים הודיעו לבית המשפט שניתן לסכם עפ"י חומר הראיות הנמצא בתיק. המשיבה מס. 2 לא הגיבה בכתב לכתב העתירה, אם כי בא-כוחה התיצב לישיבות בית המשפט, וטענותיו מפורטות בפרוטוקול הדיון. גם סיכומים לא הוגשו מטעם המשיבה מס. 2. הרחבתי בתיאור העובדות והסעדים, לאור שינוי החזית שבסיכומים, שעליו להלן. הפלוגתאות בין הצדדים למי מהמשיבות הזכות לקבל את תשלומי הארנונה? מהו גובה הארנונה? למי מהמשיבות הזכות תקבל את תשלומי הארנונה? בסיכומי ב"כ העותרת נאמר כי היא לא היתה מודעת לעובדה שבינואר 1994 פורסם צו המעביר שטחים מסויימים שבאחזקתה לשטח השיפוט של עירית מודיעין. (עמ. 1 לסיכומים). "לפיכך אין מחלוקת על כך כי הזכאית לגביית תשלומי ארנונה מהעותרת בגין השטחים נשוא העתירה הינה עיריית מודיעין". (עמ. 2 שם). בד בבד אין גם מחלוקת על כך כי בגין התקופה האמורה שילמה העותרת למועצה האזורית גזר את מלוא תשלומי הארנונה בהם חוייבה. בסיכומים כפי שציינתי לעיל שונתה עתירת המבקשת לעומת כתב העתירה המקורי והמתוקן. עתה התבקש בית המשפט (עמ. 2 לסיכומים): "לאמץ את ההסכם אליו הגיעה העותרת עם מודיעין ולקבוע כי התשלומים ששילמה העותרת לגזר בשנים 1996 - 2002 בגין השטחים נשוא העתירה יהיו חלק מתשלומה של העותרת בגין חיובה עפ"י ההסכם, אם בהעברת כספים מגזר למודיעין ואם בדרך של קיזוז כנגד הוצאות שהוציאה גזר, ובכל מקרה להפחית מסך החוב המוסכם בין מודיעין והעותרת את הסכומים ששילמה העותרת לגזר באותן שנים". לעמדת המשיבה מס. 1: היא צרפה לעתירה את ההסכם שהגיעה עם העותרת, ולאור זאת גרסה שאין מקום להמשיך ולדון בעתירה; כן ביקשה ליתן תוקף של פס"ד להסכם זה. מההסכם עולה כי הצדדים הגיעו להסכמות בגין סיווג הנכסים וגובה הארנונות שחלה עליהם., וכן הגיעו להסכמות כי עם אישור ההסכם (סעיף 14 שם) , - העתירה כנגד המשיבה מס. 1 תידחה ללא צו להוצאות.; וכי אין באמור בהסדר זה כדי לגרוע או לפגוע בטענות הצדדים להסכם כנגד המועצה האזורית גזר. לאור זאת אני קובעת: אני מאשרת את ההסכם בין העותרת לבין עירית מודיעין מתאריך 20.7.2003,,שסומן על-ידי א', מתאריך היום 10.8.2003, ונותנת לו תוקף של פס"ד. העתירה כנגד המשיבה מס. 1 נדחית ללא צו להוצאות. מקריאה מדוקדקת של כתב העתירה המקורי והמתוקן נראה כי העתירה כוונה כולה כנגד המשיבה מס. 1, והמשיבה מס. 2 צורפה כצד שעשוי להפגע מהתוצאה. מאחר והסעד שהתבקש היה כנגד המשיבה מס. 1 בלבד, ואילו בסיכומים התבקשו סעדים שונים כנגד המשיבה מס. 2, - איני רואה אפשרות להיעתר לכך במסגרת עתירה זו, ותיקון לה לא התבקש. אשר על כן אני דוחה את העתירה כנגד המשיבה מס. 2, ללא צו להוצאות, בנסיבות. לא אצא ידי חובתי באם לא אעיר, שלאור העובדה, שאינה מוכחשת , כי השטחים החקלאיים שהיו בתחום שיפוטה של המועצה האזורית גזר הועברו לעירית מודיעין, - אזי כל גביית כספים שהיתה מטעם המועצה האזורית גזר בין השנים 1996 - 2001 כמפורט בעתירה, היתה בעצם גביה לא חוקית. אם העותרת לא היתה מודעת להעברת השטחים ולזכויותיה כתוצאה מכך, - , אזי המועצה האזורית, בהיותה רשות ציבורית, שאמורה לפעול לטובת האזרח, היתה חייבת הן להיות ערה להעברת הקרקעות ולא לגבות ארנונה בעד קרקע שאינה שייכת לתחומה ואשר היא אינה נותנת לה שירותים; הן להודיע באופן ברור לנישום, שהוא מפסיק להיות נישום שלה; ובמיוחד, - במידה ואכן גבתה כספים שלא כדין, פשוט להחזירם בין לעותרת ובין לעירית מודיעין ע"ח חוב עבר או עתיד. מצער הדבר, ששתי רשויות שאמורות לשרת את האזרח, לא מצליחות לעשות כן, ומי שניזוק זה האזרח שאמור לקבל את השירות.ארנונהקרקעותחקלאותקרקע חקלאית