אשפוז אסיר שעובד מחוץ לכלא

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ימי מחלה של אסיר שעובד מחוץ לכלא / ימי אשפוז אסיר שעובד מחוץ לכלא: .1 האם תקופת אשפוזו של נידון למאסר ששוחרר לעבודת עונשין ("עבודות חוץ"), שחלה בתקופת ריצוי עבודתו, באה במנין ימי עבודתו או שאינה נמנית? שאלה זאת עומדת במרכז עתירתו של העותר שעונש של שלושה חודשי מאסר שהושת עליו הומר בעבודות חוץ בתחנת המשטרה בבאר-שבע. העותר החל לרצות את עונשו ביום 15.10.87ותוך ריצוי העונש אושפז לצרכי ניתוח למשך 18ימים. משתמה תקופת שלושת החודשים - ביום 14.1.88- סרבה משטרת ישראל לשחררו בנימוק שעל העותר "להשלים את תקופת עבודת העונשין שנגזרה עליו במספר הימים שבהם נעצר". לטענת ב"כ העותר, עו"ד ד"ר בן-יהודה, יש להביא את ימי האשפוז בחשבון, כדרך שנוהגים לגבי אסיר שאושפז בתקופת כליאתו בבית הסוהר. כנגדו טוענת ב"כ המשיבה, עו"ד קינן, כי לשונה של פקודת עבודת עונשין [1] (להלן - "הפקודה") מלמדת שיש להביא בחשבון את הימים שבהם עבד האסיר ששוחרר לעבודות חוץ בפועל ממש. לא עלה בידי ב"כ בעלי הדין, כפי שהצהירו, למצוא דבר הלכה שיש בו כדי להשיב על השאלה. .2סבורני כי הדין עם ב"כ המשיבה. סעיף 2(5) לפקודה [1] זו לשונו: - "....... 2 (5) מי שהורשה לעבוד מחוץ לבית הסוהר ולא התייצב בשעה היעודה, או נעדר מעבודתו, או שלא כילה את חוק יומו, או שהנהגתו אינה מניחה את הדעת מבחינה אחרת, יכול מפקח המשטרה המחוזית לצוות מיד שישא האדם את עונש המאסר שנתחייב בו, אלא שבכל זאת מנכין מימי מאסרו את מספר הימים שבהם כילה את חוק יומו". (ההדגשה שלי - י' ט'). סעיף זה - שהוא היחיד שבו מובא ענין של חישוב תקופה של עבודות חוץ - מלמדנו שבמקרה שבו מוחזר האסיר ששוחרר לבית הסוהר על מנת לרצות את עונש המאסר שנתחייב בו, מנכים מתקופת המאסר הנותרת לריצוי "את מספר הימים שבהם כילה את חוק יומו". למלים אלה משמעות אחת: הימים שבהם עבד הנידון בפועל ממש; משמעות המקבלת יתר תוקף לאור הוראת סעיף 2(4) לפקודה [1] לפיה נקבעה לעבודתו היומית של האסיר מסגרת זמן של 6שעות עבודה ליום. מכאן, שימים שבהם לא "כילה את חוק יומו", או לא עבד כלל - מכל סיבה שהיא - אינם באים במנין. אשר לטענה שנוהגים להביא בחשבון את ימי האישפוז לגבי אסיר הכלוא בבית הסוהר, הנה אין הנדון דומה לראיה. מכל מקום, ניתן לומר שאסיר המועבר מבית הסוהר לאישפוז אינו "משוחרר לאישפוז" אלא ממשיך להיות במשמורת בית הסוהר ולפיכך באים ימים אלה במנין ימי מאסרו. .3ראוי לציין כי לפי הוראת סעיף 51ז(ד) לחוק העונשין (תיקון מס' 21), התשמ"ז- 1987[2] (להלן - "החוק") "ימי הפסקת עבודת שרות וימי העדרותו של עובד שרות לפי סעיף זה לא יבואו במנין ימי השרות". כפי שמלמד העיון בכלל הוראות החוק אין מביאים בחשבון ימים שבהם הופסקה עבודת השרות אף שלא באשמת עובד השרות (ראה סקירתו של ד"ר מ. שלגי, בהוצאת המכון להשתלמות שופטים, חוברת מס 4, בעמ' 27והשוה גם לנוסח הסעיף כפי שהוצע בהצעת החוק, הצ"ח תשמ"ו, 1766, מ-14.1.86, עמ' 75בעמ' 80[3]). במידה שבא החוק לגבש מחדש נוהגים ונוהלים קיימים הרי שיש בהוראה הנזכרת כדי להצביע על משמעות הוראותיה של הפקודה שעליהן עמדנו. .4לפיכך אני דוחה את העתירה.בית סוהר / כלארפואהמאסראסירים