קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בדיקת שכרות 395 אלכוהול בדם: לפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בעכו, אשר ניתן ביום 19.12.10 על ידי כב' השופט אבישי קאופמן בתיק 2279-06-09. המערער הובא לדין בבית משפט לתעבורה בגין כך שביום 3.4.09 בשעה 03:00 נהג ברכב במקום ציבורי כשבגופו נמצא ריכוז של 395 מיקרוגרם אלכוהול בכל ליטר אוויר נשוף. בגין כך ייחסה לו המשיבה עבירות לפי סעיפים 62(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א - 1961 ותקנה 169ב לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961. המערער התייצב בבית משפט לתעבורה ביום 3.10.10 וכפר בעובדות כתב האישום ולכן נקבע כי הראיות תשמענה ביום 3.4.11 שעה 12:30. כמו כן, נקבע מועד נוסף לתזכורת הצדדים ביום 19.12.10. המערער טען כי בית משפט כתב בהחלטתו: "ההופעה לישיבת התזכורת הינה חובה, אלא אם תימסר הודעה בכתב מראש. כל הסדר שיבוא לאחר ישיבת התזכורת לא ייחשב כהודאה בהזדמנות הראשונה, והדבר עשוי להביא להחמרה בעונש". המערער התייצב ביום 19.12.10 ולטענתו הופעלו עליו לחצים וכתב האישום תוקן למרות זאת המשיך המערער לכפור בעובדות כתב האישום. בעקבות זאת, נדחה הדיון לשמיעת ראיות ליום 3.4.11. בתום הדיון, טוען המערער, הופעלו עליו לחצים ונקטו בשיטת ההפחדה בכך שאמרו כי הוא יקבל מאסר בפועל, אך משסנגורו הבטיח לו שלא יוטל עליו יותר מ- 5 חודשי פסילה ומתוך חשש המבוסס על הדברים שכתב בית המשפט ואשר הובאו לעיל, דהיינו מתוך חשש שיוחמר בדינו, הודה המערער לאחר שחזר בו מהכפירה. בית משפט לתעבורה הטיל עליו את העונשים הבאים: 19 חודשי פסילה בפועל בניכוי הפסילה המנהלית, 800 ₪ קנס כספי שישולם ב- 4 תשלומים, חתימה על התחייבות כספית על סך 3,000 ₪ להימנע מלבצע עבירות בהן הורשע ו- 4 חודשי פסילה על תנאי למשך שנתיים. על פסק הדין הנ"ל מופנה הערעור שבפני. המערער מבקש לקבל את הערעור ולבטל את פסק הדין של בית המשפט לתעבורה ולהחזיר את הדיון אליו כדי לתת למערער את יומו בבית המשפט. יש לציין כי מי שייצג את המערער בהליך בבית משפט לתעבורה היה עו"ד איאד איסמעיל. ב"כ המשיבה ביקש לדחות את הערעור. המערער היה מיוצג והתקיימו מספר דיונים שבאחד מהם הוא הודה לאחר שחזר בו מכפירתו. בין המערער לבין המשיבה לא היה כל הסדר טיעון ובית המשפט אף התחשב בו והטיל עליו עונש הולם. המערער לא צירף כל תצהיר לערעור. בהתחשב במהות הטענות שהעלה המערער כנגד בא כוחו הראשון, סברתי כי מן הראוי לקבל את תגובתו של עו"ד איסמעיל ועל כן קבעתי מועד אליו זימנתי את הצדדים להמשך טיעון ואכן עו"ד אסמאעיל התייצב ומסר את גרסתו שממנה עולה כי הוא ייצג את המערער בתיק אחר וקודם שהתנהל לפני התיק נשוא הערעור. הדיון בתיק נשוא הערעור נדחה מספר פעמים תוך המתנה להכרעת בימ"ש מחוזי ירושלים בעפ"ת 25457-04-10 עוזרי נגד מדינת ישראל (ניתן ביום 14.10.10) ובשלב מסוים עלתה אפשרות סיום התיק בהודאה ולפני שהודה הוא ביקש להתייעץ עם אביו ואכן כך קרה ורק לאחר מכן החליט להודות ולסיים את התיק. עו"ד אסמעיל ציין עוד כי הוא הסביר למערער את כל הנקודות הנוגעות להודאתו, המערער הסכים והבין היטב את מהות המהלך. הסנגור טען לעונש ואחריו טען גם המערער עצמו. לאחר שעיינתי בהודעת הערעור, פסק הדין של בימ"ש לתעבורה, בתגובת עו"ד אסמאעיל ושמעתי את טענות הצדדים, אני מחליט לדחות את הערעור. אין כל ממש בערעור ובטענות המערער ככל שהן מתייחסות להודאתו, הרשעתו גזירת דינו. הדברים נמסרו על ידו מתוך רצון טוב ומבלי שיש בפיו כל טענה ממשית לעניין ההודאה ונסיבות מסירתה. אזכיר כי המערער לא פנה בשום שלב לבימ"ש לתעבורה בבקשה לביטול פסק הדין שניתן. על כן, ועל יסוד דברי עו"ד אסמעיל אינני מוצא כל ממש בטענות שהועלו כנגדו. הודאת המערער ניתנה לאחר שזה הבין את מהלך העניינים. מה גם, שלא ראיתי כל עילה הגיונית או סבירה כדי לבסס את הבקשה לביטול פסק דין של בימ"ש לתעבורה. דברי עו"ד אסמאעיל סותרים את טענת המערער שהוא הודה תחת לחץ ואף עולה כי המערער התייעץ עם אביו בטרם עשה כן והודה. זאת ועוד, גם העונש אינו חמור. המדובר בעבירות חמורות שבצידן קבוע עונש מינימום, כך שלא ניתן לומר כי העונש חמור עד למידה המצדיקה התערבות ערכאת הערעור. על כך נאמר ברע"פ 8387/06 אמרה איילא נגד מדינת ישראל (ניתנה ביום 1.11.06) נקבע כי: " מעברם השני של המאזניים מונח אינטרס הציבור, אשר לו משקל מכריע, בעיקר בענייני נפשות כגון אלו בהם אנו עוסקים. בשורה של החלטות קבע בימ"ש זה, כי למען חיזוק ההרתעה ושינוי תרבות הנהיגה בחברה, יש לנקוט במדיניות ענישה מחמירה. אשר מרכיב חשוב בה הינו העמידה הדווקנית על עונש המינימום שנקבעו." ראו גם רע"פ 5297/07 קנטורוביץ נגד מדינת ישראל (ניתנה ביום 9.9.07). לעניין הענשיה בעבירות בשכרות (ראו, רע"פ 1422/06 ארנבייב נ' מדינת ישראל, (ניתנה ביום 16.5.06); רע"פ 7507/08 עוזיאל נ' מדינת ישראל, ניתנה ביום 22.9.08); רע"פ 5717/08 ראש-גדוליאן נ' מדינת ישראל, (ניתנה ביום 10.9.08); רע"פ 2073/08 ברבי נ' מדינת ישראל, ניתנה ביום 9.3.08) ורע"פ 25/04 סוויסה נ' מדינת ישראל, (ניתנה ביוםן 28.1.4). כמאל סעב עוד אזכיר כי על פי סעיף 39א לפקודה נקבע עונש מנימום והלכה פסוקה היא, כי כאשר המחוקק קובע עונש מינימום הוא בא להשמיענו כי מרווח שיקול הדעת של שופט בבואו לגזור את עונשו של פלוני מצטמצם (ראו, ע"פ 77/84 מדינת ישראל נ' שקולניק, פ"ד לט(2) 505, עמודים 519 ו-523 (1985)). יתרה מזאת, מדיניות הענישה של בית המשפט העליון ובית משפט זה בעבירות של נהיגה בשכרות - שאין לסטות מרף הענישה המינימאלי הקבוע בהוראת סעיף 39א לפקודת התעבורה אלא בנסיבות מיוחדות ובמקרים נדירים ביותר - מדיניות זו חזרה ונשנתה לא אחת ולא שתיים. בנוסף לכל אלה, יש להפנות להלכה שבימ"ש של ערעור לא יתערב בעונש שהטילה הערכאה הדיונית אלא במקרים מעטים וחורגים - [ראו למשל: ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (לא פורסם, 3.2.1998); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל, פסקה 11 (לא פורסם, 29.1.2009); ע"פ 4629/09 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 38 (לא פורסם, 18.11.2009); ע"פ 420/07 הנ"ל, בפסקה 94]. איני סבור כי המקרה שלפנינו הינו אחד מאותם מקרים חריגים כאמור, המצדיקים את התערבותו של בית משפט זה בגזר דינו של בית המשפט המחוזי." - ע"פ 6809/09 ויאצסלב מלינובסקי נ' מדינת ישראל, (ניתנה ביום 31.3.2011). בענין זה ראו גם - ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נגד ורשילובסקי (ניתן ביום 3.7.06); ע"פ 3091/08 טרייגר נגד מדינת ישראל (ניתן ביום 29.1.09) וע"פ 6681/09 אלחטיב נגד מדינת ישראל (ניתן ביום 13.1.10). אשר על כן ועל יסוד האמור לעיל אני דוחה את הערעור על העונש, גם כן. במידה וניתן צו עיכוב ביצוע העונש, בטל בזה הצו. על המערער להפקיד את רישיונו ולקיים את גזר דינו של בימ"ש לתעבורה . משפט תעבורהשכרותמשקאות משכרים / אלכוהולבדיקת שכרות (אלכוהול)