באשר לטנטון, בדיקת קיומו של טנטון נעשית לאור תלונה סובייקטיבית בעניין זה. עם זאת, אין די בכך שהנפגע טוען לקיומו של טנטון. הועדה רשאית על סמך תעוד או העדר תעוד בעבר, כמו גם על סמך תשובות הנפגע בפניה ותשובתיו בבדיקת מאפיני הטנטון (וכן על סמך בדיקות עזר אחרות) לקבוע האם אדם סובל מטנטון תמידי הקשור לחשיפה לרעש בעבודה. באמור לעיל אין כדי להוסיף "תנאים" על אלה הקבועים במבחני הנכות. (עבל 1448/02 ד"ר חביב שחאדה - המוסד לביטוח לאומי וערעורים נוספים (לא פורסם) - ניתן ביום 24.2.04; ברע 441/03 יעקב מלכה - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם); ברע 399/03 מאיר כהן - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם); ברע 1064/04 יהודה אלחדיף - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם)). קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בדיקת טינטון / הוכחת טינטון: 1. המדובר בערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 22.06.2004 בה נקבע כי למערער לא נותרה נכות בגין ירידה בשמיעה וטנטון תמידי עקב ליקוי השמיעה שהוכר כ"תאונת עבודה". 2. המערער הגיש בעבר תביעה לבית דין זה להכיר בליקוי שמיעה וטנטון כ"תאונת עבודה", מחמת חשיפתו לרעש מזיק במקום עבודתו. לאחר מינוי מומחה רפואי בתיק וחוות דעת של ד"ר ברקו, הודיע המשיב, כי הוא אכן נעתר לתביעת המערער להכיר בליקוי השמיעה כ"תאונת עבודה" וניתן פסק דין בהתאם [תק 2471/01 מיום 25.06.2003].[להלן: "פסק הדין"] 3. בעקבות פסק הדין הוגשה תביעה לקביעת אחוזי נכות. 4. הוועדה הרפואית מדרג ראשון קבעה ביום 23.09.2003 - 0% נכות כאשר שללה קשר סיבתי בין עבודתו של המערער לבין הנזק הנטען. 5. הוועדה הרפואית לעררים, בישיבה הראשונה מיום 02.01.2004 שמעה תלונת המערער על צפצופים באוזניים, המערער ציין מפורשות, כי סובל מצפצופים במשך 10 שנים ונדמה לו כי הצפצופים התגברו. כן ציין בפני הוועדה כי במשך 5 שנים אחרונות עבד עבודה משרדית. הוועדה פרטה ממצאי בדיקתה לרבות בדיקת שמיעה מ- 13.12.2000 ו- 22.10.2000 וקבעה, כי אינן אופייניות לחבלה אקוסטית ואילו לפי בדיקות שמיעה מ- 2003 [10/2003] מדובר בליקוי שמיעה מעורב עם מרכיב הולכתי בתדירויות הדיבור. הוועדה הייתה ערה כי המערער עבד ברעש מזיק וטענה, כי אין כל תיעוד רפואי על תלונות בגין טינטון לפני הגשת התביעה למשיב והפנתה את המערער לבדיקת שמיעה נוספת. לאחר קבלת בדיקת שמיעה ממכון קולות ומיום 25.01.2004 [קבעה כי לאור בדיקה זו למערער חבלה אקוסטית דו צדדית ללא פגם בתדירויות הדיבור, כמו כן ציינה, כי בשל המצב שהמערער אינו חשוף לרעש מספר שנים ואין כל חומר רפואי על תלונות, דחתה הערר ואישרה החלטת הוועדה מדרג ראשון [החלטה סופית מיום 22.06.2004]. 6. טענת המערער ב"פסק הדין" בית הדין קבע, כי יש קשר סיבתי בין ליקויי השמיעה לרבות הטנטון של המערער לבין תנאי עבודתו, כך גם קבע ד"ר ברקו, המומחה מטעם בית הדין, ואין זה מסמכות הוועדה לשלול קשר סיבתי שנקבע בהחלטה שיפוטית. כאשר נקבע ב"פסק הדין" כי המערער סובל מטנטון בהסתמך על חוות דעתו של ד"ר ברקו, הוועדה הרפואית הייתה צריכה להיות בעניין זה כמו "חותמת גומי" ולפסוק למערער 10% נכות בגין טנטון עפ"י סעיף 72(4)ד(2) ל"תקנות" ולא לדון מחדש בקשר הסיבתי, כפי שנעשה. על הוועדה היה לקבוע רק את רמת הנכות. הוועדה פעלה בניגור לאמור ב"פסק הדין". טעתה הוועדה כאשר קבעה, כי המערער לא היה חשוף לרעש מזיק גם כשעבד עבודה משרדית והתעלמה מהעובדה שהמערער ציין כי היה חשוף לרעש מזיק גם בעבודתו המשרדית. טעתה הוועדה כאשר ציינה, כי המערער סובל מצפצופים 10 שנים, אולם המערער התלונן על טנטון 5 שנים ולפיכך ציין זאת לראשונה בעת הגשת התביעה למשיב. טעתה הוועדה כאשר שללה אחוזי נכות בגין טנטון בהתבססה על תלונות המערער כמדד יחידי והיה עליה להתייחס לפרמטרים נוספים בבדיקות השמיעה. תוצאות בדיקת השמיעה מיום 25.01.2004 מתאימה לתלונות המערער. 7. המשיב טען, כי לא חלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה ולחילופין נתן הסכמתו להשיב עניינו של המערער לוועדה על מנת שתסביר קביעותיה. 8. לאחר עיון בטענות הצדדים להלן החלטתי: א. טנטון הוא ליקוי כשלעצמו אינו בגדר פגיעה בעבודה כל עוד לא הוכח הקשר בינו לעבודה. ב. מעיון בחוות הדעת של ד"ר ברקו מפרט המומחה בחוות הדעת [מיום 27.01.2003] כי הגיע למסקנה שליקוי השמיעה והטנטון קשורים ונובעים מחשיפה לרעש מזיק. ג. סמכותה של וועדה רפואית לפי סעיף 118 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה - 1995 לקבוע, בין היתר, אם הנכות נובעת מהפגיעה בעבודה ובאיזו מידה וכן לקבוע אחוזי הנכות לפי המבחנים שפורטו ב"תקנות". ד. לועדה הרפואית הסמכות הבלעדית לקבוע אם הנכות שטוען לה הנפגע נובעת מהפגיעה בעבודה ואם קיים קשר סיבתי בין גורם התאונה לבין הנכות. החלטת הועדה הרפואית לעררים בדבר הקשר הסיבתי מחייבת ואין ועדה רפואית מאוחרת מוסמכת לשנותה. ה. לפיכך יש לדחות טענת המערער, כי על הוועדה לקבוע אחוזי נכות כ"חותמת גומי" לאור מסקנות ד"ר ברקו. ו. יצויין, כי המומחה ד"ר ברקו לא שלל את המסקנה כי המערער סובל מטנטון ויש לשער אם היה חושב אחרת היה מציין זאת בחוות דעתו. ז. כמו כן יצויין, כי המערער התלונן בפני הוועדה כי סובל מצפצופים מזה 10 שנים וכי התגברו במשך השנים [סעיף 20 לפרוטוקול מיום 12.01.2004]. לא נטען כי החל להרגיש בטנטון חמש שנים קודם לכן או כי בעבודתו המשרדית היה חשוף לרעש מזיק. ח. לא נסתרה קביעת הוועדה, כי אין חומר רפואי על טנטון לפני הגשת התביעה למשיב ושבגינה ניתן "פסק הדין". ט. באשר לטנטון, בדיקת קיומו של טנטון נעשית לאור תלונה סובייקטיבית בעניין זה. עם זאת, אין די בכך שהנפגע טוען לקיומו של טנטון. הועדה רשאית על סמך תעוד או העדר תעוד בעבר, כמו גם על סמך תשובות הנפגע בפניה ותשובתיו בבדיקת מאפיני הטנטון (וכן על סמך בדיקות עזר אחרות) לקבוע האם המערער סובל מטנטון תמידי הקשור לחשיפה לרעש בעבודה. באמור לעיל אין כדי להוסיף "תנאים" על אלה הקבובעים במבחני הנכות. (עבל 1448/02 ד"ר חביב שחאדה - המוסד לביטוח לאומי וערעורים נוספים (לא פורסם) - ניתן ביום 24.2.04; ברע 441/03 יעקב מלכה - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם); ברע 399/03 מאיר כהן - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם); ברע 1064/04 יהודה אלחדיף - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם)). י. הועדה במסקנתה נימקה מדוע שללה קשר סיבתי לרבות אחוזי נכות בגין טנטון ונימקה מסקנתה. מסקנתה נתמכת בתוצאות בדיקת שמיעה מיום 25.1.04 שנעשתה על פי בקשתה לרבות התייחסות לתלונות המערער בגין טנטון. יא. לטעמי יש לקבל הערעור ולהשיב עניינו של המערער לועדה ולו מחמת הספק, בסוגיית משקל תלונות המערער בדבר טנטון ולהפנות לועדה השאלות שפורטו בסיכומי המשיב כפי שיפורטו להלן. 9. בנסיבות אלה הערעור מתקבל. עניינו של המערער יוחזר לועדה. הוועדה מתבקשת: להסביר את קביעתה לפיה למערער לא נותרה כל נכות בגין טנטון תוך התייחסות לאמור בחוות הדעת של ד"ר ברקו [מיום 21.11.2002, 27.01.2003 ו- 06.06.2003] שלא שלל קשר סיבתי בין הטנטון לתנאי עבודתו של המערער. להתייחס גם לטענתו של המערער כי בעת הגשת תביעתו לדמי פגיעה ב-15.01.2001, טען כי סובל מצפצופים. לפסיקת בית הדין שפורטה בסעיף קטן 8 ט' לעיל. 10. המשיב לשלם למערער והצאת משפט ושכר עו"ד בסכום כולל של 1,000 ש"ח + מע"מ.טינטוןשמיעה