סעיף 43 לפקודת הקרקעות (סידור זכות קנין) - כיום סעיף 81 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש] (להלן - סעיף 81 לפקודה) - הינו מוחלט בנוסחו, וקובע, כי "הרישום של המקרקעין בפנקס החדש יבטל כל זכות הסותרת אותו רישום, אם אין בפקודה זו הוראה אחרת לענין זה". בית המשפט ציין כי העולה מהסעיף הוא, כי ברגע שמתברר לבית המשפט, שהעסקה נושא התובענה, הושלמה לפני תאריך ההסדר, הרי חובה על בית המשפט להתעלם מהזכות שנרכשה באותו הסכם, אם היא עומדת בסתירה לרישום שנעשה על פי ההסדר, שכן זכות זו עברה מן העולם על פי מצוות המחוקק, ואין להכיר בה עוד." קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול זכות הסותרת רישום בפנקס המקרקעין: 1. התובע הוא דודם של הנתבעים (אחי אביהם), ובתביעתו עתר לסעד הצהרתי, לפיו יוצהר כי הוא זכאי להירשם כבעלים של מחצית זכויות במקרקעין המזוהים כחלקה 114 בגוש 18441, מאדמות הישוב ג'וליס (להלן - "המקרקעין"), ושטחה הכולל הוא 3,676 מ"ר. 2. על פי נסח רישום המקרקעין, שצורף לתצהיר עדותו הראשית של התובע (מוצג ת/6), מחצית המקרקעין רשומה בבעלות קאסם מוחמד אבו -חסן, שאינו קשור לסכסוך שבין הצדדים. המחצית הנותרת רשומה על שם הנתבעים, ולכל אחד מהם 1/6 מזכויות הבעלות במקרקעין. זכויות הנתבעים נרשמו על דרך ירושת אביהם המנוח, סלמאן בן סאלח כבישי ע"ה (להלן - "סלמאן"), בתאריך 21.2.2007. החלק הרשום על שם הנתבע מס' 3 (שישית) מייצג אפוא שטח של 613 מ"ר. 3. סלמאן (אבי הנתבעים ואחי התובע) נפטר בתאריך 5.9.1985. לטענת התובע, בשנת 1983 כרתו הוא וסלמאן חוזה, ובחוזה זה התחייב סלמאן להעביר לתובע זכויותיו במקרקעין. לטענת התובע, בסעיף 7 לכתב התביעה, אין הוא יכול להציג הסכם בכתב עם סלמאן, שכן ההסכם שנכרת בין השניים אבד לפני שנים רבות "ולא ניתן היה למצוא אותו או למצוא עותק ממנו, אך ההסכם היה והנו ידוע לנתבעים יורשי עזבון המנוח אשר הודו בו ואשרו את קיומו ותנאיו". על טענתו, כי ההסכם אבד, חזר התובע אף בסעיף 8 לתצהיר עדותו הראשית (מוצג ת/6). 4. בפסק הדין שניתן בתביעת התובע בתאריך 21.4.2009, התקבלה תביעת התובע כנגד הנתבע מס' 1 ונדחתה כנגד הנתבע מס' 3. תביעת התובע נגד הנתבע מס' 2 התייתרה, לאחר שהנתבע מס' 2 הודה בתביעת התובע עוד לפני שמיעת הראיות. בפסק הדין נדונו שני מסמכים אשר התובע סמך עליהם את טענותיו. המסמך האחד היה מסמך שהנתבעים חתמו עליו בשעתו, אשר הוגש מטעמם כתגובה לתביעה קודמת שהתובע הגיש נגדם (מוצג ת/1), ונמחקה מחוסר מעש (מוצג ת/4). במסמך זה הודו לכאורה הנתבעים בכך שהתובע רכש מאביהם המנוח את הזכויות במקרקעין. מסמך זה כונה בפסק הדין שניתן "מסמך התגובה" (מוצג ת/3). המסמך השני היה מסמך, עליו חתם הנתבע מס' 1, ובו ויתר על זכותו במקרקעין לטובת התובע, ומסמך זה כונה בפסק הדין שניתן "מסמך הויתור" (מוצג ת/5). 5. ככל שהדברים אמורים ב"מסמך התגובה", קבעתי בפסק הדין מיום 21.4.2009, כי אין לתת לו משקל כלשהו, ואינו יכול לשמש כ"מסמך בכתב" לעניין סעיף 8 לחוק המקרקעין, תשכ"ט - 1969. ככל שהדברים אמורים ב"מסמך הויתור", קבעתי בפסק הדין, שהנתבע מס' 1 ויתר על זכותו במקרקעין לטובת התובע. כפועל יוצא מקביעות אלה, תביעת התובע כנגד הנתבע מס' 1 התקבלה (בהסתמך על "מסמך הויתור"), והתביעה כנגד הנתבע מס' 3 נדחתה. 6. התובע לא השלים עם פסק הדין, והגיש עליו ערעור לבית המשפט העליון (ע"א 4905/09). במסגרת הדיון בערעור, נקבע כי יש להחזיר התיק לבית המשפט המחוזי, כדי לקבוע ממצאים "בהתייחס לטענות [התובע] בנוגע להסכם חלוקת המקרקעין הבלתי חוזר .... שנערך לטענתו בינו לבין אחיו ואושר בידי בית משפט השלום בעכו". לאחר שאפשרתי לבאי כוח הצדדים להשלים ראיותיהם בשאלה שהתעורר הצורך לדון בה, ושמעתי טענות באי כוח הצדדים, הנני בא ליתן ההשלמה שהתבקשה ביחס להסכם החלוקה הנזכר. 7. המסמך בו אנו עוסקים הוא המוצג נ/4 (וראה גם נספח ה(2) לתצהיר עדותו הראשית של התובע, הכולל אף תשריט), והוא נושא תאריך 7.11.1988. מסמך זה התייחס למספר חלקות מקרקעין, ויצר מתוך חלקות אלה חלקות משנה שונות. במסמך נערכה טבלה, ובה פורט כיצד יש לרשום את הבעלות בחלקות המשנה שנקבעו. במסמך זה נעשה שימוש בשנת 1994, עת הוגש לבית משפט השלום בעכו, במסגרת תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין. בפסק דין שניתן בתאריך 12.5.1994, בהעדר הגנה, קבע בית משפט השלום בעכו, כי השימוש בחלקות 48 עד 51 וכן בחלק מחלקה 52 בגוש 18441, יעשה לפי התשריט שצורף למסמך. בהערת אגב אציין, כי נראה הדבר, שבית המשפט לא פירק את השיתוף במקרקעין אלא רק הורה על חלוקת השימוש בהם, ומכל מקום, אם התיימר לפרק את השיתוף במקרקעין על פי התשריט שהונח לפניו, כי אז לא הונחה לפני ראיה המלמדת על כך, שהתקיימו התנאים הקבועים בסעיף 38(א) לחוק המקרקעין, תשכ"ט - 1969 (הקובע: "פירוק השיתוף יהיה על פי הסכם בין השותפים: נקבעה בהסכם חלוקת המקרקעין בעין, טעון ההסכם אישור המפקח המאשר כי החלוקה תואמת את הוראות חוק התכנון והבניה, תשכ"ה - 1965, וכל חיקוק אחר בנדון"). 8. על פי המסמך נ/4, חלקה 52 חולקה ל- 4 (ארבע) חלקות משנה (52/1 עד 52/4). בא כוח התובע טוען, כי חלקת משנה 52/1 אמורה הייתה להירשם על שם התובע. חלקת משנה 52/2 אמורה הייתה להירשם על שם הנתבע מס' 2, אשר כאמור הודה בתביעתו של התובע, והתובע אינו עותר לסעד ממנו. חלקת משנה 52/3 אמורה הייתה להירשם על שם האח המנוח עקאב כבישי, שעזבונו או יורשיו אינם צד לתביעה, וחלקת משנה 52/4 אמורה הייתה להירשם על שם קאסם אבו חסאן, הרשום כבעלים של מחצית המקרקעין (מחצית חלקה 114 שבבסיס המחלוקת שלפני). בא כוח התובע מסיף וטוען, כי חרף הדברים שנכתבו במסמך נ/4, ופסק הדין שניתן בבית משפט השלום בעכו (נספח ג' לתצהיר התובע ת/6), התובע לא קיבל כל חלק בחלה 52, והחלק המגיע לו הוא למעשה מחצית חלקה 114. 9. התובע מזהה אפוא את הזכויות שהיו אמורות, לטענתו, להירשם על שמו בחלקה 52, לפי הטבלה שנעשתה במסמך נ/4, עם הזכויות בחלקה 114, העומדת בבסיס התביעה שלפני. אליבא דטענת התובע, מספר החלקה 114, הוא למעשה המספר החדש שניתן לחלקת המשנה שהייתה אמורה להירשם בבעלותו מתוך חלקות המשנה שנוצרו מחלוקת חלקה 52 במסמך החלוקה נ/4. לתמיכת טענותיו הגיש התובע ראיות חדשות, והן תעודת עובדת ציבור מאת פקיד הסדר המקרקעין (מוצג ת/12), המפרטת את השתלשלות הליכי ההסדר, ולה צורפו מסמכים שונים מתיק ההסדר. 10. בא כוח הנתבע מס' 3 סבור שיש לדחות טענותיו של התובע, בשל מספר טעמים. לטענת בא כוח הנתבע, אין כל ראיה מכוחה ניתן לזהות את חלקה 52/1 כחלקה 114 דווקא. בא כוח הנתבע מס' 3 מוסיף וטוען, כי מהמסמכים שהועתקו מתיק ההסדר עולה, כי חלקה 52 לא הייתה חלקה מוסדרת, ובמסגרת הליכי ההסדר היא חולקה לארבע חלקות שונות, שקיבלו המספרים 112, 113, 114, 115 ולאחר מכן אף 116, ולא ניתן היום לזהות את חלקה 52/1, או כל חלקת משנה אחרת מחלקה 52 שנוצרה לפי הסכם החלוקה נ/4 שנעשה, עם אחת מהחלקות האמורות. לאחר ששקלתי טענות באי כוח הצדדים, והראיות שלפני, הנני סבור שלא ניתן ליתן לתובע הסעד ההצהרתי לו הוא עותר. למסקנה זו הגעתי על סמך שני נימוקים עיקריים, עליהם אעמוד להלן, והם: (א) משמעות הליכי הסדר המקרקעין, המבטלים כל זכות קודמת. (ב) חוסר היכולת לזהות את חלקה 51/1 ההיסטוריות עם חלקה 114 העכשווית. 11. הליכי הסדר המקרקעין: (א) במשך שנים ארוכות היו המקרקעין מצויים בהליכי הסדר, וכעולה מהנספחים שצורפו לתעודת עובד הציבור שהוגשה, לגבי חלקה 52 היה סכסוך בין טוענים שונים. הסכסוך התייחס למספר חלקות מקרקעין, אשר לפי תעודת עובד הציבור "אוחדו בעת החקירה הפומבית של התביעות בגוש לחלקה מס' סופי 52, אשר נרשמה בלוח הזכויות של הגוש, שפורסם בתאריך 28.12.84 - בסכסוך בין מדינת ישראל לבין בעלי 120 חלקים". כיוון שבמסמך נ/4 מדינת ישראל כלל לא נזכרת, כי אז נראה הדבר, שעורכי המסמך סברו, כי הם זכאים לחלק את המקרקעין בלא ליתן משקל כלשהו לזכויות שנטענו על ידי מדינת ישראל. (ב) התובע, כזכור, טען כי ההסכם לפיו רכש זכויות מסלמאן ע"ה, נעשה בשנת 1983. על כן, ככל שהסכם זה התייחס לזכויות בחלקה 52, היה מקום לצפות לכך שהוא יגיש תביעה מתאימה לפקיד ההסדר, על מנת שירשם כאחד מהטוענים לזכויות בחלקה זו. יתרה מזאת: במכתבו מיום 8.8.2012 (מוצג ת/15) למר ג'מאל סעיד סלאמה, מתאר התובע את ההיסטוריה של המקרקעין, ובכלל זה מציין הוא, שבשנת 1985 העביר לו אחיו סלמאן ע"ה את הבעלות במחצית המקרקעין. נשאלת השאלה, מדוע התובע, אשר לפי טענתו שלו, קיבל מאחיו המנוח במתנה את מחצית הזכויות במקרקעין, לא טרח לטעון זאת בפני פקיד ההסדר, ולדאוג לכך, שבמסגרת הסדר המקרקעין זכויות הבעלות במחצית המקרקעין, אכן תרשמנה על שמו. (ג) בחודש נובמבר 1988, כאשר נעשה הסכם החלוקה נ/4, מצופה היה שהצדדים להסכם זה יביאו את ההסכם לפקיד ההסדר, על מנת שזה האחרון ינסה לבחון האם, ועד כמה, יש בו כדי לפתור טענות סותרות של אנשים הטוענים לזכויות בחלקות המקרקעין אליהן מתייחס הסכם החלוקה. ואולם, אין בפני ראיה לכך שההסכם נ/4 אכן הובא בפני פקיד ההסדר. (ד) עוד מתברר מתעודת עובד הציבור של פקיד ההסדר, כי "על פי הודעת תיקון מס' 151/92 מתאריך 30.10.92 המושתת על פסקי דין ... , חלקה מס' סופי 52 פוצלה ל- 4 חלקות: חלקות 112, 113, 114 ו- 115, ועפ"י הודעת תיקון 117/94 מתאריך 18.7.94 המושתת על פסק דין של העליון ע"א 35/87 נוספה חלקה חדשה מס' 116". (ה) עוד מתברר מהראיות שלפני, כי חרף העובדה שהליכי ההסדר התנהלו, והטוענים לזכויות במקרקעין היו אמורים להביא טענותיהם בפני פקיד ההסדר (וההתדיינות הגיעו עד לאולמו של בית המשפט העליון), הוגשה בשנת 1994 תביעה לפירוק השיתוף במקרקעין לבית משפט השלום בעכו. התביעה הוגשה בשם אחיהם של הנתבעים, עקאב ע"ה, נגד מספר נתבעים, ובכללם התובע והנתבעים בתביעה שלפני. בית המשפט השלום אישר את חלוקת השימוש שהובאה לפניו, בלי כל התייחסות להליכי ההסדר או להליכי האישור הנדרשים לפי חוק המקרקעין. פסק דינו של בית משפט השלום בעכו נחתם על תדפיס שהונח לפניו, ואשר הוכן ככל שהנראה על ידי בא כוח התובע. בהתעלם מהעובדה שבאותה עת הליכי הסדר המקרקעין עדיין לא הסתיימו, חתם בית המשפט על משפט בזו הלשון: "אני מורה לרשום הערה על קיומה של החלוקה הנ"ל בלשכת רישום המקרקעין" (וראה נספח ד' לתצהיר עדותו של ג'מאל כבישי, מוצג ת/11). נראה הדבר לכאורה, שהוראת בית משפט השלום "לרשום הערה על קיומה של החלוקה הנ"ל", התייחסה לכל הצדדים הרבים ששמותיהם נרשמו בהסכם החלוקה נ/4, הגם שרובם כלל לא היו צדדים להליך שהתנהל בבית משפט השלום בעכו, התביעה לפירוק השיתוף בה דן התייחסה למספר אנשים מצומצם מאוד. (ו) הנני סבור, כי מעת שהתנהלו הליכי ההסדר, לא היה מקום שמי מהמעוניינים יפנה לבית משפט השלום בעכו בתביעה תמימה לכאורה לפירוק שיתוף במקרקעין. אף לא היה מקום שבית משפט השלום יאשר חלוקת השימוש במקרקעין על פי התשריט שהוצג לו, בהעדר הגנה, ויורה לרשום הערות, מקום בו פקיד ההסדר, כמו גם בתי המשפט המוסמכים (לרבות בית המשפט העליון), טורחים ליישב את הסכסוכים בין הטוענים השונים לזכויות במקרקעין. (ז) אינני מוציא מכלל אפשרות, שבית משפט השלום בעכו לא ידע על הליכי ההסדר, אך נראה, שאם היה מבקש לראות נסח ממרשם המקרקעין, קרוב לוודאי שהיה מגלה, שהמקרקעין ביחס אליהם מתבקש הוא ליתן פסק דין, מצויים בהליכי הסדר. (ח) מכל מקום, הסכם החלוקה נ/4 שהובא לאישור בית משפט השלום בשנת 1994, נעשה בשנת 1988. לצדדים להסכם החלוקה היה די זמן והותר להביאו בפני פקיד ההסדר, ולא היה מקום לסבך את ההליך ולערב בעניין את בית משפט השלום בעכו. (ט) ככל שהדברים אמורים במסמך נ/4, לגביו נתבקשה השלמה של פסק הדין, נשאלת עתה השאלה, מה משמעות העובדה, שהמסמך נ/4 נערך בחודש נובמבר 1988, עוד לפני שלוח הזכויות שנערך במסגרת הליכי ההסדר, הועתק לספר המקרקעין, ובשאלה זו אדון להלן. 12. סעיף 81 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש], תשכ"ט - 1969, קובע: "הרישום של מקרקעין בפנקס החדש יבטל כל זכות הסותרת אותו רישום, אם אין בפקודה זו הוראה אחרת לעניין זה", מתוך שלל פסקי הדין שניתנו ביחס לסעיף זה אביא מספר פסקי דין בודדים:   (א) בע"א 163/57 דאוד אדורין נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים, פ"ד י"ב 1718 (1958) בעמ' 1724, בהתייחסו לפקודת הסדר המקרקעין, בנוסחה הקודם, קבע בית המשפט העליון (מפי כב' השופט מ' לנדוי):   "הסעיף 43 לפקודת ההסדר (שהינו 81 לפקודה בנוסח החדש - י"כ) תואר על ידי מועצת המלך כבריח התיכון (Keystone) לשיטת ההסדר כולה ... .. מגמת המחוקק הייתה שעם רישומה של זכות, הניתנת לרישום, בספר החדש לאחר ההסדר יתהווה כעין "לוח חלק" לגבי אותה זכות, והדרכים לסתירת הרישום בטענת זכויות, שמקורן מלפני פתיחת הספר החדש, הן צרות ביותר, כפי שעולה מסעיפי הפקודה ובעיקר מסעיף 66 (סעיף 93 לנוסח החדש - י"כ)."  (ב) בע"א 24/60 חברת מייסדי חדרה נ' קרן קיימת לישראל, פ"ד ט"ו 1638 (1961), בעמ' 1651, נקבע (מפי כב' הנשיא י' אולשן):   "דבר אחד ברור הינהו, משנגמר הסדר הקרקעות, אין לפתוח דפים מן העבר כדי להחיות את העיקומים, כלומר כדי להעלות מחדש את אי ההתאמה בין הרישום לבין המצב לאמיתו."   (ג) בד"נ 28/84 זידאן נ' ע'דיר, פ"ד מ"ה (4) 661 (1984), בעמ' 679 נקבע (מפי כב' השופט ג' בך): "הסעיף 43 לפקודת הקרקעות (סידור זכות קנין) - כיום סעיף 81 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש] (להלן - סעיף 81 לפקודה) - הינו מוחלט בנוסחו, וקובע, כי "הרישום של המקרקעין בפנקס החדש יבטל כל זכות הסותרת אותו רישום, אם אין בפקודה זו הוראה אחרת לענין זה" (ההדגשה שלי - ג'ב'). העולה מהסעיף הוא, כי ברגע שמתברר לבית המשפט, שהעסקה נושא התובענה, הושלמה לפני תאריך ההסדר, הרי חובה על בית המשפט להתעלם מהזכות שנרכשה באותו הסכם, אם היא עומדת בסתירה לרישום שנעשה על פי ההסדר, שכן זכות זו עברה מן העולם על פי מצוות המחוקק, ואין להכיר בה עוד." (ההדגשה לא במקור)   (ד) בע"א 3701/93 אל הוזייל נ' מדינת ישראל, נקבע (מפי כב' השופט מר א' מצא):   "אכן, מעת שהושלם ההסדר, והזכויות שנקבעו בו נרשמו בפנקס המקרקעין, עניין לנו במקרקעין מוסדרים שהרישום מהווה ראיה חותכת לזכויות בהם. ומהוראת סעיף 125(א) סיפא לחוק המקרקעין - המכפיפה כלל רחב זה להוראות סעיפים 93 עד 97 לפקודה, בעוד שאת הוראת סעיף 59 לפקודה אינה מזכירה כלל - מתחייב, ביתר שאת, כי מעת שנרשמו הזכויות על פי לוח הזכויות, אין עוד פתחון פה להשיג על תוכנו של לוח הזכויות כאמצעי עקיף לתקיפת הרישום."   (ההדגשה לא במקור) סיכומם של הדברים שלעיל הוא, שלאחר העתקת לוח הזכויות אל ספרי המקרקעין,  נמחקות כל הזכויות העומדות בסתירה לזכות שנרשמה, ולא ניתן להעלות כלפיה טענות אלא בנסיבות המפורטות בסעיפים 93 עד 97 לפקודת ההסדר, ואלה לא התקיימו במקרה שלפני. בין אם טוען התובע כי רכש את הזכויות במקרקעין בשנת 1983 מאחיו סלמאן ע"ה (וראה סעיף 6 לכתב התביעה, כמו גם סעיף 7(א) לתצהיר עדותו הראשית של התובע) ובין אם טוען הוא, כי זכויותיו באו לו מכוחו של המסמך נ/4, או שהמסמך נ/4 מעיד על זכויות שנרכשו על ידו קודם לכן, כי אז אין לטענות אלה נפקות, שכן לוח הזכויות הועתק לספר המקרקעין בתאריך 21.7.1994, ורישום זה מחק וביטל כל זכות קודמת שעמדה בסתירה לרישום על פי הליכי ההסדר. 13. זיהוי חלקת משנה 52/1 כחלקה 114: (א) בא כוח התובע טען, כי חלקה 52/1, כפי שזוהתה בעבר, בעת שנערך המסמך נ/4, היא חלקה 114 כפי שהיא מזוהה כיום. (ב) לתעודת עובד הציבור, שנערכה על ידי פקיד הסדר המקרקעין (מוצג/12) צורף תשריט (נספח ז'), ובו מוצגת, בין היתר חלקה 114. לתצהירו של התובע (מוצג ת/6) צורף התשריט, המהווה חלק מהמסמך נ/4 (נספח ה(3)), אך לא עלה בידי לזהות בביטחון את חלקה 52/1, והניסיון להשוות את מה שזיהיתי כחלקה 52/1 עם חלקה 114, לא צלח. (ג) יתרה מזאת: כעולה מתעודת עובד הציבור, שנערכה על ידי פקיד הסדר המקרקעין, חלקה 52 פוצלה בסופו של דבר ל- 5 (חמש) חלקות. בתחילה פוצלה החלקה ל- 4 (ארבע) חלקות, אך לאחר מכן, בעקבות פסק דין שניתן בבית המשפט העליון בע"א 35/87, נוספה חלקה נוספת (חלקה 116). לעומת פיצול חלקה 52 לחמש חלקות במסגרת הליכי הסדר המקרקעין, במסמך נ/4, עליו סומך התובע את טענותיו, פוצלה חלקה 52 לארבע חלקות משנה בלבד. נראה אפוא, שחלוקת המקרקעין במסגרת הליכי הסדר המקרקעין נעשתה באופן שונה מחלוקתם לפי המסמך נ/4. (ד) בה בשעה שהתובע טוען, כי הוא זכאי לזכויות בחלקה 114 משום שעל פי המסמך נ/4 חלקה משנה 52/1 אמורה הייתה להירשם בבעלותו, הרי שדווקא הבעלים של מחצית הזכויות הנותרות, מר קאסם אבו חסן, היה זכאי לזכויות בחלקת משנה 52/4 (אם כי במספר עותקים של המסמך הועבר קו על שמו). אם קאסם אבו חסן, שהיה זכאי להירשם כבעלים בחלקת משנה 52/4, נרשם בסופו של דבר כבעלים של מחצית חלקה 114, מדוע יש להניח, שהתובע, שהיה זכאי להירשם כבעלים בחלקת משנה 52/1 לפי המסמך נ/4, יהיה זכאי להירשם אף הוא כבעלים של חלקה 114. (ה) על כן, לאחר ששקלתי טענות באי כוח הצדדים, הנני סבור, שלא ניתן לקבוע, כי חלקה 114, בה עותר התובע לזכות בעלות, היא חלקה 52/1 כפי שזוהתה במסמך נ/4 לפני רישום הסדר המקרקעין. על כן, לא ניתן לבסס על המסמך נ/4 את זכות התובע לסעד ההצהרתי לו הוא עותר בתביעתו. 14. אשר על כל האמור לעיל, לאחר ששקלתי הראיות שהוגשו ושקלתי טענות באי כוח הצדדים, ביחס להסכם החלוקה שנעשה בשנת 1988, הנני מחליט לשוב ולדחות את תביעת התובע כנגד הנתבע מס' 3. הנני מחייב את התובע לשלם לנתבע מס' 3 הוצאות משפט, כולל שכ"ט עו"ד, בסך 10,000 (עשרת אלפים) ₪. מקרקעיןפנקסי המקרקעין