מטבעם של דיני המכרזים ששמורה לצד שהוציא את המכרז לבחור מבין כלל ההצעות את ההצעה, או ההצעות הטובות ביותר מבחינתו. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בחירת הצעה במכרז: המבקשת עתרה למתן פסק דין הצהרתי לפיו זכתה במכרז שהמשיבות הוציאו במתחמים 6227 ו- 4309 , ולא, כפי שהודע לה ע"י ועדת המכרזים של המשיבות, שזכתה במתחמים 6226 ו- 4308. על עיקרן של העובדות אין מחלוקת בין הצדדים. 2. עולה ממכלול הראיות שהמשיבות הוציאו מכרז לארבעה מתחמים שמספריהם 4308, 4309, 6226, 6227, הנמצאים בתחומי העיר דימונה, כאשר בכל מתחם מותרת בנייה של 24 יחידות דיור. המבקשת הציעה עבור מתחם 4308 סכום של - .400,900 ש"ח, עבור המתחמים 4309 ו- 6227 - .300,900 ש"ח, ועבור המתחם 6226 - .400,900 ש"ח. המבקשת היתה המציעה היחידה, וכיוון שהפקידה שני פקדונות היתה זכאית, בהעדר מתחרים אחרים - על פי שיקול דעתו הבלעדי של המינהל - לזכות בשני מתחמים. ועדת המכרזים, כאמור, הודיעה למבקשת שהיא זכתה במתחמים 4308 ו- 6226. לאחר שהמבקשת פנתה לועדה בטענה כי זכאית היא לזכות בשני המתחמים האחרים, התכנסה ועדת המכרזים פעם נוספת, ודחתה את בקשת המבקשת לשינוי הקצאת המתחמים, בנימוק שההחלטה להקצות למבקשת את המתחמים 4308 ו- 6226 נעשה, "על פי עקרון מקסום תקבולי המינהל". לטענת המבקשת ההחלטה לוקה בחוסר סבירות, ושיקול דעת מוטעה, שכן הוצאות הפיתוח עבור המתחמים 4309 ו- 6227 היו גבוהים יותר מהוצאות הפיתוח עבור שני המתחמים שבהם זכתה, וכן נאמר לגבי המתחמים הללו, בניגוד למתחמים שבהם זכתה המבקשת, שידוע לזוכה שאם תאושר תוספת בנייה על אותם מתחמים יחוייב הזוכה בתוספת תשלום למשיבות כמקובל. עוד נטען ע"י המבקשת שבשום מקום במכרז לא נאמר שההכרעה לגבי הזוכה תתקבל על פי עקרון מקסום תקבולי המינהל. לעומת טענות אלה נטען ע"י המשיבות, בין היתר, שההכרעה לגבי הזכיה הינה בשיקול דעתה הבלעדי של ועדת המכרזים, והטענה של המבקשת כי לא ידעה שההכרעה בדבר הזכיה תקבע לפי מקסום תקבולי המינהל, לאו טענה היא. 3. מאחר שהנתונים - בדבר הוצאות פיתוח, והאפשרות שיגבה תשלום נוסף אם תשונה הת.ב.ע באופן שתאפשר בניה נוספת - פורטו בחוברת המכרזים, והיו ידועים לכל, הרי שיש לראות בהם חלק מתנאי המכרז, והם אינם מהווים חלק מהצעות שמציעים המשתתפים במכרז ושאותן על ועדת המכרזים לשקול בבואה לבחור את ההצעה הטובה מבין כלל ההצעות. דיני המכרזים נועדו להסדיר תחרות הוגנת ושוויונית בין כלל המציעים. התחרות בין המציעים השונים טמונה בהצעותיהם, ובענייננו התחרות בין ההצעות הינה במחירי הקרקע שהמציעים הוזמנו להציע. לטענת המבקשת "מתנאי המכרז כפי שפורסמו מתקבל הרושם שההצעה הגבוהה... כוללת בחובה... שלושה אלמנטים" שהם עלות הפיתוח, תשלום עבור הקרקע, ותשלום למשיבים במידה שתאושר תוספת בנייה במתחמים 4309, ו- 6227. איני מקבלת טענה זו שכן, כדברי ע.ה. 1 (עמ' 7 לפרוט'): "הוצאות הפיתוח הינם מרכיב קבוע ואינו נתון לתחרות ביחס לזכיה, על כן אין הוא מובא בחשבון בשיקול הדעת של ועדת המכרזים שהרי תשלומו מהווה תנאי למימוש העסקה בכל מקרה. אנחנו לא דנים בשאלת הוצאות הפיתוח מאחר וזה נתון קבוע". ובהמשך (עמ' 8 לפרוט'): "לא הבאנו את השיקול שלגבי המגרשים שהמבקשת לא זכתה בהם יש אפשרות שאם תתפנה (צ"ל תשתנה ר.א) התוכנית יהיה עליה לשלם תוספת בגין השינוי, כיוון שזה חלק מתנאי המכרז וההצעות מביאות בחשבון ומגלמות את תנאי המכרז בכללותם". 4. מטבעם של דיני המכרזים ששמורה לצד שהוציא את המכרז לבחור מבין כלל ההצעות את ההצעה, או ההצעות הטובות ביותר מבחינתו. לכן, משעל פי מסמכי המכרז הוזמנו המציעים לנקוב בתמורה המוצעת על ידם עבור מחירי הקרקע במתחמים השונים , השיקול ששקלה ועדת המכרזים, מקסום התקבול שיגיע למינהל עבור הקרקע, הינו שיקול ענייני וסביר. 5. לאחר שהוגשו הסיכומים על ידי הצדדים, זימנתים לישיבה נוספת, שבמהלכה הצגתי בפניהם את השאלה האם המשיבות, כאשר ביקשו למקסם את תקבולי המינהל, בפועל נהגו כך - ושלגביה התבקשו הצדדים ליתן תגובה. הקושיה הועלתה מאחר שהתברר שבהשוואת הצעות המבקשת - על בסיס ממ"ר בנוי - למחיר השמאי - הרי שבאופן יחסי למחירי השמאי הצעות המבקשים עבור המתחמים 4309 ו- 6226 היו הגבוהות ביותר. עולה מתגובת המבקשת שהיא היתה מוכנה לאמץ את דרך חישוב המיקסום כפי שתוארה לעיל, המשיבות לעומת זאת התנגדו מהטעמים שפורטו בתגובתן. כידוע בית המשפט אינו מחליף את שיקול הדעת של הגוף הציבורי שהוציא את המכרז בשיקול דעתו, אלא בודק, בין היתר, אם שיקול הדעת של הרשות לוקה בחוסר סבירות אם לאו. לאור האמור בתגובת המשיבות אין לומר ששיטת המיקסום של המשיבות בענייננו לוקה בחוסר סבירות עד כדי שתצדיק התערבות בהחלטה, נשוא הדיון, של ועדת המכרזים. יצויין, כאמור, שבנוסף לכך שהמבקשת הציעה עבור המתחמים שבהם זכתה מחירים גבוהים יותר - בכ- 100,000 ש"ח - ממחיריהם של המתחמים שבהם מבקשת היא במסגרת התובענה שהגישה לזכות, הרי שגם בחישוב המחיר לפי ממ"ר בניה, המחיר שהציעה המבקשת עבור המתחמים שבהם זכתה, גבוה יותר מזה שהציעה עבור המתחמים שבהם לא זכתה. זאת ועוד אף השמאי, כמו המבקשת, דירג את המתחמים 4308 ו- 6226 (מסמך 9 בחוברת המכרז) כשני המתחמים היקרים יותר. 6. אשר על כן, לאור האמור לעיל, התובענה נדחית. המבקשת עתרה, כסעד חילופי, שיושבו לידיה הערבויות שהפקידה עם הגשת הצעותיה למכרז, ושבינתיים חולטו על ידי המשיבות. המבקשת לא הצביעה בסיכומיה, שבהם לראשונה הועלתה הבקשה, על נסיבה כלשהי שתצדיק - במסגרת הדין - הענות לבקשתה זו - ואף אני לא מצאתיה, ולכן גם בקשה זו של המבקשת נדחית. משנדחתה התובענה מתבטלת ההחלטה שניתנה ביום 18.11.99 בתיק בש"א 5013/99, פרט לכך שמשהוסכם על הקפאת המצב, מיום הגשת התובענה ועד למתן פסק הדין, הרי שפרק הזמן שבמהלכו התנהל הדיון מיום הגשת התובענה ועד למתן פסק הדין לא ימנה במסגרת פרקי הזמן העומדים לזכות המבקשת על פי תנאי המכרז. הנני מחייבת את המבקשת לשלם לשתי המשיבות יחד הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד כולל בסכום של 6,500 ש"ח, סכום זה יהיה צמוד למדד הידוע היום וישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק על לתשלומו המלא בפועל.מכרז